עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  מאי 2016

המשיחיים צריכים לפעול בהתאם למצפונם המודרך על־פי המקרא במגעיהם עם פקידי ממשל

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

מה יסייע למשיחיים להחליט אם ראוי לתת מתנות או טיפים לעובדי מדינה?‏

ישנם מספר גורמים שיש להביא בחשבון. המשיחיים נדרשים לנהוג ביושר. הם צריכים לציית לחוקי המדינה כשהללו אינם סותרים את חוקי יהוה (‏מתי כ”ב:21;‏ רומ’ י”ג:1, 2;‏ עב’ י”ג:18‏). בנוסף, הם עושים כל מאמץ לכבד מנהגים מקומיים ואת רגשות הזולת, וכן לקיים את המצווה ”ואהבת לרעך כמוך” (‏מתי כ”ב:39;‏ רומ’ י”ב:17, 18;‏ תסל”א ד’:11, 12‏). העקרונות הללו משפיעים על הדרך שבה רואים המשיחיים במקומות שונים בעולם את עניין מתן המתנות והטיפים.‏

במקומות רבים התושבים אינם צריכים לתת דבר לעובדי הציבור כדי לקבל שירות שהם זכאים לו. עובדי הציבור מקבלים שכר מהממשלה על השירות שהם נותנים, והם אינם מבקשים או מצפים לקבל משהו בנוסף למשכורתם. בארצות רבות אין זה חוקי שעובדי מדינה יבקשו או יקבלו דברי ערך עבור מתן שירות, גם אם מדובר בשירות חוקי ולגיטימי שהם מספקים במסגרת תפקידם. מתנות כאלה נחשבות לשוחד, גם אם אין להן השפעה על התוצאה. במדינות הללו כלל לא עולה השאלה אם ראוי שמשיחי ייתן מתנות או טיפים לעובדי מדינה. אין עוררין על כך שזה פסול לתת מתנות כאלה.‏

אולם במדינות שבהן חוקים כאלה אינם קיימים או אינם נאכפים בקפידה, יש לעובדי הציבור גישה שונה באשר לתפקידם. בארצות מסוימות פקידי הממשל מנצלים את מעמדם כדי לסחוט כספים או טובות הנאה מהאנשים שהם אמורים לספק להם שירות. פקידים אלה אינם מוכנים לעשות דבר אלא אם כן יקבלו משהו בתמורה. הם דורשים טיפים עבור שירותים כגון רישום נישואין, אישור תשלום מס הכנסה וקבלת היתרי בנייה. אם האזרחים אינם נותנים להם טיפים, הפקידים מציבים בפניהם מכשולים בכוונה תחילה כדי שיהיה להם קשה מאוד, או בלתי אפשרי, לקבל את מה שהם זכאים לו על־פי חוק. אפילו דווח  שבמדינה אחת מכבי האש אינם מתחילים לכבות שריפות עד שהם מקבלים טיפ משמעותי.‏

לעיתים יהיה זה מתאים לתת מתנה סמלית לאות הערכה על שירות לגיטימי

במקומות שבהם רווחות התופעות שלעיל יש הסבורים שבלתי אפשרי להימנע ממתן טיפים. בנסיבות הללו המשיחי עשוי לראות במתן טיפ מעין תשלום נוסף שהוא נדרש לשלם כדי לקבל שירות לגיטימי. אולם באזורים שיש בהם שחיתות רבה על המשיחי להישמר שלא ייטשטש הגבול בין מה שמקובל לבין מה שאינו מקובל בעיני אלוהים. יש הבדל עצום בין לתת טיפ כדי לקבל שירות לגיטימי לבין לתת טיפ במטרה להשיג טובת הנאה לא־חוקית. בארצות הנגועות בשחיתות יש הנותנים כסף לפקיד ממשל כדי לקבל שירות שהם אינם זכאים לו או מציעים ”טיפ” לשוטר או פקח כדי לחסוך מעצמם קנס מוצדק. כמובן, יהיה זה פסול להציע למישהו ”מתנה” כשוחד, ויהיה זה פסול גם לקבל ”מתנה” כזו. מעשים כאלה הם עיוות הצדק (‏שמ’ כ”ג:8;‏ דב’ ט”ז:19;‏ מש’ י”ז:23‏).‏

בשל מצפונם המודרך על־פי המקרא רוב המשיחיים הבוגרים אינם חשים בנוח לתת טיפים שדורשים מהם פקידי הממשל. הם סבורים שאם יעשו כן, הדבר יעיד על כך שהם מסכימים עם השחיתות או מקדמים אותה. לכן הם מסרבים מכול וכול לתת מתנות לפקידים, ואין זה משנה איזו מתנה הללו דורשים.‏

משיחיים בוגרים מבינים שמתנה הניתנת במטרה להשיג טובת הנאה לא־חוקית עשויה להיחשב לשוחד. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקומיות ורגשות הזולת יש המעניקים מתנה סמלית לאות הערכה כדי לקבל שירות לגיטימי או כדי להימנע מדחייה לא־הוגנת. במקרים אחרים יש משיחיים הנותנים לרופאים ולאחיות מתנות לאות הוקרה לאחר שקיבלו טיפול רפואי בחינם בבית חולים ממשלתי. הם עושים כן לאחר הטיפול, ולא לפניו, כדי שלא ייווצר הרושם שהמתנה היא שוחד או דרך לבקש יחס מועדף.‏

תקצר היריעה מלדון בכל מצב אפשרי שעשוי להתעורר בכל מדינה ומדינה. אולם ללא תלות בנסיבות המקומיות, על המשיחיים לבחור בקו פעולה שיותיר אותם עם מצפון נקי (‏רומ’ י”ד:1–6‏). אל להם להפר את חוקי המדינה (‏רומ’ י”ג:1–7‏). כמו כן, עליהם להימנע מכל מעשה שעלול להמיט חרפה על שם יהוה או להכשיל אחרים (‏מתי ו’:9;‏ קור”א י’:32‏). זאת ועוד, החלטותיהם צריכות לשקף את אהבתם כלפי הזולת (‏מר’ י”ב:31‏).‏

 כיצד יכולים חברי הקהילה להביע את שמחתם כאשר נמסרת הודעה על אדם שחזר לחיק הקהילה?‏

בלוקס פרק ט”ו אנו מוצאים משל מרגש שסיפר ישוע על אדם שיש לו מאה כבשים. כשאחד הכבשים הולך לאיבוד, עוזב האיש את התשעים ותשעה במדבר והולך לחפש את הכבש האובד ’עד שהוא מוצא אותו’. ישוע המשיך: ”כשימצא אותו ישים אותו על כתפיו וישמח. ובהגיעו לביתו יקרא לחבריו ולשכניו ויאמר להם, ’שמחו אתי כי מצאתי את הכבש שלי שאבד’”. לסיום אמר ישוע: ”אומר אני לכם: כך תהיה שמחה בשמיים על חוטא אחד שחוזר בתשובה, יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה” (‏לוקס ט”ו:4–7‏).‏

מן ההקשר עולה שישוע אמר את הדברים הללו כדי לתקן את חשיבתם של הסופרים והפרושים שמתחו ביקורת על כך שהוא התרועע עם מוכסים וחוטאים (‏לוקס ט”ו:1–3‏). ישוע ציין שיש שמחה בשמיים כאשר חוטא חוזר בתשובה. מכאן עולה השאלה: ’מאחר שיש שמחה בשמיים, האם לא צריכה להיות שמחה גם על הארץ כאשר חוטא מתחרט, שב מדרכו וסולל דרכים ישרות לרגליו?’ (‏עב’ י”ב:13‏).‏

יש לנו כל סיבה לשמוח כאשר מישהו חוזר לחיק הקהילה. אותו אדם עוד יצטרך לשמור על נאמנותו לאלוהים, אך היה עליו להתחרט כדי לחזור לחיק הקהילה, ואנו שמחים שהוא גילה חרטה. לכן לא יהיה כל פסול בכך שהנוכחים ימחאו כפיים באופן ספונטני ומכובד כשהזקנים יודיעו על אדם שחזר לחיק הקהילה.‏

מה אולי עורר את ”תנועת המים” בבריכת בית זיתא בירושלים?‏

חלק מתושבי ירושלים בימי ישוע האמינו שניתן להירפא באורח נס בבריכת בית זיתא ”בעת תנועת המים” (‏יוח’ ה’:1–7‏). משום כך, נהגו להגיע אליה חולים בתקווה למצוא מרפא.‏

על־פי הסברות, בריכה זו הייתה מקווה טהרה יהודי. הבריכה ניזונה ממאגר מים צמוד שהיה באותו מתחם, מה ששמר על מפלס המים שלה. ממחקר ארכיאולוגי שנערך באתר עולה שבין שתי הבריכות הפריד סכר. נהגו לפתוח את הסכר כדי לאפשר למים לזרום מהמאגר דרך תעלה לתחתית מקווה הטהרה. כתוצאה מכך שטף המים ודאי הניע את מי הבריכה.‏

ראוי לציין שהכתוב ביוחנן ה’:4‏, לפיו היה זה מלאך שהניע את המים, אינו מצוי בכתבי יד יווניים עתיקים רבי־חשיבות, כגון קודקס סינאיטיקוס בן המאה הרביעית לספירה. על כל פנים, בבית זיתא ריפא ישוע אדם שהיה חולה במשך 38 שנה. אותו אדם נרפא בו במקום בלי להיכנס לבריכה.‏