עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

‫עורו!‫  |  יולי 2013

 הדרכה למשפחה | הורות

כיצד להתמודד עם התקפי זעם?‏

כיצד להתמודד עם התקפי זעם?‏

הקושי

כאשר ילדך בן השנתיים כועס, הוא מאבד שליטה ומתחיל לצעוק, לרקוע ברגליו ולהשתולל. את תוהה: ’האם ההתנהגות של הילד שלי נורמאלית? האם הוא מגיב כך כי עשיתי משהו לא בסדר? האם הוא אי פעם יפסיק להתנהג ככה?’‏

אולם את יכולה לעזור לילדך בן השנתיים לשנות את התנהגותו. אבל תחילה ראי מה עשויות להיות הסיבות להתנהגות הזו.‏ *

מדוע זה קורה

ילדים קטנים עדיין אינם יודעים כיצד לשלוט ברגשותיהם. עובדה זו כשלעצמה עלולה לגרום להם מדי פעם להתקפי זעם, אך ישנם גורמים נוספים לכך.‏

נחשוב לרגע על השינוי שחווה הילד בערך בגיל שנתיים. מיום היוולדו דאגו הוריו לכל צרכיו. לדוגמה, כשהוא בכה הם באו אליו בריצה. ‏’האם התינוק חולה? האם צריך להאכיל אותו, להרגיע אותו, להחליף לו חיתול?’ ההורים עשו את כל הדרוש כדי להרגיע אותו, וכך היה ראוי כי תינוק רך תלוי בהוריו לחלוטין.‏

אולם בערך בגיל שנתיים הילד מתחיל להבין שעכשיו הוריו אינם נענים מייד לכל בקשותיו. למעשה, במקום שהם ימלאו אחר כל בקשותיו, הם מצפים ממנו להיענות לדרישותיהם. הגלגל התהפך, וייתכן שילדך אינו מוכן לקבל את השינוי ולכן הוא מגיב בזעם.‏

על־פי־רוב הילד מסתגל עם הזמן לעובדה שהוריו הם המחנכים שלו ולא רק המטפלים שלו. ההורים מקווים שהוא גם יבין שעליו ’לשמוע בקולם’ (‏קולוסים ג’:20‏). אך בינתיים הוא מנסה לבדוק מהו קצה גבול סבלנותם על־ידי התקפי זעם חוזרים ונשנים.‏

 מה תוכלי לעשות

גלי הבנה. ילדך אינו מבוגר בגוף של ילד. כאשר הוא כועס, הוא עלול להגיב בצורה מוגזמת כיוון שהוא עדיין אינו יודע כיצד להתמודד עם רגשותיו. נסי לראות את המצב מנקודת מבטו (‏עיקרון מקראי: קורינתים א’. י”ג:11‏).‏

הישארי רגועה. כאשר ילדך חווה התקף זעם, זה לא יעזור אם את תתפרצי בכעס. עד כמה שאפשר, התעלמי מהתקף הזעם ושמרי על איפוק. אם תזכרי מדוע התקפי זעם מתרחשים, הדבר יעזור לך להישאר רגועה (‏עיקרון מקראי: משלי י”ט:11‏).‏

אל תיכנעי. יהיו אשר יהיו דרישותיו של ילדך, סביר להניח שאם תיכנעי להן, הוא יפרוץ בהתקף זעם נוסף בפעם הבאה שירצה דבר מה. הראי לילדך ברוגע שאת מתכוונת למה שאת אומרת (‏עיקרון מקראי: מתי ה’:37‏).‏

אם תזכרי מדוע התקפי זעם מתרחשים, הדבר יעזור לך להישאר רגועה

נהגי בסבלנות. אל תצפי שהתקפי הזעם יחלפו בן לילה, במיוחד אם נתת לילדך סיבה להאמין שהתנהגות זו יכולה להשפיע על החלטותייך. עם זאת, אם תגיבי כיאות ותהיי עקבית, קרוב לוודאי שהתקפי הזעם ילכו ויפחתו. בסופו של דבר הם ייפסקו לחלוטין. במקרא נאמר: ”האהבה סבלנית” (‏קורינתים א’. י”ג:4‏).‏

בנוסף, נסי את ההצעות הבאות:‏

  • כאשר התקף הזעם מתחיל, אחזי את ילדך בזרועותייך (אם אפשר) ועצרי בעדו מלהשתולל מבלי להכאיב לו. אל תצעקי עליו אלא חכי עד שהוא יירגע. בסוף הילד יבין שהוא לא השיג שום דבר על־ידי התקף הזעם שלו.‏

  • בחרי מקום בבית שבו תוכלי להשאיר את ילדך כאשר הוא עובר התקף זעם. לפני שתשאירי אותו שם, אמרי לו שהוא יוכל לצאת כשיירגע.‏

  • אם ילדך פורץ בהתקף זעם בפומבי, הרחיקי אותו מעיני אחרים. אל תיכנעי לדרישותיו רק כי הוא עושה הצגות. אחרת ילדך יקבל את הרושם שהוא יכול להשיג כל מה שהוא רוצה בעזרת התקפי זעם.‏

^ ס' 5 מאמר זה אומנם פונה לאימהות, אך העקרונות שבו חלים על שני ההורים.‏