עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  נובמבר 2016

 מתוך אוצר הארכיון

‏”מבשרי המלכות בבריטניה — התעוררו!!”‏

‏”מבשרי המלכות בבריטניה — התעוררו!!”‏

הייתה זו קריאת השכמה רמה: ”מבשרי המלכות בבריטניה — התעוררו!!” (‏המודיע,‏ * דצמבר 1937, מהדורת לונדון) תת־הכותרת פקחה את עיני האחים לבעיה: ”לא חל גידול משמעותי בעשר השנים האחרונות”. כתימוכין לכך התנוסס בעמוד השער דוח שירות שסקר תקופה של עשר שנים — משנת 1928 עד 1937.‏

יותר מדי חלוצים?‏

מדוע פעילות הבישור בבריטניה איבדה תנופה? נראה היה שהקהילות ”דורכות במקום” ומבצעות את פעילותן באותו הקצב שהונהג שנים רבות קודם לכן. בנוסף, הסניף הקצה מכסה של כ־200 חלוצים בלבד. החלוצים בישרו בשטחים מבודדים ולא עם הקהילות. לכן הסניף הודיע למי שרצו לשרת כחלוצים שאין מקום בשטח בבריטניה ועודד אותם לשרת במדינות אחרות באירופה. חלוצים רבים מבריטניה נהרו למדינות כמו צרפת, ולשבחם ייאמר שהם עשו כן אף שהתקשו לדבר בשפת המקום או לא ידעו אותה כלל.‏

‏”קריאה לפעולה”‏

המאמר בגיליון המודיע משנת 1937 הציב למבשרים מטרה מאתגרת לשנת 1938: להגיע למיליון שעות! מטרה זו לא הייתה קשה להשגה. כדי להגיע ליעד, היה על המבשרים להקדיש מדי חודש 15 שעות לשירות, והחלוצים צריכים היו לבשר 110 שעות. המאמר הציע לערוך מדי יום מפגשי שירות שמהם יצאו המבשרים לחמש שעות שירות ויתמקדו בעריכת ביקורים חוזרים, בייחוד בערבי ימי החול.‏

החלוצים הנלהבים התמסרו בקנאות לשירות השדה

פעילות ההטפה זכתה לדגש מחודש, מה שעורר התלהבות בלב רבים. ”הייתה זו קריאה לפעולה מטעם המשרדים הראשיים. רובנו חיכינו לקריאה הזו, ועד מהרה ראינו תוצאות נפלאות”, אמרה הילדה פאג’ט.‏ * אחות א. פ. וואליס סיפרה: ”ההצעה לבשר חמש שעות ביום הייתה מצוינת. היש שמחה גדולה יותר מאשר לבלות ימים שלמים בשירות האדון? ... אולי חזרנו הביתה עייפים, אבל האם היינו שמחים? ועוד איך!” סטיבן מילר הצעיר התמלא תחושת דחיפות ונענה לקריאה. הוא רצה לעשות כן כל עוד הייתה לו ההזדמנות. לימים הוא נזכר בקבוצות השירות שיצאו לשטח באופניים ובילו ימים שלמים בשירות. בערבי הקיץ הם השמיעו לאנשים הרצאות מוקלטות. הם השתתפו בקנאות בצעדות להפצת מידע בעזרת כרזות וחילקו כתבי עת לעוברים ושבים ברחובות.‏

המאמר בגיליון המודיע כלל גם את הקריאה המרגשת הבאה: ”אנו זקוקים לצבא של 1,000 חלוצים”. הונהגה מדיניות חדשה, לפיה החלוצים לא יבשרו עוד בנפרד מהקהילות, אלא יחד עם חברי הקהילות. הם גם יתמכו בהם ויבנו אותם. ”אחים רבים התעוררו והבינו שהם צריכים לשרת כחלוצים”,  נזכרת ג’ויס אליס (שם נעורים: ברבר). ”אף שהייתי אז רק בת 13”, היא אומרת, ”זה מה שרציתי לעשות; רציתי להיות חלוצה”. היא הגשימה את מטרתה ביולי 1940 בגיל 15. פיטר, שלימים הפך לבעלה, שמע את קריאת ההשכמה שהניעה אותו ”להתחיל לחשוב על חלוציות”. ביוני שנת 1940, כשהיה בן 17, הוא רכב 105 קילומטר לעיר סְקַרבּוֹרוֹ כדי להתחיל שם בשירותו החלוצי.‏

סיריל וקיטי ג’ונסון היו זוג חלוצים חדשים מבין רבים שגילו רוח של הקרבה עצמית. הם החליטו למכור את ביתם ורכושם כדי שיתאפשר להם לתמוך בעצמם מבחינה כלכלית במסגרת השירות המורחב. סיריל התפטר מעבודתו, ותוך חודש הם יכלו להתחיל בחלוציות. הוא סיפר: ”היינו בטוחים לגמרי בהחלטה שקיבלנו. עשינו זאת מרצון ובשמחה”.‏

פתיחת בתי חלוצים

בעקבות העלייה החדה שחלה במספר החלוצים, האחים האחראים חשבו על דרכים מעשיות לתמוך בצבא זה ההולך וגדל. ג’ים קאר, אשר שירת בשנת 1938 כמשרת אזור (כיום משגיח נפה), יישם את ההצעה לפתוח בתי חלוצים בערים. קבוצות חלוצים התבקשו להתגורר תחת קורת גג אחת ולשתף פעולה כדי לצמצם בהוצאות. בשפילד שכרו החלוצים בית גדול, והתמנה אח אחראי שהשגיח על ענייני הבית. חברי הקהילה המקומית תרמו כספים ורהיטים. ג’ים אמר: ”כל אחד תרם את חלקו להצלחת הרעיון”. עשרה חלוצים חרוצים התגוררו בבית ושמרו על שגרה רוחנית טובה. ”מדי יום בארוחת הבוקר נערך דיון בפסוק [היומי]”, ו”החלוצים יצאו כל יום אל השטחים שלהם באזורים שונים בעיר”.‏

חלוצים חדשים נהרו לשטחי ההטפה בבריטניה

מבשרים וחלוצים כאחד נענו לקריאה והגיעו למיליון שעות בשנת 1938. למעשה הדוחות מצביעים על עלייה בכל היבטי שירות השדה. בתוך חמש שנים מספר המבשרים בבריטניה כמעט שולש. הדגש המחודש בשירות למען המלכות חיזק את משרתי יהוה לקראת שנות המלחמה הקשות שנכונו להם.‏

גם כיום, בהתקרב מלחמת הר מגידון, מלחמתו של אלוהים, שורות החלוצים בבריטניה הולכות ומתרחבות. בעשור האחרון נרשמו שיאים חדשים במספר החלוצים, ובאוקטובר 2015 הגיע מספר החלוצים ל־13,224. החלוצים הללו ערים לעובדה שהשירות המורחב הוא מן הדרכים הטובות ביותר לחיות את חייהם.‏

^ ס' 3 לימים שונה שמו לשירות המלכות.‏

^ ס' 8 סיפור החיים של אחות פאג’ט הופיע בהוצאת המצפה מ־1 באוקטובר 1995, עמ’ 19–24 (אנג’).‏