עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  ספטמבר 2016

להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות

להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות

‏”איש זה הוא כלי אשר נבחר עבורי לשאת את שמי לפני הגויים ולפני מלכים” (‏מה”ש ט’:15‏). האדון ישוע אמר את הדברים הללו על אדם שחבק את המשיחיות זמן קצר קודם לכן — יהודי שלימים נודע כשליח פאולוס.‏

אחד ה”מלכים” היה הקיסר הרומי נירון. כיצד היית מרגיש אילו היה עליך להגן על אמונתך בפני שליט כזה? המשיחיים כיום נקראים לחקות את פאולוס (‏קור”א י”א:1‏). כדי לעשות כן, עלינו ללמוד על מגעיו עם מערכות המשפט בימיו.‏

תורת משה הייתה מערכת החוקים שהונהגה באותם ימים בארץ ישראל, והיא הגדירה את הקוד המוסרי של יהודים נאמנים בכל מקום. לאחר חג השבועות 33 לספירה עובדי אלוהים האמיתיים כבר לא היו כפופים לתורת משה (‏מה”ש ט”ו:28, 29;‏ גל’ ד’:9–11‏). אולם פאולוס והמשיחיים האחרים לא דיברו בחוסר כבוד על התורה, וכך נסללה בפניהם הדרך לתת עדות בקרב קהילות יהודיות רבות באין מפריע (‏קור”א ט’:20‏). למעשה, במקרים רבים נכנס פאולוס לבתי כנסת, מכיוון ששם הוא יכול היה לבשר לאנשים שהכירו את אלוהי אברהם ולנהל עמם דיונים על בסיס הכתוב בתנ”ך (‏מה”ש ט’:19, 20; י”ג:5,‏ 14–16; י”ד:1; י”ז:1, 2‏).‏

השליחים בחרו בירושלים כמרכז להכוונת פעילות הבישור בימיהם. הם לימדו דרך קבע בבית המקדש (‏מה”ש א’:4; ב’:46; ה’:20‏). במהלך ביקור שערך פאולוס בירושלים, הוא נעצר. כאן החל הליך משפטי שבסופו של דבר הביא אותו לרומא.‏

פאולוס והחוק הרומי

מה הייתה השקפת הרשויות הרומיות על האמונה שעליה הכריז פאולוס? כדי למצוא את התשובה, עלינו לדעת איזו עמדה הייתה לרומאים לגבי הדתות ככלל. הם לא הכריחו את הקבוצות האתניות השונות בתחומי האימפריה לחדול לקיים  את דתן, למעט מקרים שבהם נשקפה סכנה למדינה או למוסר החברה.‏

הרומאים העניקו ליהודים זכויות רבות. ספר הדן בתקופתם של המשיחיים הקדומים (Backgrounds of Early Christianity) מציין: ”היהודים נהנו מיתרונות רבים באימפריה הרומית. ... היהודים היו חופשיים לקיים את דתם ולא נדרשו לסגוד לאלי רומא. הם היו יכולים לנהל את החיים בקהילותיהם בהתאם לחוקיהם”. הם גם היו פטורים משירות צבאי.‏ * פאולוס ניצל את ההגנה שהעניק החוק הרומי לדת היהודית כאשר הגן על הדת המשיחית בפני הרשויות הרומיות.‏

מתנגדיו של השליח פאולוס ניסו בדרכים שונות להסית נגדו את ההמונים והרשויות (‏מה”ש י”ג:50; י”ד:2,‏ 19; י”ח:12, 13‏). תן דעתך לאחד המקרים. לאוזני זקני־הקהילה בירושלים הגיעה שמועה שנפוצה בקרב היהודים, לפיה פאולוס מלמד ”לכפור בתורת משה”. שמועה זו יכולה הייתה לגרום למשיחיים חדשים מרקע יהודי לחשוב שפאולוס אינו מכבד את הסידורים שקבע אלוהים. כמו כן, הסנהדרין עלולה הייתה לפסוק שהמשיחיות היא כפירה ביהדות. אילו זה היה קורה, היהודים שהתרועעו עם המשיחיים היו עלולים להיענש. היו יכולים לנדות אותם מהחברה ולאסור עליהם לבשר בבית המקדש ובבתי הכנסת. לכן זקני־הקהילה יעצו לפאולוס להפריך את השמועות הללו. הם אמרו לו ללכת לבית המקדש ולעשות מעשה שאלוהים אומנם לא דרש ממנו, אך שלא היה בו כל פסול (‏מה”ש כ”א:18–27‏).‏

פאולוס עשה כדבריהם, וכתוצאה מכך נפתחו בפניו מספר הזדמנויות ”להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק” (‏פיל’ א’:7‏). בבית המקדש הקימו היהודים מהומה ורצו לשלוח יד בפאולוס. לכן מפקד הצבא הרומי עצר אותו. לפני שעמדו להלקות את פאולוס, הוא הכריז שהוא אזרח רומי. בעקבות זאת העבירו אותו לקיסריה, מקום מושבם של נציבי יהודה הרומים. שם היו לו הזדמנויות מיוחדות להעיד בעוז בפני הרשויות. הודות לכך הוכרזה האמונה המשיחית באוזני אנשים שלא נחשפו אליה מקרוב.‏

הכתוב במעשי השליחים פרק כ”ד מגולל את המשפט של פאולוס מול פליקס, נציב יהודה, שכבר ידע מעט על האמונה המשיחית. היהודים טענו שפאולוס הפר את החוק הרומי בשלוש דרכים לפחות. הם אמרו שהוא הסית את היהודים באימפריה למרד, הנהיג כת מסוכנת וניסה לחלל את בית המקדש, שהיה באותם ימים תחת חסות הרומאים (‏מה”ש כ”ד:5, 6‏). ההאשמות הללו עלולות היו לגרור גזר דין מוות.‏

המשיחיים בימינו יכולים ללמוד רבות מהאופן שבו הגיב פאולוס להאשמות. הוא שמר על קור רוח ודיבר בצורה מכובדת. פאולוס התייחס לתורה ולנביאים והסביר שיש לו הזכות לעבוד את ’אלוהי אבותיו’, זכות שממנה נהנו היהודים באימפריה הרומית (‏מה”ש כ”ד:14‏). לימים התאפשר לפאולוס להכריז על אמונתו ולהגן עליה בפני הנציב הבא, פּוֹרְקיוֹס פסטוס, ובפני המלך הורדוס אגריפס.‏

בסופו של דבר, כדי לזכות למשפט הוגן, החליט פאולוס לפנות לשליט החזק ביותר באותם ימים. הוא אמר: ”לַקיסר אני עותר!” (‏מה”ש כ”ה:11‏).‏

משפטו של פאולוס בחצר הקיסר

מאוחר יותר אמר מלאך לפאולוס: ”אתה צריך לעמוד לפני הקיסר” (‏מה”ש כ”ז:24‏). בתחילת שלטונו הודיע הקיסר נירון שהוא לא ישמש כשופט בכל המקרים שיופנו אליו. במהלך שמונה שנות מלכותו הראשונות הוא נהג לאצול על אחרים את סמכות השיפוט. בספר חייו ואיגרותיו של פאולוס הקדוש ‏(The Life and Epistles of Saint Paul)  נאמר שכאשר הסכים נירון לפסוק במקרה כלשהו, הוא היה מקשיב לטיעונים בארמונו ונעזר בקבוצת יועצים מנוסים בעלי השפעה רבה.‏

המקרא אינו מציין אם נירון עצמו הקשיב לטיעוני פאולוס ופסק במקרה שלו או אם הוא ביקש ממישהו אחר להקשיב לדבריו ולדווח לו על כך. בכל מקרה, פאולוס ודאי הסביר שהוא עובד את אלוהי היהודים ומאיץ בכל מאזיניו לתת לרשויות את הכבוד הראוי להן (‏רומ’ י”ג:1–7;‏ טיט’ ג’:1, 2‏). נראה שמאמציו של פאולוס להגן על הבשורה הטובה בפני הרשויות הוכתרו בהצלחה — בית הדין של הקיסר שחרר אותו (‏פיל’ ב’:24;‏ פילימ’ 22‏).‏

כיצד אנו מגנים על הבשורה הטובה

ישוע אמר לתלמידיו: ”לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי, לעדות להם ולגויים” (‏מתי י’:18‏). זו זכות לייצג את ישוע בנסיבות כאלה. מאמצינו להגן על הבשורה הטובה יכולים להסתיים בניצחונות משפטיים. כמובן, החלטותיהם של בני אדם לא־מושלמים אינן ’מעגנות בחוק’ את הבשורה הטובה במלוא מובן המילה. רק מלכות אלוהים תביא הקלה תמידית מדיכוי ואי־צדק (‏קהלת ח’:9;‏ יר’ י’:23‏).‏

אך כבר כיום שם יהוה זוכה לכבוד כאשר המשיחיים מגנים על אמונתם. בדומה לפאולוס, גם אנו צריכים לשמור על קור רוח ולדבר בכנות ובצורה משכנעת. ישוע אמר לתלמידיו שהם לא יצטרכו ’לתכנן מראש מה לומר להגנתם, כי הוא ייתן להם מילים וחוכמה, אשר כל מתנגדיהם גם יחד לא יוכלו לעמוד נגדן או לסתור אותן’ (‏לוקס כ”א:14, 15;‏ טימ”ב ג’:12;‏ פט”א ג’:15‏).‏

כאשר המשיחיים מגנים על אמונתם בפני מלכים, מושלים ואנשים רמי דרג אחרים, עולה בידם לתת עדות למי שאולי לא ניתן היה לחלוק עמם את הבשורה בנסיבות אחרות. חלק מהפסיקות החיוביות הביאו לתיקונים חוקיים שתרמו להגנת חופש הביטוי והפולחן. אך תהא אשר תהא התוצאה, אומץ הלב שמגלים משרתיו של אלוהים במשפטים הללו משמח את לבו.‏

כאשר אנו מגנים על אמונתנו, שם יהוה זוכה לכבוד

^ ס' 8 הכותב ג’יימס פרקס מציין: ”היהודים... היו רשאים לקיים את מנהגיהם. זכויות אלה לא היו יוצאות דופן, שהרי הרומאים נהגו להעניק מידה רבה של אוטונומיה לקבוצות שונות ברחבי האימפריה”.‏