עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  מרס 2016

השתדל להבין את הצרכים הפרקטיים, הרגשיים והרוחניים של אחיך ואחיותיך

התוכל לעזור בקהילה שלך?‏

התוכל לעזור בקהילה שלך?‏

לפני שעלה השמיימה אמר ישוע לתלמידיו: ”תהיו עדיי... עד קצה העולם” (‏מה”ש א’:8‏). כיצד עלה בידי המשיחיים הקדומים לעמוד באתגר זה?‏

מרטין גודמן, פרופסור באוניברסיטת אוקספורד, מציין כי ”תחושת השליחות הבדילה את המשיחיים משאר הקבוצות הדתיות, לרבות היהודים, בראשית ימי האימפריה הרומית”. ישוע הלך ממקום למקום כדי למלא את שירותו. לאור המופת שהציב, המשיחיים האמיתיים ודאי הבינו שהפצת ”הבשורה הטובה על מלכות אלוהים” תהיה כרוכה בחיפוש אנשים החפצים לדעת את האמת המקראית (‏לוקס ד’:43‏). זו אחת הסיבות לכך שבקהילה המשיחית במאה הראשונה היו ”שליחים”, כלומר, מי שנשלחו (‏מר’ ג’:14‏). ישוע ציווה על תלמידיו: ”לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים” (‏מתי כ”ח:18–20‏).‏

אומנם שנים עשר שליחיו של ישוע אינם נמצאים אתנו כיום עלי אדמות, אך רבים ממשרתי יהוה מגלים רוח של שליחות. הם מגיבים במילים הבאות להזמנה להרחיב את פעילותם במלאכת הבישור: ”הנני! שלחני!” (‏יש’ ו’:8‏) חלקם — כגון אלפי בוגרי בית־ספר גלעד — עברו לארצות רחוקות. אחרים עברו לאזור אחר בארצם. רבים למדו שפה חדשה כדי לעבור לקהילות וקבוצות הדואגות לצורכיהם של דוברי שפה זו. ייתכן שנסיבותיהם של אותם אחים ואחיות שעברו לאזור שיש בו צורך מיוחד או שלמדו שפה חדשה לא היו אידיאליות והשינוי לא היה קל. היה עליהם לגלות רוח של הקרבה  עצמית על מנת לגלות אהבה כלפי יהוה והזולת. לאחר שחישבו את ההוצאות הם החליטו לתת מעצמם (‏לוקס י”ד:28–30‏). אחים ואחיות שעושים צעדים אלה ממלאים צורך של ממש.‏

אולם לכל אחד נסיבות שונות. לא לכל אחד מתאפשר לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר או ללמוד שפה חדשה. לכן האם נוכל לגלות רוח של שליחות גם בקהילה שלנו?‏

היה שליח בקהילה שלך

הפק את המרב מנסיבותיך הנוכחיות כדי למלא צורך של ממש

בקרב המשיחיים במאה הראשונה ללא ספק פיעמה רוח השליחות, אך סביר להניח שרובם נשארו בעירם. עם זאת, הקריאה שניתנה לטימותיאוס הייתה תקפה לגביהם, והיא תקפה גם לגבי כל משרתי אלוהים: ”עשה את מלאכת המבשר ובצע את שירותך במלואו” (‏טימ”ב ד’:5‏). המצווה להכריז את בשורת המלכות ולעשות תלמידים חלה על כל המשיחיים באשר הם. יתרה מזו, גם בקהילתנו המקומית נוכל לחקות בדרכים רבות את דוגמתם של השליחים.‏

לדוגמה, שליח בארץ זרה צריך להסתגל לנסיבות חדשות. בארץ שליחותו הוא נחשף לדברים שונים מאוד. מה נוכל לעשות אם אין באפשרותנו לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר? האם אנו מסיקים שאנו כבר יודעים הכול על שטח הקהילה שלנו? או האם אנו מנסים דרכים חדשות לבשר לאנשים? למשל, ב־1940 נקראו האחים להקדיש יום אחד מדי שבוע למתן עדות ברחובות. האם תוכל להשתתף בסוג זה של פעילות? ומה לגבי היוזמה להשתמש בעגלות להצגת ספרות? הנקודה היא: האם שקלת באופן אישי שיטות אלו להצגת הבשורה הטובה, שיטות שאולי חדשות לך?‏

עודד אחרים ’לעשות את מלאכת המבשר’‏

גישה חיובית תעזור לנו להיות קנאים ונלהבים בשירות. במקרים רבים מי שמחליטים לעבור למקום שבו יש צורך רב יותר או לשרת בשטח של דוברי שפה זרה הם מבשרים כשירים מאוד. מכאן שהם יכולים להיות ברכה של ממש עבור רבים. למשל, הם מציבים דוגמה ומופת בשירות השדה. יתר על כן, השליחים בדרך כלל עומדים בראש הסידורים הקהילתיים עד שאחים מקומיים כשירים יכולים לבצע את המלאכה. אם אתה אח טבול, האם אתה ”שואף לתפקיד” בקהילה  ומגלה נכונות לשרת את אחיך לאמונה? (‏טימ”א ג’:1‏).‏

הענק ’עזרה וחיזוק’‏

הושט עזרה מעשית

בנוסף להשתתפות נלהבת בשירות השדה וגילוי נכונות לקבל תפקידים בקהילה, ישנם תחומים נוספים שבהם נוכל לעזור בקהילתנו. כל אחד — צעיר או מבוגר, אח או אחות — יכול להעניק ’עזרה וחיזוק’ לאחים השרויים בצורך (‏קול’ ד’:11‏, הערת שוליים).‏

כדי שנוכל לעזור לאחינו לאמונה עלינו להכיר אותם היטב. המקרא קורא לנו ’לשים לב איש אל רעהו’ כשאנו מתכנסים יחדיו (‏עב’ י’:24‏). אומנם איננו מתערבים בענייני אחרים, אך מילים אלה מצביעות על כך שעלינו להשתדל להכיר ולהבין את אחינו ואת צורכיהם — צרכים פרקטיים, רגשיים או רוחניים. הושטת עזרה לאחים אינה אחריותם הבלעדית של זקני־הקהילה ושל המשרתים העוזרים. אמת, ישנם מצבים שבהם יהיה זה הולם במיוחד שאחד מהאחים האלה יעניק סיוע (‏גל’ ו’:1‏). אך כולנו יכולים לעזור לאחים ולאחיות קשישים, או למשפחות שלמות, המתמודדים עם בעיות.‏

הענק תמיכה רגשית למי שמתמודדים עם דאגות החיים

לדוגמה, כאשר סלבטורֶה התמודד עם משבר כלכלי שאילץ אותו למכור את העסק שלו, את ביתו והרבה מרכוש משפחתו, הוא תהה כיצד תוכל משפחתו להתגבר על הקושי. משפחה אחרת בקהילה שמה לב לצורך שלהם. הם סיפקו להם סיוע כספי, עזרו לסלבטורה ולאשתו למצוא עבודה והקדישו ערבים רבים כדי להקשיב לכל בני המשפחה ולעודד אותם. נוצרה ביניהם ידידות ארוכת שנים. חרף הדאגות הממשיות שליוו את אותה תקופה, לשתי המשפחות יש כעת זיכרונות משמחים מן הזמן שבילו יחד.‏

דת אינה עניין פרטי עבור המשיחיים האמיתיים. כפי שעשה ישוע, עלינו לספר לכול על ההבטחות הנפלאות שבמקרא. בין שמתאפשר לנו לעבור למקום אחר ובין שלא, אנו יכולים לעשות כל שביכולתנו כדי להיטיב עם כל אדם. ובהחלט נוכל לעשות זאת בקהילה שבה אנו משרתים (‏גל’ ו’:10‏). כך נתנסה באושר שבנתינה ו’נוסיף לעשות פרי בכל מעשה טוב’ (‏קול’ א’:10;‏ מה”ש כ’:35‏).‏