עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  נובמבר 2016

הם השתחררו מכבלי דתות הכזב

הם השתחררו מכבלי דתות הכזב

‏”צאו ממנה, עמי” (‏ההת’ י”ח:4‏).‏

שירים: 10,‏ 45

1. מניין לנו שמשרתי אלוהים עתידים היו להשתחרר מבבל הגדולה, ואילו שאלות נבחן כעת?‏

במאמר הקודם למדנו כיצד מצאו עצמם המשיחיים הנאמנים בשבי בבבל הגדולה. אך הבשורה הטובה היא שהם לא נועדו להישאר במצב הזה לעד. הצו של אלוהים ”צאו ממנה, עמי” היה חסר משמעות אילו איש לא היה מסוגל להשתחרר מאחיזת המעצמה העולמית של דתות הכזב. ‏(קרא ההתגלות י”ח:4‏.) אנו משתוקקים להבין מתי השתחררו משרתי אלוהים לגמרי מציפורני בבל! אך ראשית עלינו להשיב על השאלות הבאות: מה הייתה עמדתם של תלמידי המקרא לגבי בבל הגדולה לפני 1914? מה היה היקף פעילות הבישור שביצעו אחינו במרוצת מלחמת העולם הראשונה? האם העובדה שהם נזקקו למוסר ותיקון מעידה על כך שהם היו נתונים בשבי הבבלי?‏

‏”נפילת בבל”‏

2. מה הייתה עמדת תלמידי המקרא הראשונים בנוגע לדתות הכזב על־פי הבנתם באותם ימים?‏

2 בעשורים שקדמו למלחמת העולם הראשונה הבינו  צ’ארלס טייז ראסל ועמיתיו שזרמי הנצרות אינם מלמדים את האמת המקראית. לכן הם החליטו לנתק כל קשר עם דתות הכזב בהתאם לתפיסתם לגביהן באותם ימים. כבר בהוצאת נובמבר 1879 של כתב העת המצפה של ציון נאמר שכל כנסייה הטוענת שהיא כלה נאמנה של המשיח אך בפועל תומכת בממשלות העולם, היא למעשה חלק מבבל הגדולה‏, המתוארת במקרא כזונה ‏(קרא ההתגלות י”ז:1, 2‏).‏

3. איזו פעולה נחרצת נקטו תלמידי המקרא כדי להיבדל מדתות הכזב? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)‏

3 גברים ונשים יראי אלוהים ידעו מה עליהם לעשות. הם לא יכלו לצפות שאלוהים יברך אותם אם ימשיכו לתמוך בארגונים דתיים כוזבים. לכן תלמידי מקרא רבים כתבו מכתבי פרישה מן הכנסיות שאליהן השתייכו. במקרים מסוימים הם הקריאו את המכתבים מול כל באי הכנסייה. אך כאשר נאסר עליהם להקריאם בציבור, הם שלחו העתקים לכל אחד מחברי הכנסייה. הם לא רצו שיהיה להם שום קשר עם דתות הכזב! בתקופה מוקדמת יותר צעד נועז כזה היה גובה מהם מחיר כבד. אולם במדינות רבות בשלהי המאה ה־19 החלה הכנסייה לאבד את תמיכת הממשלה. אזרחי המדינות הללו יכלו לשוחח בחופשיות על נושאים דתיים ולחלוק בגלוי על הכנסיות הממוסדות מבלי לפחד להיענש.‏

4. מה היה יחסם של משרתי אלוהים לבבל הגדולה במרוצת מלחמת העולם הראשונה?‏

4 תלמידי המקרא הבינו שאין זה מספיק להודיע לבני משפחה, ידידים קרובים וחברי הכנסייה על עמדתם באשר לדתות הכזב. העולם כולו צריך היה להיווכח בָּאמת באשר לבבל הגדולה — שהיא זונה דתית! לכן בין דצמבר 1917 לתחילת 1918 הפיצו בקנאות תלמידי המקרא, אשר מנו אז אלפים בודדים, 10,000,000 עותקים של העלון ”נפילת בבל” — שהיווה כתב אישום נוקב נגד הנצרות. כצפוי אנשי הכמורה רתחו מזעם. אולם תלמידי המקרא לא נרתעו, אלא המשיכו לבצע פעילות חשובה זו. הם היו נחושים לציית ”לאלוהים כשליט ולא לבני אדם” (‏מה”ש ה’:29‏). מה נוכל להסיק מכך? משיחיים אלה לא השתעבדו לבבל הגדולה כלל וכלל במרוצת המלחמה, אלא החלו להשתחרר מאחיזתה ועזרו לאחרים לעשות כן.‏

הם בישרו בקנאות בימי מלחמת העולם הראשונה

5. איזו עדות קיימת לכך שהאחים גילו קנאות רבה בהכרזת הבשורה במרוצת מלחמת העולם הראשונה?‏

5 בעבר האמנו שמשרתיו של יהוה עוררו את מורת רוחו מפני שלא הכריזו את הבשורה בקנאות במרוצת מלחמת העולם הראשונה. הסקנו שמסיבה זו הרשה יהוה שהם יילקחו לתקופה קצרה לשבי בבבל הגדולה. אולם אחים ואחיות נאמנים ששירתו את אלוהים בין השנים 1914–1918 הבהירו מאוחר יותר שמשרתי האדון ככלל עשו כל שביכולתם כדי להמשיך בפעילות ההטפה. קיימות ראיות מוצקות המאשרות את עדותם. הבנה מדויקת יותר של ההיסטוריה התיאוקרטית שלנו הביאה להבנה ברורה יותר של מאורעות מסוימים המוזכרים במקרא.‏

6, 7. ‏(א) על אילו מכשולים צריכים היו להתגבר תלמידי המקרא במרוצת מלחמת העולם הראשונה? (ב) הזכר דוגמאות המוכיחות שתלמידי המקרא בישרו בקנאות.‏

 6 למעשה, תלמידי המקרא נתנו עדות אדירה במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914–1918). היו מספר גורמים שהקשו עליהם לעשות כן. נדון בשניים מהם. ראשית, שיטת הבישור העיקרית בימים ההם הייתה הפצת ספרות מקראית. בראשית שנת 1918 הוציאו רשויות השלטון מחוץ לחוק את הספר התעלומה שנסתיימה, דבר שהקשה על אחים רבים לבצע את פעילות ההטפה. הם טרם למדו כיצד לבשר בעזרת המקרא בלבד, ועד אז הסתמכו על הספר התעלומה שנסתיימה כדי ש”ידבר” במקומם. הגורם השני היה התפרצות השפעת הספרדית הקטלנית בשנת 1918. בשל התפשטות מגפה איומה זו הוגבל חופש התנועה של המבשרים. אולם חרף קשיים אלה ואחרים תלמידי המקרא ככלל עשו את מיטבם על מנת להמשיך לבשר.‏

תלמידי המקרא הללו היו קנאים לשירות! (ראה סעיפים 6, 7)‏

7 בשנת 1914 לבדה הקרינו קומץ תלמידי המקרא את ”הפוטו־דרמה של הבריאה” ללמעלה מ־9,000,000 איש. הדרמה הייתה מורכבת מתמונות ושקופיות בליווי קול והתחקתה אחר ההיסטוריה האנושית מתקופת הבריאה ועד סוף אלף השנים. היה זה הישג מרשים באותם ימים. חשוב על העובדה הבאה: מספר האנשים שצפו בדרמה בשנת 1914 לבדה עלה על מספר מבשרי המלכות הפעילים כיום בכל רחבי העולם! בנוסף, מן הנתונים עולה שבשנת 1916 נכחו 809,393 איש באסיפות הפומביות ברחבי ארצות הברית, ובשנת 1918 הגיע מספר הנוכחים ל־949,444. אין ספק שתלמידי המקרא הללו היו קנאים לשירות!‏

8. כיצד סופקו צורכיהם הרוחניים של האחים בתקופת מלחמת העולם הראשונה?‏

8 במהלך מלחמת העולם הראשונה האחים האחראים לא חסכו במאמצים כדי לספק מזון רוחני ועידוד לכלל תלמידי המקרא. המזון הרוחני נתן לאחים את הכוח לבצע את פעילות ההטפה. ריצ’רד ה. ברבר, מבשר פעיל מאותה תקופה, סיפר: ”כמה משגיחים  נודדים הצליחו להמשיך בפעילותם, ועלה בידנו להמשיך להוציא לאור את המצפה ולשלוח אותו לקנדה, שבה הוא הוצא מחוץ לחוק. הייתה לי הזכות לשלוח עותקי כיס של הספר התעלומה שנסתיימה למספר אחים שעותקיהם המקוריים הוחרמו. אח רתרפורד ביקש שנארגן כינוסים במספר ערים במערב ארצות הברית ושנשלח נואמים כדי להעניק עידוד מרבי לאחים”.‏

הצורך בצריפה

9. ‏(א) מדוע נזקקו משרתי אלוהים לתיקון ומוסר בין השנים 1914 ל־1919? (ב) מה אל לנו להסיק מן העובדה שהם נזקקו לתיקון?‏

9 לא כל מעשיהם של תלמידי המקרא בשנים 1914–1919 עלו בקנה אחד עם עקרונות המקרא. אף שהאחים פעלו ביושר לב, הם לא תמיד החזיקו בהשקפה הנכונה בנושא הכניעה לרשויות השלטון (‏רומ’ י”ג:1‏). לפיכך, כקבוצה הם לא תמיד נקטו עמדה ניטרלית בכל הנוגע למאמץ המלחמתי. לדוגמה, כאשר הכריז נשיא ארצות הברית על 30 במאי 1918 כיום תפילות לשלום, המצפה עודד את תלמידי המקרא ליטול חלק בכך. כמה אחים רכשו איגרות מלחמה כדי לתמוך כספית במאמץ המלחמתי, והיו שאף התחפרו בשוחות כשבידם רובים וכידונים. אולם תהיה זו טעות להסיק שתלמידי המקרא נשבו בבבל הגדולה רק מפני שהם נזקקו לתיקון ומוסר. אדרבה, הם הבינו שמחובתם להיבדל מדתות הכזב. כמו כן, במהלך מלחמת העולם הראשונה ההתנתקות שלהם ממעצמת עולם זו הייתה כמעט מוחלטת ‏(קרא לוקס י”ב:47, 48‏).‏

10. איזו עמדה נחרצת הייתה לתלמידי המקרא בנושא קדושת החיים?‏

10 תלמידי המקרא לא הבינו כל היבט בניטרליות המשיחית באותה המידה שאנו מבינים כיום. אך הם היו מודעים לעובדה הבאה: המקרא אוסר נטילת חיי אדם. משום כך, אפילו האחים המעטים שאחזו בנשק וירדו לשוחות במלחמת העולם הראשונה סירבו בכל תוקף להשתמש בו כדי להרוג אדם אחר. חלקם נשלחו לחזית על מנת שימצאו שם את מותם.‏

11. כיצד הגיבו רשויות השלטון לסירובם של תלמידי המקרא להילחם במלחמה?‏

11 השטן קצף וזעם לנוכח העמדה שנקטו אחינו ביחס למלחמה, אף שהיא הייתה טעונה שיפור. כתוצאה מכך הוא יצר ”עמל עלֵי חוק”, כלומר צרות בשם החוק (‏תהל’ צ”ד:20‏). ג’יימס פרנקלין בל, גנרל בכיר בצבא ארצות הברית, אמר לאח רתרפורד ואח ואן אמבורג שמחלקת המשפטים של ארצות הברית הגישה הצעת חוק בקונגרס למתן עונש מוות למי שמסרבים להילחם במלחמה. הוא התכוון בעיקר לתלמידי המקרא. גנרל בל אמר בכעס לאח רתרפורד: ”החוק הזה לא עבר כי וילסון [נשיא ארצות הברית] דחה אותו; אבל אנחנו יודעים איך לתפוס אתכם ועוד נעשה זאת!”‏

12, 13. ‏(א) מדוע נגזרו עונשי מאסר ארוכים על שמונה אחים אחראים? (ב) האם המאסר שבר את נחישותם של האחים לציית ליהוה? נמק.‏

12 הרשויות מימשו את האיום. הן עצרו את נציגי חברת המצפה — אח רתרפורד, אח ואן אמבורג ושישה נוספים. בהקראת גזר הדין הכריז השופט: ”התעמולה הדתית שמקדמים האנשים הללו מזיקה יותר מאוגדת חיילים  גרמנים... לא רק שהם מטילים ספק בפקידי החוק של הממשלה ובלשכת המודיעין הצבאית, אלא הם גם מוקיעים את כל הכמרים של כל הכנסיות. הם צריכים להיענש בחומרה” (‏האמונה צועדת קדימה ‏[Faith on the March] מאת א. י. מקמילן, עמ’ 99). והם אכן נענשו בחומרה. על שמונת תלמידי המקרא נגזרו עונשי מאסר ארוכים בכלא הפדראלי באטלנטה שבג’ורג’יה. אולם בתום המלחמה הם שוחררו, והאישומים נגדם בוטלו.‏

13 גם בין כותלי הכלא דבקו שמונת הגברים הללו בכתבי־הקודש כמיטב הבנתם. הם הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לחנינה, ובה ציינו: ”רצון האדון כנאמר בכתבי־הקודש הוא ’לא תרצח’, ולכן אם חבר באגודה [הבינלאומית של תלמידי המקרא] המוקדש לאדון יפר בזדון את ברית הקדשתו, הוא יאבד את חסד אלוהים ואף ימיט על עצמו אבדון מוחלט. לכן חברי האגודה אינם יכולים ליטול חיי אדם מרצון ובכוונה תחילה”. אילו מילים נועזות! ברור אפוא שלא עלה על דעתם של האחים הללו להתפשר.‏

סוף כל סוף זוכים לחירות!‏

14. הסבר מתוך המקרא אילו מאורעות התרחשו בין השנים 1914 ל־1919.‏

14 במלאכי ג’:1–3 מתוארת תקופת הצריפה של המשוחים, ”בני לוי”, אשר נמשכה משנת 1914 עד ראשית 1919. ‏(קרא.) במרוצת תקופה זו הגיע יהוה אלוהים ”האדון”, כשלצדו ישוע המשיח ”מלאך הברית”, אל המקדש הרוחני כדי לבחון את מי שמשרתים בו. לאחר שקיבלו משרתי יהוה את המוסר הנחוץ וטוהרו, הם היו כשירים לקבל משימה נוספת. בשנת 1919 מונה ”העבד הנאמן והנבון” כדי לספק מזון רוחני לכל משרתי אלוהים (‏מתי כ”ד:45‏). כעת לא היה עם אלוהים נתון עוד להשפעת בבל הגדולה. מאז ואילך, תודות לחסדו של יהוה, ממשיכים משרתיו לרכוש עוד ועוד ידע על רצונו ולגדול באהבתם כלפי אביהם השמימי. אנו אסירי תודה על הברכות שהוא מרעיף עלינו!‏ ‏[1]‏

15. כיצד צריכה להשפיע עלינו העובדה שהשתחררנו מבבל הגדולה?‏

15 אנו אסירי תודה שהשתחררנו משבי בבל הגדולה! ניסיונות השטן למחות את המשיחיות האמיתית מעל פני האדמה נחלו כישלון חרוץ. אולם אל לנו להחמיץ את המטרה שלשמה העניק לנו יהוה חירות זו (‏קור”ב ו’:1‏). המוני ישרי לב עדיין שבויים בכבלי דתות הכזב. הם זקוקים לעזרה. אנחנו יכולים להדריך אותם. לכן הבה נחקה את אחינו מן המאה הקודמת ונעשה כל שביכולתנו כדי לעזור להם להשתחרר מכבלי דתות הכזב!‏

^ ‏[1] ‏(סעיף 14) קיימים קווי דמיון רבים בין השבי של היהודים בבבל, שנמשך 70 שנה, לבין מה שאירע למשיחיים לאחר התפתחות הכפירה. אולם לא ניתן לומר שהשבי היהודי היווה צל נבואי למה שאירע למשיחיים. אחת הסיבות היא שתקופות השבי היו שונות באורכן. לכן אל לנו לנסות לחפש הקבלות נבואיות בכל פרט ופרט בשבי היהודי במחשבה שהפרטים הללו מסמלים את מה שאירע למשיחיים המשוחים בשנים שקדמו ל־1919.‏