ג’אני ומאוריציו חברים זה כ־50 שנה. אולם בשלב מסוים ידידותם הייתה בסכנה. ”עברתי תקופה קשה שבה עשיתי טעויות גדולות שגרמו לנו להתרחק אחד מהשני”, מספר מאוריציו. ג’אני מוסיף: ”מאוריציו היה האח שלימד אותי את המקרא בתחילת דרכי. הוא הפך עבורי למדריך רוחני. לכן מה שהוא עשה היה בלתי נתפס בעיניי. הרגשתי כאילו העולם שלי נחרב כי ידעתי שכעת ייפרדו דרכינו. הרגשתי נטוש”.‏

חברים טובים הם אוצר יקר, וחברות מתמשכת אינה נוצרת מאליה. אבל אם החברות בסכנה, איך אפשר להצילה? נוכל ללמוד רבות מכמה אנשים המוזכרים במקרא, אשר נהנו מחברות אמיתית שבשלב מסוים הייתה בסכנה.‏

כשחבר עושה טעות

לדוד, שהיה רועה צאן ומלך, היו ללא ספק חברים טובים. כשאנו חושבים על חבריו, אנו מייד נזכרים ביהונתן (‏שמ”א י”ח:1‏). אך היו לו חברים נוספים, כמו נתן הנביא. המקרא אינו מציין מתי בדיוק נרקמה ידידותם. אבל בשלב מסוים הפך נתן לאיש סודו של דוד. דוד רצה לבנות בית ליהוה. הוא ודאי הוקיר את דעתו של חברו נתן וראה בו אדם שהייתה עליו רוח יהוה (‏שמ”ב ז’:2, 3‏).‏

אולם אירע מקרה שאיים על חברותם. דוד המלך נאף עם בת שבע ובהמשך הביא למותו של בעלה אוריה (‏שמ”ב י”א:2–21‏). במשך שנים רבות היה דוד נאמן ליהוה  ופעל בצדקה. אך לפתע הוא ביצע את החטא האיום הזה! מה קרה למלך הטוב ההוא? האם הוא לא הבין את חומרת מעשיו? האם הוא חשב שיצליח להסתיר את חטאו מאלוהים?‏

מה יעשה נתן? האם הוא יחכה שמישהו אחר יזכיר את העניין בפני המלך? אחרים ידעו כיצד הביא דוד למותו של אוריה. לכן מדוע שנתן יתערב ויסכן את ידידותם ארוכת הימים? אם נתן ידבר על כך עם המלך, הוא אף עלול לסכן את חייו. אחרי הכול, דוד כבר הביא למותו של אוריה, שהיה אדם חף מפשע.‏

אולם נתן היה דוברו של אלוהים. הנביא ידע שאם לא יפצה את פיו, יחסיו עם דוד לא יהיו כתמול שלשום והוא יסבול מייסורי מצפון. חברו דוד בחר בדרך שהייתה למורת רוחו של יהוה. המלך נזקק נואשות לעזרה לחזור לדרך הישר. הוא נזקק לחבר אמיתי. נתן היה חבר כזה. הוא בחר להציג את הנושא באמצעות משל שיכול לגעת ללבו של הרועה לשעבר. נתן העביר את מסר אלוהים בצורה שעזרה לדוד להבין את חומרת מעשיו והניעה אותו לפעולה (‏שמ”ב י”ב:1–14‏).‏

כיצד תנהג אם חברך יעשה טעות גדולה או יבצע חטא חמור? אולי תתפתה לחשוב שאם תיגש אליו כדי לדבר אתו על טעותו, תיהרס ידידותכם. אולי גם תחשוב שאם תדווח על חטאו לזקני־הקהילה היכולים להושיט לו עזרה רוחנית, זה יעיד על בגידה בחברותכם. מה תעשה?‏

ג’אני, שהוזכר קודם לכן, מספר: ”הבנתי שמשהו השתנה. מאוריציו לא היה פתוח אתי כמו בעבר. החלטתי לגשת אליו, למרות שהיה לי ממש קשה לעשות זאת. חשבתי לעצמי: ’מה אני כבר יכול לחדש לו? אני מפחד מהתגובה שלו’. אבל כשנזכרתי בכל מה שהוא לימד אותי, הצלחתי לאזור אומץ לדבר אתו. זה מה שמאוריציו עשה בשבילי כשהייתי צריך עזרה. לא רציתי לאבד חבר, אבל רציתי לעזור לו כי אכפת לי ממנו”.‏

מאוריציו אומר: ”ג’אני דיבר בכנות — והוא צדק. ידעתי שההשלכות של הבחירות הגרועות שלי לא היו באשמתו ולא באשמת יהוה. לכן קיבלתי את המוסר, ועם הזמן השתקמתי מבחינה רוחנית”.‏

כשחבר נמצא במצוקה

לדוד היו חברים נוספים שדבקו בו בנאמנות בזמנים קשים. אחד מהם היה חושַי. המקרא מתאר אותו כ”רֵעֶה דוד” (‏שמ”ב ט”ז:16;‏ דה”א כ”ז:33‏). ייתכן שהוא היה שר וחבר קרוב של המלך, אדם שמילא לעיתים משימות סודיות.‏

כשאבשלום בן דוד תפס את המלוכה, רבים מקרב בני ישראל צידדו באבשלום, אך לא כך עשה חושי. כשדוד היה במנוסה, חושי הגיע אליו. דוד נפגע עמוקות מבוגדנות בנו שלו ומבוגדנותם של כמה מאנשי אמונו. אולם חושי נותר נאמן והיה מוכן לסכן את חייו כדי למלא משימה שתביא לקץ הקנוניה. חושי לא עשה זאת רק מתוך רגש של חובה מתוקף תפקידו כשר. הוא הוכיח שהוא חבר נאמן (‏שמ”ב ט”ו:13–17,‏ 32–37; ט”ז:15 עד י”ז:16‏).‏

עד כמה מחמם את הלב לראות שהאחים והאחיות כיום מאוחדים ללא תלות בתפקידיהם בקהילה. התנהגותם למעשה אומרת: ”אני לא חבר שלך כי אני חייב, אלא כי אתה חשוב לי”.‏

 חווייתו של פדריקו מוכיחה את אמיתות הדבר. תודות לעזרתו של חברו היקר אנטוניו הוא התמודד בהצלחה עם תקופה קשה בחייו. פדריקו מספר: ”כשאנטוניו עבר לקהילה שלנו, מייד הפכנו לחברים. שנינו היינו משרתים עוזרים ונהנינו לשרת יחדיו. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה לזקן־קהילה. הוא לא היה רק חבר, אלא גם אדם רוחני שראיתי בו דוגמה לחיקוי”. בשלב מסוים פדריקו עשה צעד פסול. הוא מייד ביקש עזרה רוחנית, אבל הוא כבר לא היה כשיר לשרת כחלוץ וכמשרת עוזר. כיצד נהג אנטוניו?‏

כשפדריקו עבר תקופה קשה, חברו אנטוניו הקשיב לו ועודד אותו

פדריקו נזכר: ”יכולתי לראות שאנטוניו כאב את כאבי. הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכול כדי לעזור לי מבחינה רגשית. היה לו מאוד חשוב שאתאושש רוחנית, והוא אף פעם לא עזב אותי. הוא עודד אותי להשתקם מבחינה רוחנית ולא לוותר”. אנטוניו מספר: ”הקדשתי יותר זמן לפדריקו. רציתי שהוא ירגיש חופשי לדבר אתי על כל דבר, אפילו על הכאב שלו”. למרבה השמחה, לימים פדריקו חזר לאיתנו ומונה מחדש לחלוץ ולמשרת עוזר. אנטוניו אומר: ”אף־על־פי שאנחנו משרתים עכשיו בקהילות שונות, אנחנו קרובים אחד לשני יותר מתמיד”.‏

האם תחוש נבגד?‏

כיצד תרגיש אם חבר קרוב יפנה לך עורף כשתזדקק לו יותר מכול? מצב זה יסב לך כאב רב מאין כמוהו. האם תהיה מסוגל לסלוח לו? האם ידידותכם תחזור להיות חזקה כבעבר?‏

חשוב על מה שאירע לישוע בימיו האחרונים עלי אדמות. הוא הקדיש זמן רב לשליחיו הנאמנים, ושררה ביניהם אחדות מיוחדת. ישוע קרא להם חברים, ולא בכדי (‏יוח’ ט”ו:15‏). אך מה אירע כאשר הוא נעצר? השליחים ברחו. קודם לכן הכריז פטרוס  בגלוי שהוא לעולם לא ינטוש את אדונו. אבל בעצם הלילה ההוא התכחש פטרוס לכך שהוא מכיר את ישוע! (‏מתי כ”ו:31–33,‏ 56,‏ 69–75‏).‏

ישוע ידע שהוא יתמודד עם מבחנו הסופי לבדו. עם זאת, הייתה לו סיבה לחוש מאוכזב, ואף פגוע. אך מהשיחה שהייתה לו עם תלמידיו מספר ימים לאחר תחייתו עולה שהוא לא חש ולוּ שמץ של אכזבה, מרירות או צער. ישוע לא ראה כל צורך למנות את מחדלי תלמידיו, לרבות מה שעשו בליל מעצרו.‏

אדרבה, ישוע הראה לפטרוס ולשאר השליחים שהוא בוטח בהם. כאות לאמונו בהם הוא סיפק להם הנחיות לביצוע פעילות ההוראה החשובה ביותר בהיסטוריה. ישוע המשיך לראות בשליחיו חברים. אהבתו הטביעה בהם חותם עמוק. הם גמרו אומר לעשות כל מאמץ שלא לאכזב שוב את אדונם. והם אכן מילאו בהצלחה את המשימה שהוא הטיל על כל תלמידיו (‏מה”ש א’:8;‏ קול’ א’:23‏).‏

אחות ששמה אלווירה זוכרת היטב כיצד התנהגה חברתה הקרובה ג’וליאנה כשהתעוררה ביניהן בעיה. ”כשהיא אמרה לי שהיא נפגעה ממה שעשיתי”, מספרת אלווירה, ”הרגשתי איום ונורא. הייתה לה כל זכות לכעוס. אבל מה שהרשים אותי היה שמעל הכול היא דאגה לי וחששה מהתוצאות שיהיו להתנהגותי. אני תמיד אעריך אותה על כך שהיא לא התמקדה בעובדה שפגעתי בה, אלא בנזק שעשיתי לעצמי. הודיתי ליהוה שיש לי חברה שהציבה את טובתי לפני רגשותיה”.‏

לסיום, כיצד נוהג חבר טוב כשנשקפת סכנה לחברות? הוא יהיה מוכן בעת הצורך לשוחח עם חברו באדיבות אך בצורה ברורה. בדומה לנתן וחושי, חבר זה יהיה נאמן גם בתקופות קשות. ובדומה לישוע הוא יהיה מוכן לסלוח. האם אתה חבר כזה?‏