עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  יוני 2016

בהתגשמות בימינו מסמל האיש בעל קסת הסופר את ישוע המשיח, מי שיתווה את האנשים שייוושעו

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

את מי מסמלים האיש בעל קסת הסופר וששת האנשים עם כלי המפץ בידיהם המוזכרים בחזון יחזקאל?‏

הם מסמלים צבאות שמימיים. לצבאות הללו היה חלק בהשמדת ירושלים, ויהיה להם חלק גם בהשמדת הסדר העולמי המרושע של השטן בהר מגידון. מדוע הבנה מתוקנת זו מתקבלת על הדעת?‏

לאחר שהתבונן יחזקאל במעשי הרשעה והכפירה שנעשו בירושלים לפני חורבן העיר ב־607 לפה”ס, ניתן לו חזון על האירועים שיובילו לחורבן. הוא ראה שישה אנשים המחזיקים בכלי מפץ, ולצדם איש ”לבוש בדים” בעל ”קסת הסופר” (‏יח’ ח’:6–12; ט’:2, 3‏). איש זה נצטווה: ”עבור בתוך העיר... והתוִוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה”. לאחר מכן נצטוו האנשים בעלי כלי המפץ להשמיד את כל יושבי העיר שלא הותוו בתו (‏יח’ ט’:4–7‏). מה אנו למדים מחזון זה, ומיהו האיש בעל קסת הסופר?‏

הנבואה ניתנה ליחזקאל ב־612 לפה”ס,  וההתגשמות הראשונה נגעה להשמדת ירושלים בידי הצבא הבבלי — מאורע שהתרחש רק חמש שנים לאחר מכן. יהוה הרשה לבבלים עובדי האלילים להחריב את העיר, אך למעשה הם הוציאו לפועל את משפטו (‏יר’ כ”ה:9,‏ 15–18‏). יהוה השתמש בהם כדי להעניש את עמו הממרה. אולם ההשמדה לא נועדה להתרחש ללא הבחנה. הצדיקים לא נספו עם הרשעים. ברוב אהבתו דאג יהוה להושיע את היהודים שלא הסכימו לתועבות שנעשו בעיר.‏

יחזקאל לא נטל חלק בהתוויית התו או בהשמדה. תחת זאת, המלאכים כיוונו את הוצאתו לפועל של המשפט שנחרץ על העיר. תודות לנבואה זו מתאפשר לנו לראות מה התרחש מאחורי הקלעים בתחום השמימי. יהוה הטיל על מלאכיו לא רק להביא להשמדת הרשעים, אלא גם לדאוג להצלת הצדיקים.‏ *

בעבר הסברנו שבהתגשמות החזון בימינו מסמל האיש בעל קסת הסופר את השארית המשוחה. סברנו שמי שנענים בחיוב לבשורה מותווים כעת להינצלות. אולם בשנים האחרונות התברר שיש לתקן הסבר זה. על־פי הכתוב במתי כ”ה:31–33 ישוע הוא מי שישפוט את בני האדם. הוא יפסוק את הדין הסופי במהלך הצרה הגדולה. באותה עת הוא יפריד את דמויי הכבש מדמויי העז. הראשונים יינצלו והאחרונים יושמדו.‏

מה נוכל ללמוד מחזון יחזקאל לאור הבנה מתוקנת זו? אנו מפיקים לפחות חמישה לקחים:‏

  1. בתקופה שקדמה להשמדת ירושלים שימשו יחזקאל וירמיהו כצופים, בדומה לישעיהו שמילא תפקיד זה קודם לכן. כיום משתמש יהוה בקבוצה קטנה מבין משרתיו המשוחים כדי לספק מזון רוחני לעמו ולהזהיר אחרים לפני פרוץ הצרה הגדולה. גם שאר עבדיו של המשיח נוטלים חלק בהשמעת דברי האזהרה הללו (‏מתי כ”ד:45–47‏).‏

  2. יחזקאל לא היה מעורב בהתוויית האנשים שייוושעו; גם משרתי אלוהים בני זמננו אינם מעורבים בכך. תפקידם הוא להכריז את מסר האזהרה שמאת יהוה, המהווה חלק מהבשורה המוכרזת בהכוונת המלאכים (‏ההת’ י”ד:6‏).‏

  3. בימי יחזקאל, איש לא הותווה במצחו בתו ממשי. הדבר נכון גם כיום. מה צריך לעשות כדי לקבל תו סמלי להינצלות? על הפרט להיענות בחיוב לבשורה המוכרזת בימינו, לעטות את האישיות המשיחית, להקדיש את חייו ליהוה ולתמוך נאמנה באחי המשיח (‏מתי כ”ה:35–40‏). מי שעושים כן יותוו בתו להינצלות במהלך הצרה הגדולה הקרבה ובאה.‏

  4. בהתגשמות בימינו מסמל האיש בעל קסת הסופר את ישוע המשיח, מי שיתווה את האנשים שייוושעו. חברי ההמון הרב יותוו בתו זה כאשר יישפטו ככבשים במהלך הצרה הגדולה. כתוצאה מכך הם יזכו בחיי נצח עלי אדמות (‏מתי כ”ה:34,‏ 46‏).‏ *

  5. בהתגשמות של ימינו מסמלים ששת האנשים עם כלי המפץ בידיהם את צבאותיו של ישוע, שהוא עצמו עומד בראשם. בקרוב הם ’יכו את העמים’ וימגרו את כל הרשע (‏יח’ ט’:2,‏ 6, 7;‏ ההת’ י”ט:11–21‏).‏

כשאנו מבינים את הלקחים החשובים הללו, מתחזק ביטחוננו שיהוה לא ישמיד את הצדיקים עם הרשעים (‏פט”ב ב’:9; ג’:9‏). הדבר גם מזכיר לנו את חשיבות מלאכת הבישור המתבצעת בימינו. כולם צריכים לשמוע את דברי האזהרה לפני בוא הקץ! (‏מתי כ”ד:14‏).‏

^ ס' 6 הניצולים, וביניהם ברוך (מזכירו של ירמיהו), עבד מלך הכושי ובני רכב, לא הותוו בתו ממשי על מצחם (‏יר’ ל”ה:1–19; ל”ט:15–18; מ”ה:1–5‏). הם קיבלו תו סמלי להינצלות.‏

^ ס' 12 המשוחים הנאמנים אינם זקוקים לתו זה כדי להיוושע. הם ייחתמו סופית לפני מותם או לפני פרוץ הצרה הגדולה (‏ההת’ ז’:1,‏ 3‏).‏