עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  מס' 3 2016

 לך בעקבות אמונתם | רבקה

‏”אלך”‏

‏”אלך”‏

עם דמדומי הערביים הביטה רבקה בנוף הסלעי. בחלוף שבועות בדרכים היא סוף כל סוף התרגלה להליכתו המתנדנדת של הגמל כשהיא ישובה על גבו. בית ילדותה בחרן נמצא הרחק מאחוריה, מרחק מאות קילומטרים צפונית־מזרחית משם. ייתכן שהיא לעולם לא תראה שוב את משפחתה. ללא ספק ניקרו במוחה שאלות לגבי עתידה — במיוחד כעת כשמסעה קרב לקצו.‏

השיירה חצתה חלק ניכר מכנען ועשתה דרכה בשטח קשה — הנגב (‏בראשית כ”ד:62‏). קרוב לוודאי שרבקה ראתה מסביבה כבשים. הארץ הייתה שוממה וצחיחה מכדי שניתן יהיה לעסוק בעבודות אדמה בצורה נרחבת, אך היו בה שפע מקומות למרעה. האזור היה מוכר לראש השיירה הקשיש. הוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה לאור הבשורות הטובות שהיו לו לספר לאדונו — רבקה עתידה להינשא ליצחק! היא ודאי תהתה כיצד ייראו חייה בארץ זו. איזה מין אדם הוא בעלה לעתיד? הרי הם מעולם לא נפגשו! האם הוא יהיה מרוצה כשיראה אותה? ומה היא תרגיש לגביו?‏

כיום באזורים רבים בעולם נישואין בשידוך עשויים להיתפס כדבר תמוה. במקומות אחרים נישואין מעין אלה נפוצים. בלי תלות ברקע שלך, ודאי תסכים שפניה של רבקה היו מועדות אל הלא־נודע. היא ניחנה באומץ ואמונה יוצאים מגדר הרגיל. אנו זקוקים לשתי תכונות אלו כשחלים שינויים בחיינו. בנוסף לאמונה, היו לרבקה עוד תכונות יפות ונדירות.‏

‏”גם לגמליך אשאב”‏

השינוי האדיר בחיי רבקה החל בזמן שהייתה עסוקה בשגרתה היומיומית. היא גדלה בקרבת או בתוך העיר חרן שבמסופוטמיה. הוריה היו שונים מרוב האנשים שחיו בחרן. הם לא סגדו לאל הירח, סין. אלוהיהם היה יהוה (‏בראשית כ”ד:50‏).‏

רבקה גדלה להיות בחורה יפת תואר, אך היא לא הייתה יפהפייה עצלנית ושטחית. היא הייתה חדורת מרץ ושמרה על טוהרה המוסרי. משפחתה הייתה אמידה מספיק כדי שיהיו בבעלותה משרתים, אך רבקה לא הייתה מפונקת ולא זכתה ליחס של נסיכה. היא חונכה לעבוד קשה. בדומה לנשים רבות באותה תקופה, הוטלו על רבקה מטלות קשות לביצוע, לרבות שאיבת מים עבור המשפחה. מוקדם בערב נהגה לשאת כד על כתפה וללכת אל המעיין (‏בראשית כ”ד:11,‏ 15, 16‏).‏

ערב אחד, לאחר שמילאה את כדה, רץ לעברה אדם קשיש. הוא אמר לה: ”הגְמיאיני נא מעט מים מכדך”. הייתה זו בקשה צנועה וכה מנומסת. רבקה ראתה שהאדם הגיע מרחוק. לכן היא מיהרה להוריד את כד המים מכתפה ולתת לו לשתות, לא רק לגימה קטנה, אלא כמות נדיבה של מים מרעננים וקרים. היא שמה לב שיש עמו שיירה של עשרה גמלים הכורעים ברך ושעדיין לא מילאו להם מים בשוקת. היא הבחינה שהוא מתבונן בה ברכות ובתשומת לב, ולכן רצתה להיות נדיבה ככל האפשר. היא אמרה: ”גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות” (‏בראשית כ”ד:17–19‏).‏

שים לב שרבקה לא הציעה רק להשקות את  עשרת הגמלים אלא גם להרוות את צימאונם עד תום. גמל צמא מאוד מסוגל לשתות יותר מ־95 ליטר של מים! אם כל עשרת הגמלים היו צמאים במידה זו, נכונו לרבקה שעות של עבודה קשה. אך כפי שעולה מהשתלשלות המאורעות, אין זה סביר שהגמלים היו צמאים עד כדי כך.‏ * האם רבקה ידעה זאת כשהציעה את הצעתה? לא. היא הייתה מוכנה, ואף השתוקקה, לעבוד קשה ככל הנדרש כדי לגלות הכנסת אורחים לזר הקשיש. הוא נענה להצעתה. לאחר מכן הוא התבונן בה בציפייה בעודה רצה הלוך ושוב, ממלאת את כדה פעם אחר פעם ומרוקנת אותו אל השוקת (‏בראשית כ”ד:20, 21‏).‏

רבקה הייתה חרוצה ומכניסת אורחים

דוגמתה של רבקה היא דוגמה מעולה עבורנו כיום. אנו חיים בתקופה שבה האנוכיות מושלת בכיפה. כפי שנובא, אנשים נהיו ”אוהבי עצמם”, והם אינם מוכנים לעשות מאמצים למען האחר (‏טימותיאוס ב’. ג’:1–5‏). מן התבונה שמשרתי אלוהים המנסים להילחם בהשפעת מגמה זו, יהרהרו בדוגמתה של רבקה הצעירה ויראו בעיני רוחם כיצד היא רצה הלוך ושוב אל הבאר.‏

רבקה ודאי הבחינה שהאיש הקשיש מביט בה. אך לא היה במבטו דבר לא־הולם, הוא העיד על פליאה, השתאות ושמחה. כשרבקה סיימה לבסוף, הוא העניק לה מתנות — תכשיטים יקרי ערך! אחרי כן שאל אותה: ”בת מי את? הגידי נא לי. היש בית אביך מקום לנו ללין?” כשסיפרה לו על משפחתה, התעצמה שמחתו. ייתכן שבפרץ של התלהבות הוסיפה: ”גם תבן גם מספוא רב עמנו, גם מקום ללון” — הצעה נדיבה ביותר, היות שהתלוו אל הקשיש אנשים נוספים. בהמשך היא רצה לספר לאמה את כל מה שקרה (‏בראשית כ”ד:22–28,‏ 32‏).‏

ללא ספק רבקה חונכה לגלות הכנסת אורחים. זוהי תכונה נוספת שנדמה שעברה מן העולם, וסיבה נוספת ללכת בעקבות אמונתה של בחורה טובת לב זו. אמונה באלוהים צריכה להניע אותנו להיות מכניסי אורחים. יהוה מתאפיין בתכונה זו, שהרי הוא  נוהג בכול בנדיבות, והוא מעוניין שמשרתיו ינהגו כמוהו. כשאנו מגלים הכנסת אורחים אפילו כלפי מי שלעולם לא יגמלו לנו באופן דומה, אנו משביעים את רצונו של אבינו השמימי (‏מתי ה’:44–46;‏ פטרוס א’. ד’:9‏).‏

‏”ולקחת אישה לבני”‏

מיהו האדם הקשיש שליד הבאר? היה זה עבדו של אברהם, אחיו של סבה של רבקה. משום כך הוא התקבל בזרועות פתוחות בביתו של בתואל, אביה של רבקה. קרוב לוודאי ששמו של עבד זה היה אליעזר.‏ * המארחים הציעו לו ארוחה, אך הוא סירב לאכול עד אשר יגיד מהי מטרת ביקורו (‏בראשית כ”ד:31–33‏). סביר להניח שהוא דיבר בהתלהבות מכיוון שזה עתה זכה לראות הוכחה משכנעת לכך שאלוהיו, יהוה, בירך אותו במשימתו החיונית. כיצד עשה כן?‏

תאר לעצמך את אליעזר מגולל את סיפורו בפני בתואל, אביה של רבקה, ולבן אחיה בעודם מקשיבים קשב רב. הוא מספר להם שיהוה בירך את אברהם ביד רחבה בכנען, ושאברהם ושרה הביאו ילד לעולם, את יצחק, אשר עתיד לרשת את כל נכסיהם. אברהם הטיל על עבדו משימה חשובה ביותר: לחפש ליצחק אישה מקרב בני משפחתו של אברהם בחרן (‏בראשית כ”ד:34–38‏).‏

אברהם השביע את אליעזר לבל יבחר ליצחק אישה מבנות כנען. מדוע? משום שהכנענים לא כיבדו את יהוה אלוהים ולא עבדוהו. אברהם ידע שבכוונת יהוה להענישם בבוא העת על מעשיהם הרעים. אברהם לא רצה שיצחק, בנו האהוב, יחבור לאנשים אלה ויאמץ את דרכיהם הלא־מוסריות. כמו כן, הוא ידע שבנו ממלא תפקיד חיוני בהתגשמות הבטחות אלוהים (‏בראשית ט”ו:16; י”ז:19; כ”ד:2–4‏).‏

אליעזר המשיך וסיפר למארחיו שכאשר הגיע לבאר בקרבת חרן, הוא התפלל ליהוה אלוהים. למעשה, הוא ביקש מיהוה לבחור את הבחורה שתינשא ליצחק. כיצד? אליעזר ביקש מאלוהים שידאג לכך שהנערה שהוא רוצה שתינשא ליצחק תגיע לבאר. כשיבקש ממנה לשתות, היא לא רק תציע לו מים אלא גם תשקה את גמליו (‏בראשית כ”ד:12–14‏). ומי הגיעה ופעלה בדיוק כך? רבקה! תאר לעצמך כיצד היא חשה אם הזדמן לה לשמוע את הסיפור שסיפר אליעזר לחברי משפחתה!‏

בתואל ולבן נפעמו מדבריו של אליעזר. הם אמרו: ”מיהוה יצא הדבר”. כשם שהיה נהוג בזמנו, הם ערכו ברית נישואין ואירסו את רבקה ליצחק (‏בראשית כ”ד:50–54‏). אך האם ניתן להסיק מכך שלרבקה לא הייתה מילה בעניין?‏

מספר שבועות קודם לכן העלה אליעזר סוגיה זו בפני אברהם ושאל: ”אולי לא תלך האישה אחריי?” אברהם השיב לו: ”והיית נקי מאָלָתי [משבועתי]” (‏בראשית כ”ד:39,‏ 41‏). גם בביתו של בתואל הייתה חשיבות להעדפותיה של הבחורה. אליעזר היה כה נלהב מהצלחתו במשימה, שבבוקר שלמחרת הוא שאל אם הוא יכול לחזור מייד עם רבקה לכנען. אך המשפחה רצתה שהיא תישאר עמם לפחות עוד עשרה ימים. לבסוף הם החליטו ליישב את העניין בדרך הבאה: ”נקרא לנערה, ונשאלה את פיה” (‏בראשית כ”ד:57‏).‏

רבקה ניצבה בפני פרשת דרכים מכריעה בחייה. מה תגיד? האם תנצל את רגשי הרחמים של אביה ואחיה ותתחנן שייחסך ממנה המסע אל הלא־נודע? או האם תראה בכך זכות להיות חלק מאירועים שברור היה שכוונו על־ידי יהוה? בתשובתה חשפה מה היא חשה באשר לשינוי הפתאומי, ואולי אף המפחיד, בחייה. היא ענתה בפשטות: ”אלך” (‏בראשית כ”ד:58‏).‏

איזו גישה יוצאת מגדר הרגיל הייתה לה! בימינו המנהגים לגבי נישואין שונים למדי, למרות זאת נוכל ללמוד רבות מרבקה. העדפותיו של יהוה אלוהיה היו חשובות לה יותר מהעדפותיה האישיות. כשמדובר בנישואין, גם בימינו דבר־אלוהים מכיל את ההדרכה הטובה ביותר בנמצא — איזה בן זוג  לבחור וכיצד להיות בן זוג טוב לנישואין (‏קורינתים ב’. ו’:14, 15;‏ אפסים ה’:28–33‏). טוב נעשה אם נחקה את דוגמתה של רבקה ונשאף לעשות דברים בדרכו של אלוהים.‏

‏’מי האיש הזה?’‏

משפחתו של בתואל בירכה את רבקה האהובה. לאחר מכן היא ודבורה, המינקת שלה, ומספר משרתות יצאו לדרכן עם אליעזר ואנשיו (‏בראשית כ”ד:59–61; ל”ה:8‏). לא חלף זמן רב וחרן הייתה הרחק מאחוריהם. המסע היה ארוך במיוחד, בערך 800 קילומטר, וארך כשלושה שבועות. קרוב לוודאי שלא היה זה מסע נוח. רבקה ראתה גמלים רבים בחייה, אך אין זה אומר שהיא הייתה מיומנת ברכיבה עליהם. המקרא מתאר את משפחתה כרועי צאן, ולא כסוחרים אשר רכבו על שיירות של גמלים (‏בראשית כ”ט:10‏). אנשים שאינם מיומנים ברכיבה על גמל לא אחת מתלוננים על אי־נוחות — אפילו לאחר רכיבה קצרה מאוד!‏

על כל פנים, רבקה התמקדה בעתיד וודאי ניסתה לדלות מאליעזר כל מידע אפשרי על אודות יצחק ומשפחתו. דמיין את האדם הקשיש מדבר אתה ליד מדורה בשעות הערב ומספר לה על הבטחת יהוה לאברהם ידידו. אלוהים יקים משושלתו של אברהם זרע שיביא ברכות על האנושות כולה. רבקה ודאי נתמלאה פליאה כשהבינה שהבטחת יהוה תתגשם דרך יצחק, בעלה לעתיד — ולכן גם דרכה! (‏בראשית כ”ב:15–18‏).‏

רבקה גילתה ענווה, תכונה נדירה ויקרת ערך

לבסוף הגיע היום שתואר בפתיח המאמר. כשהשיירה חצתה את הנגב עם שקיעת החמה, ראתה רבקה גבר מתהלך בשדה. הוא נראה מהורהר ושקוע במחשבות. אנחנו קוראים: ”ותיפול [או, ותמהר לרדת] מעל הגמל” — ייתכן שהיא אף לא חיכתה שהגמל יכרע ברך — ושאלה את אליעזר: ”מי האיש הלָזה ההולך בשדה לקראתנו?” כשהבינה שמדובר ביצחק, כיסתה את ראשה בצעיף (‏בראשית כ”ד:62–65‏). מדוע נהגה כך? הייתה זו מחווה של כבוד כלפי בעלה לעתיד. בימינו כניעה מסוג זה נתפסת בעיני כמה כמיושנת. אך למעשה גברים ונשים כאחד יכולים ללמוד שיעור מעולה מענוותה של רבקה, שהרי מי מאתנו אינו צריך לפתח עוד יותר תכונה יפה זו?‏

יצחק, שהיה בערך בן 40, עדיין התאבל על אובדן שרה אמו שמתה לפני כשלוש שנים. נוכל להסיק מכך שיצחק היה אדם בעל רגשות חמים ורכים. איזו ברכה הייתה זו עבורו לזכות באשה כה חרוצה, מכניסת אורחים וענווה! איך הם הסתדרו? המקרא אומר בפשטות: ”וַיֶאֱהבהָ” (‏בראשית כ”ד:67; כ”ו:8‏).‏

גם כיום, בחלוף כ־3,900 שנה, קל לנו לאהוב את רבקה. איך אפשר שלא להעריץ אותה על אומץ לבה, חריצותה, הכנסת האורחים שגילתה וענוותה? מן הראוי שכולנו — צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, נשואים ורווקים — נחקה את אמונתה!‏

^ ס' 10 היה זה בשעות הערב. הכתוב אינו מוסר שרבקה התעכבה ליד הבאר במשך שעות. גם אין רמז לכך שבני משפחתה כבר הלכו לישון עד שסיימה או שמישהו הגיע לבדוק מדוע היא מתעכבת זמן כה רב.‏

^ ס' 15 שמו של אליעזר אינו מופיע בפרשה זו, אך ככל הנראה מדובר בו. בעבר תכנן אברהם להוריש את כל נכסיו לאליעזר אם לא יהיה לו יורש טבעי, לכן אין ספק שהוא היה העבד המבוגר והנאמן ביותר מבין עבדיו של אברהם. כך גם מתואר העבד בפרשה זו (‏בראשית ט”ו:2; כ”ד:2–4‏).‏