עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  מס' 5 2016

 בכוחו של המקרא לשנות חיים

הייתי אכול מרירות ואלים

הייתי אכול מרירות ואלים
  • שנת לידה: 1974

  • ארץ לידה: מקסיקו

  • עבר: נער אלים, חבר בכנופיית רחוב

רקע:‏

נולדתי בסיודד מאנטה, מקום יפה במדינת טמאוליפס, מקסיקו. רוב תושבי העיר הם אנשים נדיבים וטובי לב. אבל למרבה הצער, בשל ארגוני הפשע שפעלו באזור המקום היה מסוכן מאוד.‏

הייתי השני מבין ארבעה בנים. הוריי הטבילו אותי בכנסייה הקתולית, וכשגדלתי הייתי נער מקהלה. רציתי לעשות את רצון אלוהים, אבל רק מפני שפחדתי מאוד שהוא ידון אותי לעונש של עינויים נצחיים בגיהינום.‏

כשהייתי בן חמש, אבי עזב אותנו. זה גרם לי צער רב והותיר חלל גדול בלבי. לא הבנתי למה הוא נטש אותנו, הרי כל כך אהבנו אותו. אמי נאלצה לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית כדי לפרנס את שלושת אחיי ואותי.‏

ניצלתי את המצב ונהגתי להיעדר מבית הספר כדי להסתובב עם ילדים גדולים יותר. הם לימדו אותי לקלל, לעשן, לגנוב ולהתאבק. אהבתי לרדות באחרים, ולכן למדתי אגרוף, היאבקות ואומנויות לחימה. כמו כן, למדתי להשתמש בנשק. הפכתי לנער אלים. הייתי מעורב בקרבות ירי רבים, ובמספר מקרים מצאתי את עצמי זרוק ברחוב, מכוסה דם ומוטל בין חיים למוות. כמה צער גרמתי לאמי כשהיא מצאה אותי במצב הזה והייתה צריכה להבהיל אותי לבית החולים.‏

כשהייתי בן 16 ביקר בביתנו חבר ילדות שלי, חורחה שמו. הוא אמר לנו שהוא אחד מעדי־יהוה ורצה לחלוק עמנו מסר חשוב. הוא החל להסביר לנו את עיקרי אמונתו על בסיס המקרא. מעולם לא קראתי במקרא לפני כן. התרגשתי ללמוד על שם אלוהים ועל מטרותיו. חורחה הציע לתת לנו שיעורי מקרא, והסכמנו.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏

חשתי הקלה רבה כשלמדתי את האמת על אש הגיהינום וגיליתי שזהו עיקר אמונה לא־מקראי (‏תהלים קמ”ו:4;‏ קהלת ט’:5‏). לאחר שלמדתי זאת, הפסקתי לחרוד מפני אלוהים. תחת זאת, התחלתי לראות בו אב אוהב שרוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו.‏

 ככל שהתקדמתי בלימוד המקרא, ראיתי את הצורך לערוך שינויים באישיות שלי. הייתי צריך לטפח ענווה ולהפסיק לנהוג באלימות. העצה שבקורינתים א’. ט”ו:33 עזרה לי. שם נאמר: ”חברה רעה תשחית הרגלים טובים”, או ערכים גבוהים. הבנתי שאם אני רוצה לשנות את האישיות שלי, עליי להפסיק להתרועע עם אנשים שמשפיעים עליי לרעה. לכן החלפתי את החברים הישנים שלי בחברים מהקהילה המשיחית האמיתית — אנשים שפתרו חילוקי דעות לא במכות או בצורות אחרות של אלימות, אלא באמצעות עקרונות המקרא.‏

גם הכתוב ברומים י”ב:17–19 השפיע עליי עמוקות. נאמר שם: ”אל תשיבו לאיש רעה תחת רעה. ... אם אפשר, עד כמה שהדבר תלוי בכם, חיו בשלום עם כל אדם. ... אל תתנקמו... שהרי כתוב: ’לי הנקם; אני אשלם, אומר יהוה’”. הבנתי שיהוה יטפל בחוסר הצדק בדרכו ובמועד המתאים בעיניו. לאט לאט נטשתי את סגנון החיים האלים שלי.‏

לעולם לא אשכח את מה שאירע ערב אחד בדרכי הביתה. תקפו אותי מספר צעירים מכנופיה יריבה לשעבר, והמנהיג שלהם הכה אותי בגב וצעק: ”תגן על עצמך!” באותו רגע התפללתי תפילה קצרה ליהוה וביקשתי ממנו שיעזור לי להחזיק מעמד ולשלוט בעצמי. אף שחשתי דחף עז להילחם חזרה, הצלחתי במקום זאת לברוח. למחרת ראיתי את מנהיג הכנופיה לבדו. נתקפתי תאוות נקם, אך שוב התפללתי בלב ליהוה והתחננתי אליו שיעזור לי לשלוט בעצמי. להפתעתי, אותו צעיר ניגש אליי ואמר לי: ”אני מצטער על מה שקרה אתמול בערב. האמת היא שאני רוצה להיות כמוך. אני רוצה ללמוד את המקרא”. עד כמה שמחתי שהצלחתי לשלוט בכעס שלי! תודות לכך גם הוא החל ללמוד את המקרא.‏

לצערי שאר בני משפחתי לא המשיכו ללמוד את המקרא באותה תקופה. אולם הייתי נחוש להמשיך ללמוד ולא לאפשר לאף אחד ולשום דבר להפריע לי. ידעתי שאם אתרועע בקביעות עם משרתי אלוהים, פצעיי הרגשיים ילכו ויתרפאו וארגיש חלק ממשפחה, דבר שכה נכספתי לו. המשכתי להתקדם, ובשנת 1991 נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏

הייתי אכול מרירות, שתלטן ואלים. אך דבר־אלוהים שינה את חיי מן הקצה אל הקצה. כיום אני חולק מתוך המקרא מסר של שלום עם כל מי שמוכן להקשיב. ב־23 השנים האחרונות אני מקדיש את מרב זמני לפעילות הבישור, ואני רואה בכך זכות גדולה.‏

במשך תקופה מסוימת התנדבתי בסניף של עדי־יהוה במקסיקו. פגשתי שם את קלאודיה, צעירה משיחית מלאת מרץ, והתחתנו בשנת 1999. אני אסיר תודה ליהוה על כך שבירך אותי בשותפה נאמנה לחיים.‏

שירתנו יחד בקהילה של שפת סימנים מקסיקנית, ועזרנו לחירשים ללמוד על יהוה. בהמשך התבקשנו לעבור לבליז כדי לעזור למקומיים ללמוד את המקרא. אף שסגנון חיינו כאן הרבה יותר פשוט, לא חסר לנו דבר ואנו מאושרים. לא היינו מחליפים את הזכות הזו בשום דבר אחר.‏

לימים חזרה אמי ללמוד את המקרא, ובסופו של דבר נטבלה. גם אחי הגדול, אשתו וילדיהם הם כיום עדי־יהוה. כמו כן, חלקתי את בשורת המלכות עם חבריי לשעבר, וחלקם משרתים כיום את יהוה.‏

למרבה הצער, כמה מקרוביי מצאו את מותם מפני שלא שינו את התנהגותם האלימה. אם הייתי ממשיך באותו מסלול, קרוב לוודאי שזה מה שהיה קורה גם לי. אני אסיר תודה ליהוה על כך שמשך אותי אליו ואל משרתיו, אשר לימדו אותי בסבלנות ובאדיבות כיצד ליישם את עקרונות המקרא.‏

למד עוד

‫עורו!‫

מה אומר המקרא על אלימות?‏

מהי השקפתו של אלוהים על אלימות? האם אנשים אלימים יכולים להשתנות?‏