עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  פברואר 2016

 מתוך אוצר הארכיון

רכב הכריזה הידוע למיליוני אנשים

רכב הכריזה הידוע למיליוני אנשים

‏”יש בברזיל אך ורק רכב כריזה אחד בשירות האדון, ורכב זה ידוע למיליוני אנשים — זהו ’רכב הכריזה של המצפה’” (נתניאל א. יוּל, 1938).‏

התקדמות פעילות ההכרזה על המלכות בברזיל הייתה יחסית איטית בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20. אבל ב־1935 כתבו החלוצים נתניאל ומוד יול לג’וזף פ. רתרפורד, שעמד אז בראש פעילות הבישור, והביעו נכונות להרחיב את שירותם. הם אמרו: ”נשמח ללכת לכל מקום שהוא”.‏

נתניאל, מהנדס אזרחי שיצא לגמלאות, היה אז בן 62. הוא היה אחראי השירות באחת הקהילות של עדי־יהוה בסן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארה”ב. שם הוא ארגן את פעילות הבישור והשתמש בציוד קול להפצת הבשורה הטובה. ניסיונו ורוח ההתנדבות שלו היוו ברכה של ממש במשימתו החדשה כמשרת הסניף בשטח עצום ורב־לשוני — ברזיל.‏

נתניאל ומוד הגיעו לברזיל ב־1936 ביחד עם שותף לחלוציות שהיה גם מתורגמן — אנטוניו פ. אָנְדְרַדֶה. הם הביאו אתם מטען יקר — 35 פונוגרפים ורכב כריזה. בברזיל, המדינה החמישית בגודלה בעולם מבחינת שטחה היבשתי, היו אז רק כ־60 מבשרי מלכות. למרות זאת, אותו ציוד קול חדשני סייע להם לבשר למיליוני אנשים תוך שנים ספורות.‏

חודש לאחר הגעתם של נתניאל ומוד ארגן משרד הסניף את כינוס השירות * הראשון בברזיל, שהתקיים בעיר סאו פאולו. רכב הכריזה (ככל הנראה בנהיגתה של מוד) נכנס לשימוש כדי לפרסם את ההרצאה הפומבית, שבה נכחו 110 איש! תוכנית הכינוס העלתה את מורל המבשרים, וכתוצאה מכך הם  הגבירו את השתתפותם בשירות השדה. הם למדו איך לבשר בעזרת ספרות וכרטיסי עדות וכן גם באמצעות הקלטות פונוגרף באנגלית, גרמנית, הונגרית, ספרדית, פולנית ומאוחר יותר גם בפורטוגזית.‏

רכב כריזה זה השמיע את הבשורה הטובה למיליוני אנשים בברזיל

שלושת כינוסי השירות שהתקיימו ב־1937 בסאו פאולו, בריו דה ז’נרו ובקוריטיבה, נתנו דחיפה מחודשת לפעילות הבישור. רכב הכריזה התלווה אל באי הכינוס במהלך השירות מבית לבית. ז’וזה מגלובסקי, שהיה נער צעיר באותם ימים, כתב מאוחר יותר: ”שמנו את הפרסומים המקראיים שלנו על דוכן, וכשרכב הכריזה השמיע את המסר המוקלט דיברנו עם האנשים שיצאו מהבתים כדי לראות מה קורה”.‏

הטבילות התקיימו בנהרות, בשעה שאנשים השתזפו להם בשמש בקרבת מקום. איזו הזדמנות פז לבשר את הבשורה הטובה בעזרת רכב הכריזה! המגברים השמיעו בעוצמה את נאום הטבילה מפי אח רתרפורד, וכל מיני סקרנים הקיפו את הרכב והקשיבו לתרגום הנאום לפורטוגזית. לאחר מכן המועמדים לטבילה נטבלו לקול שירי מלכות שהוקלטו בפולנית, והאחים והאחיות שרו את השירים בשפות שונות. ”זה הזכיר כיצד בחג השבועות כל אחד הבין את המסר בשפתו שלו”, דיווח ספר השנה 1938.‏

לאחר הכינוסים הושמעו בכל יום ראשון ובכל מזג אוויר הרצאות מקראיות מוקלטות מרכב הכריזה בפארקים, באזורי מגורים ובמפעלים במרכז סאו פאולו ובעיירות הסמוכות. רכב הכריזה השמיע תוכנית חודשית ל־3,000 התושבים של מושבת מצורעים ששכנה 97 קילומטר צפונית־מערבית לסאו פאולו. ברבות הימים נוסדה שם קהילה משגשגת. למרות מחלתם הקשה, מבשרי מלכות אלה השיגו אישור לבקר במושבת מצורעים אחרת כדי לחלוק עם תושביה את המסר המנחם שבמקרא.‏

בשלהי 1938 הגיעו לבסוף ההקלטות התיאוקרטיות בפורטוגזית. ב”יום כל הנשמות” עבר רכב הכריזה מבית עלמין לבית עלמין והשמיע את התקליטים ”היכן המתים?”, ”יהוה” ו”עושר”, וכתוצאה מכך למעלה מ־40,000 איש שמעו את המסר!‏

אנשי כמורה זועמים התנגדו להכרזה הפומבית הנועזת על האמת המקראית, ופעמים רבות לחצו על הרשויות המקומיות להשתיק את רכב הכריזה. אחות יול סיפרה על מקרה אחד כשכומר מקומי הסית אספסוף להקיף את רכב הכריזה. אבל למקום הגיעו ראש העיר ואנשי משטרה והקשיבו לכל התוכנית. לפני שעזב, לקח אתו ראש העיר ספרות מקראית. באותו היום לא נרשמה כל מהומה. חרף התנגדות כזו, הדיווח בספר השנה 1940 על ברזיל הכריז ש־1939 היא ”הזמן הטוב מכול לשרת את התיאוקרט הגדול ולפרסם את שמו”.‏

הגעתו של ”רכב הכריזה של המצפה” אכן היוותה נקודת מפנה בפעילות הבישור בברזיל. הוא מילא תפקיד מפתח בהכרזת בשורת המלכות למיליוני אנשים. אף שהרכב המפורסם ההוא נמכר ב־1941, המוני עדי־יהוה ממשיכים להכריז את הבשורה הטובה לאנשים ישרי לב בשטחה העצום של ברזיל (‏מתוך אוצר הארכיון בברזיל‏).‏

^ ס' 7 במהלך הכינוסים הללו נהגו האחים והאחיות לצאת לשירות השדה.‏