עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  יולי 2016

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

מה מסמל חיבור שני מקלות העץ בנבואת יחזקאל פרק ל”ז‏?‏

יהוה נתן ליחזקאל מסר של תקווה והבטיח שעם ישראל יהיה מאוחד לאחר שובו לארץ המובטחת. במסר זה טמונה גם ההבטחה שבאחרית הימים תשרור אחדות בין משרתי אלוהים.‏

יהוה הורה לנביא יחזקאל לקחת שני מקלות עץ ולכתוב על אחד מהם ”ליהודה ולבני ישראל חבריו”, ועל השני ”ליוסף, עץ אפרים, וכל בית ישראל חבריו”. שני המקלות נועדו להיות ”עץ אחד” ביד יחזקאל (‏יח’ ל”ז:15–17‏).‏

מה מסמל ”אפרים”? שבט אפרים היה השבט הדומיננטי  בממלכה הצפונית בת עשרת השבטים מפני שירבעם, מלכהּ הראשון, היה משבט זה (‏דב’ ל”ג:13,‏ 17;‏ מל”א י”א:26‏). בני השבט היו צאצאי אפרים בן יוסף (‏במ’ א’:32, 33‏). יוסף קיבל ברכה מיוחדת מיעקב אביו. לכן אין זה אלא מתאים שהמקל שסימל את ממלכת עשרת השבטים נקרא ”עץ אפרים”. שנים רבות לפני שהעלה יחזקאל על הכתב את הנבואה על שני המקלות, הגלו האשורים את ממלכת ישראל הצפונית בשנת 740 לפה”ס (‏מל”ב י”ז:6‏). בשל כך היו רוב בני העם פזורים ברחבי המעצמה הבבלית, שקמה אחרי המעצמה האשורית.‏

בשנת 607 לפה”ס הוגלו לבבל תושבי הממלכה הדרומית בת שני השבטים, ואולי גם הנותרים מהממלכה הצפונית. המלכים משושלת יהודה מלכו על שני השבטים, והכהונה הייתה משויכת לממלכה זו היות שהכוהנים שירתו בבית המקדש בירושלים (‏דה”ב י”א:13, 14; ל”ד:30‏). לכן היה זה מתאים שהמקל שעליו נכתב ”ליהודה” סימל את ממלכת שני השבטים.‏

מתי חוברו יחדיו שני המקלות הסמליים? היה זה כאשר שבו בני ישראל לירושלים בשנת 537 לפה”ס כדי לבנות מחדש את בית המקדש. נציגי ממלכת שני השבטים וממלכת עשרת השבטים חזרו יחדיו מן הגלות. בני ישראל כבר לא היו מפולגים (‏יח’ ל”ז:21, 22‏). הם שוב עבדו את יהוה באחדות. גם הנביאים ישעיהו וירמיהו חזו שיתרחש איחוד כזה (‏יש’ י”א:12, 13;‏ יר’ ל”א:1,‏ 6,‏ 31‏).‏

איזו עובדה חשובה באשר לעבודת אלוהים הטהורה מובלטת בנבואה זו? הנבואה מבליטה שיהוה יגרום לעובדיו להיות עם ”אחד” (‏יח’ ל”ז:18, 19‏). האם לנבואה זו יש התגשמות בימינו? כן. הנבואה החלה להתגשם בשנת 1919 כאשר משרתי אלוהים אורגנו בהדרגה מחדש והתאחדו. ניסיונותיו של השטן להביא לפילוג תמידי ביניהם עלו בתוהו.‏

באותם ימים רוב משרתי אלוהים החזיקו בתקווה להיות מלכים וכוהנים עם ישוע בשמיים (‏ההת’ כ’:6‏). במובן הסמלי הם היו כמו מקל יהודה. אולם עם חלוף הזמן החלו יותר ויותר אנשים בעלי תקווה ארצית לחבור לאותם יהודים רוחניים (‏זכ’ ח’:23‏). הם היו כמו מקל יוסף, ולא הייתה להם התקווה למלוך עם המשיח.‏

שתי הקבוצות מרכיבות כיום את עם יהוה ומשרתות אותו תחת הנהגת מלך אחד, ישוע המשיח, המתואר בנבואה כ”עבדי דוד” (‏יח’ ל”ז:24, 25‏). ישוע התפלל שכל תלמידיו יהיו ’אחד, כמו שאביו מאוחד אתו והוא מאוחד עם אביו’‏ * (‏יוח’ י”ז:20, 21‏). ישוע גם ניבא שהעדר הקטן של תלמידיו המשוחים ו’הכבשים האחרים’ ”יהיו לעדר אחד”. כל התלמידים יהיו תחת השגחתו של ”רועה אחד” (‏יוח’ י’:16‏). דבריו של ישוע מתארים היטב את האחדות הרוחנית ששוררת בקרב משרתי יהוה בימינו, ללא תלות בתקווה שבה הם מחזיקים.‏

^ ס' 5 מעניין לתת את הדעת להדרגתיות שניכרת במשליו של ישוע בהקשר לאות נוכחותו. תחילה הוא התייחס ל”עבד הנאמן והנבון”, קבוצה קטנה של אחים משוחים שינהיגו את משרתי אלוהים (‏מתי כ”ד:45–47‏). בהמשך הוא סיפר משלים הנוגעים בעיקר לבעלי התקווה השמימית (‏מתי כ”ה:1–30‏). לבסוף הוא התייחס לבעלי התקווה הארצית שיתמכו באחי המשיח (‏מתי כ”ה:31–46‏). באופן דומה, נבואת יחזקאל התגשמה בימינו תחילה בהקשר לבעלי התקווה השמימית. אף־על־פי שממלכת עשרת השבטים בדרך כלל אינה מסמלת את בעלי התקווה הארצית, האחדות המתוארת בנבואה מזכירה לנו את האחדות השוררת בקרב בעלי התקווה הארצית ובעלי התקווה השמימית.‏