עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  מס' 6 2016

לפוור ד’אטפל — הוא רצה שפשוטי העם יבינו את דבר־אלוהים

לפוור ד’אטפל — הוא רצה שפשוטי העם יבינו את דבר־אלוהים

היה זה בוקר יום ראשון, תחילת שנות ה־20 של המאה ה־16, בעיירה מוֹ, עיירה קטנה בקרבת פריז. תושבי העיירה לא האמינו למשמע אוזניהם בכנסייה. הם שמעו הקראה של ספרי הבשורה בשפת אמם — צרפתית — במקום בלטינית!‏

מתרגם המקרא שעמד מאחורי יוזמה זו, ז’אק לֶפֵוְור ד’אֶטָפְּל (בלטינית: יקובוס פבר סטפולנסיס), לימים כתב לידיד קרוב: ”אלוהים מניע את פשוטי העם באזורים שונים לחבוק את דברו בלהט כה רב שלא יעלה על דעתך”.‏

בימים ההם התנגדו הכנסייה הקתולית והתיאולוגים בפריז לכך שייעשה שימוש בתרגומי מקרא בשפות השגורות. אם כן, מדוע החליט לפוור לתרגם את המקרא לצרפתית? כיצד עלה בידו לעזור לפשוטי העם להבין את דבר־אלוהים?‏

חיפוש אחר המשמעות המדויקת של כתבי־הקודש

לפני שהתחיל לפוור לתרגם את המקרא, הוא התמסר לחקר יצירות קלאסיות בתחום הפילוסופיה והתיאולוגיה כדי למצוא את משמעותן המקורית. הוא שם לב שבמקרים רבים הטקסטים הקדומים סולפו לאורך מאות שנים בשל תרגומים מטעים או שגויים. בחיפושו אחר משמעותם המדויקת של כתבים עתיקים הוא החל לחקור לעומק את הוולגטה הלטינית, התרגום הרשמי של הכנסייה הקתולית.‏

מחקריו השקדניים בכתבי־הקודש הובילו אותו למסקנה ש”אך ורק למידת האמת האלוהית מבטיחה... אושר עילאי”. לכן הוא חדל ללמוד פילוסופיה והקדיש את כל מרצו לתרגום המקרא.‏

בשנת 1509 פרסם לפוור מחקר השוואתי בין חמש גרסאות של ספר תהלים בלטינית,‏ * לרבות נוסח מתוקן משלו לטקסט בוולגטה. בשונה מהתיאולוגים בימיו הוא חתר למצוא את ”המשמעות המקורית” של פסוקי המקרא. השיטה שבה ביאר את כתבי־הקודש השפיעה עמוקות על חוקרי מקרא אחרים ועל רפורמאטורים (ראה התיבה ”‏ השפעתו של לפוור על מרטין לותר‏”).‏

טבלה של תוארי אלוהים בתהלים שנכללה בחיבור Quincuplex Psalterium, מהדורת 1513

לפוור, שנולד לדת הקתולית, היה משוכנע שהדרך היחידה להתחדשות הכנסייה היא להורות כראוי את כתבי־הקודש לאנשים מן השורה. אך כיצד יוכלו פשוטי העם להבין את כתבי־הקודש בתקופה שהם היו זמינים בעיקר בלטינית?‏

תרגום מקרא הזמין לכול

במבוא לספרי הבשורה הביע לפוור את כמיהתו להפוך את המקרא לספר הזמין לכול בשפת אמם

בשל אהבתו העמוקה של לפוור לדבר־אלוהים הוא היה נחוש להפוך אותו לזמין לכמה שיותר אנשים. כדי להשיג מטרה זו, הוא פרסם ביוני 1523 תרגום לצרפתית של ספרי הבשורה בשני כרכים בגודל כיס. עלות מהדורת הכיס הייתה מחצית מעלות המהדורה הרגילה, מה שהקל על דלי האמצעים לרכוש ספר מקרא.‏

מייד עם צאתו לאור התקבל התרגום בהתלהבות  רבה בקרב ההמונים. גברים ונשים כאחד כה השתוקקו לקרוא את דברי ישוע בשפת אמם ש־1,200 העותקים הראשונים אזלו תוך חודשים בודדים.‏

עמדה אמיצה לצד המקרא

במבוא לספרי הבשורה הסביר לפוור שהוא תרגם אותם לצרפתית על מנת שחברי הכנסייה הפשוטים ”יתוודעו לאמת שבספרי הבשורה בדיוק כמו האנשים המסוגלים לקרוא אותם בלטינית”. אולם מדוע הוא היה כה להוט לעזור לפשוטי העם להבין את המסר המקורי של המקרא?‏

לפוור ידע היטב שהתורות והפילוסופיות פרי הגות האדם השחיתו את הכנסייה הקתולית (‏מרקוס ז’:7;‏ קולוסים ב’:8‏). הוא גם היה משוכנע שהגיעה העת שספרי הבשורה ”יוכרזו על טהרתם ברחבי העולם כולו, על מנת שאנשים לא יולכו עוד שולל על־ידי דוקטרינות אנוש זרות”.‏

לפוור גם חשף את טיעוניהם הלקויים של מי שהתנגדו לתרגום המקרא לצרפתית. הוא גינה את צביעותם באמרו: ”כיצד הם יכולים ללמד [אנשים] לקיים את מצוותיו של ישוע המשיח, אם הם מסרבים בכל תוקף שהאנשים הפשוטים יראו ויקראו בשפתם את ספרי הבשורה שמאת אלוהים?” (‏רומים י’:14‏).‏

 אין זה מפתיע שעד מהרה התיאולוגים מהסורבון, אוניברסיטת פריז, ניסו להשתיק את קולו של לפוור. באוגוסט 1523 הם יצאו חוצץ נגד תרגומים ופרשנויות של המקרא בצרפתית מפני שהם ראו אותם כ”מזיקים לכנסייה”. אילולא התערבותו של פרנסואה הראשון מלך צרפת היה לפוור מורשע ככופר.‏

המתרגם ”השקט” משלים את מלאכתו

לפוור לא אפשר למחלוקות הסוערות שהתעוררו סביב חיבוריו להסיח את דעתו ממלאכת תרגום המקרא. בשנת 1524, לאחר שהשלים את תרגום כתבי־הקודש היווניים (הברית החדשה), הוא הוציא לאור מהדורה צרפתית של ספר תהלים כדי שציבור המאמינים יוכל להתפלל ”באדיקות רבה יותר וברגש עז יותר”.‏

התיאולוגים מהסורבון נרתמו מייד לחקר חיבוריו של לפוור בעין בוחנת. עד מהרה הם הורו לשרוף לעיני כול את תרגומו לכתבי־הקודש היווניים וגינו כמה מחיבוריו האחרים בטענה שהם ”תומכים בכפירה של לותר”. כאשר זימנו אותו התיאולוגים ללמד זכות על השקפותיו, בחר לפוור לשמור על שתיקה ונמלט לשטרסבורג. שם הוא המשיך לתרגם את המקרא בחשאי. אף שהיו שראו בשתיקתו ראיה להיעדר עוז רוח, הוא האמין שהייתה זו הדרך הטובה ביותר להשיב למי שאין להם שמץ של הערכה ל’פנינים’ היקרות של האמת המקראית (‏מתי ז’:6‏).‏

כשנה לאחר שנמלט לפוור לשטרסבורג, מינה אותו המלך פרנסואה הראשון לחונך של בנו שארל בן הארבע. תודות לתפקיד זה היה לו שפע זמן לסיים את תרגום המקרא. בשנת 1530 הודפס תרגומו של המקרא כולו מחוץ לגבולות צרפת, בעיר אַנְטוורְפֶּן, בלגיה, באישורו של הקיסר קרל החמישי.‏ *

תקוות גדולות ואכזבות אחרונות

לאורך כל חייו קיווה לפוור שהכנסייה תנטוש את המסורות שהגו בני האדם ותשוב לאמת הטהורה של כתבי־הקודש. הוא האמין בכל לבו שזוהי ”זכותו, ולמעשה חובתו, של כל משיחי לקרוא וללמוד באופן אישי את המקרא”. משום כך הוא עמל כה רבות כדי להפוך את המקרא לספר הזמין לכול. אף שלא התגשמה משאלת לבו לחזות בתיקון הכנסייה, לפוור הותיר אחריו מורשת שאין עליה עוררין — הוא סייע לפשוטי העם להכיר את דבר־אלוהים.‏

^ ס' 8 בחיבור זה (Quincuplex Psalterium) הציג לפוור חמש גרסאות של ספר תהלים בעמודות נפרדות. הוא גם כלל טבלה של תוארי אלוהים ובה הזכיר את השם המפורש בעברית.‏

^ ס' 21 כעבור חמש שנים, בשנת 1535, המתרגם הצרפתי אוֹלִיוֶטַאן הוציא לאור תרגום מקרא פרי עטו המבוסס על שפות המקור. כאשר תרגם את כתבי־הקודש היווניים, הוא נעזר רבות בחיבוריו של לפוור.‏

למד עוד

לאלוהים יש חדשות טובות עבורך!‏

מניין לנו שהמקרא מהימן?‏

אם מחברו של המקרא הוא אלוהים, הוא צריך להיות שונה מכל ספר אחר שנכתב אי פעם.‏