עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

‏”אני יודעת שהוא יקום”‏

‏”אני יודעת שהוא יקום”‏

‏”ידידנו ישן, אבל אני הולך לשם להעיר אותו” (‏יוח’ י”א:11‏).‏

שירים: 54,‏ 154

1. במה הייתה בטוחה מרתא באשר לאחיה? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)‏

מרתא, ידידתו הקרובה ותלמידתו של ישוע, התאבלה על מות אחיה אלעזר. האם היה דבר שיכול היה לשכך את יגונה? כן. ישוע הבטיח לה: ”אחיך יקום”. אומנם זה לא ביטל לגמרי את צערה של מרתא, אך היא האמינה להבטחתו ואמרה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון” (‏יוח’ י”א:20–24‏). היא הייתה בטוחה שהדבר יתרחש בעתיד. לאחר מכן חולל ישוע נס: הוא השיב לחיים את אלעזר עוד באותו היום.‏

2. מדוע תרצה שיהיה לך אותו הביטחון שהיה למרתא?‏

2 אין לנו כל בסיס לצפות שישוע או אביו יחוללו כעת עבורנו נס דומה. אך האם אתה, בדומה למרתא, בטוח שיקיריך יקומו בעתיד לתחייה? אולי איבדת את בן זוגך, אמך, אביך או סבא וסבתא אהובים. או אולי אתה מתאבל על מות ילדך. אתה משתוקק לחבק את יקירך, לדבר אתו ולצחוק אתו. למרבה השמחה, גם לך, כמו למרתא, יש סיבה טובה  לומר: ’אני יודע שיקירי יקום בתחיית המתים’. מכל מקום, מוטב שכל משיחי יחשוב מדוע יש לו סיבה להיות משוכנע בכך.‏

3, 4. כיצד התחזק ביטחונה של מרתא בעקבות הנסים שחולל ישוע זמן קצר קודם לכן?‏

3 אין זה סביר שמרתא, שהתגוררה באזור ירושלים, הייתה עדה לנס שחולל ישוע כאשר הקים לתחייה את בנה של האלמנה בקרבת נעים אשר בגליל. אך היא כנראה שמעה על המקרה, ועל כך שישוע הקים לתחייה גם את בתו של יאיר. האנשים שהיו בביתה של הילדה ”ידעו שהיא מתה”. ובכל זאת, ישוע אחז בידה נטולת החיים וקרא: ”ילדה, קומי!” והיא אכן קמה מייד (‏לוקס ז’:11–17; ח’:41, 42,‏ 49–55‏). מרתא ואחותה מרים ידעו שישוע מסוגל לרפא חולים. מסיבה זו הן סברו שאילו היה ישוע נוכח שם, לא היה אלעזר מת. אבל כעת כשידידו היקר של ישוע כבר מת, מה צפוי היה לקרות? שים לב שמרתא דיברה על תחייתו של אלעזר בעתיד, ”ביום האחרון”. מדוע היא הייתה יכולה להיות משוכנעת בכך? ומדוע תוכל גם אתה להיות בטוח שבעתיד תתרחש תחיית מתים, ושבין המוקמים עשויים להיות יקיריך?‏

4 יש לך סיבות טובות להיות משוכנע בכך. בשעה שנבחן כמה מהן, אולי תמצא מספר נקודות בדבר־אלוהים שלא תמיד קישרת לתקוותך המבוססת לראות שוב את יקיריך.‏

אירועים המפיחים תקווה

5. מה תרם לביטחונה של מרתא שאלעזר יקום לתחייה?‏

5 שים לב שמרתא לא אמרה ’אני מקווה שאחי יקום’, אלא ”אני יודעת שהוא יקום”. מרתא הייתה משוכנעת בכך בשל הנסים שעליהם למדה בביתה ובבית הכנסת בשנות ילדותה, עוד לפני שהחל ישוע בשירותו. נבחן כעת שלושה מקרים המתועדים בכתבי־הקודש.‏

6. איזה נס מופלא חולל אליהו, וכיצד הדבר נוגע למרתא?‏

6 מקרה התחייה הראשון התרחש בתקופה שבה נסך אלוהים כוח בנביאו אליהו לחולל נסים. אלמנה ענייה מצרפת, עיר חוף פניקית צפונית לישראל, גילתה הכנסת אורחים כלפי הנביא. בהמשך שימר אלוהים בדרך נס את אספקת הקמח והשמן של האלמנה, כך שהיא ובנה ייוותרו בחיים (‏מל”א י”ז:8–16‏). לימים חלה בנה ומת. אליהו בא לעזרתה. הוא נגע בַגוף חסר החיים והתפלל: ”אלוהיי, תָשָב נא נפש הילד הזה על קרבו”. והדבר אכן אירע! אלוהים נענה לתפילתו של אליהו, והילד שב לחיים. היה זה מקרה התחייה הראשון המתועד במקרא. ‏(קרא מלכים א’. י”ז:17–24‏.) מרתא ללא ספק למדה על מאורע מיוחד זה.‏

7, 8. ‏(א) ספר מה עשה אלישע כדי לשכך את יגונה של אישה אחת. (ב) מה מוכיח הנס שחולל אלישע לגבי יהוה?‏

7 את נס התחייה השני המתועד בכתבי־הקודש חולל הנביא אלישע, יורשו של אליהו. בעיר שונם התגוררה אישה מכובדת מקרב בני ישראל שגילתה הכנסת אורחים יוצאת מן הכלל כלפי אלישע. כפי שהבטיח דרך הנביא, אלוהים בירך אישה עקרה זו ואת בעלה הקשיש בבן. כעבור כמה שנים מת הילד. שווה בנפשך מה עז היה היגון שחשה האם. באישור בעלה היא צעדה כ־30  קילומטר להר הכרמל, שם שהה אלישע. הנביא שלח את עוזרו גיחזי כדי שיגיע לפניהם לשונם, אך הוא לא הצליח להקים לתחייה את הילד. כעבור זמן מה הגיעו האם האבלה ואלישע (‏מל”ב ד’:8–31‏).‏

8 שם, לפני גופתו של הילד בבית בשונם, התפלל אלישע. הילד התעורר לחיים בדרך נס והתאחד עם אמו, שלא ידעה נפשה מרוב שמחה. ‏(קרא מלכים ב’. ד’:32–37‏.) ייתכן שהיא זכרה את התפילה שנשאה חנה, עקרה לשעבר, בשעה שהביאה את שמואל לשרת במשכן: ”יהוה... מוריד שאול, ויָעַל” (‏שמ”א ב’:6‏). אלוהים אכן ’העלה משאול’ – הוא הקים את הילד לתחייה בשונם, ובכך הוכיח שיש בכוחו להעיר מתים.‏

9. הסבר כיצד היה מעורב אלישע בנס התחייה השלישי המתועד במקרא.‏

9 אך לא היה זה המאורע המדהים האחרון שבו היה מעורב אלישע. הוא שירת למעלה מ־50 שנה כנביא, ואז ”חלה את חליו אשר ימות בו”. לימים, כאשר כל מה שנותר מגופו של אלישע היה עצמות, פלש גדוד אויב לארץ. כמה מקרב בני ישראל היו בדרכם לקבור אדם שמת. הם מיהרו לנוס מן האויב והשליכו את גופתו לקבר שבו היו עצמות אלישע. אנו קוראים: ”וייגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו” (‏מל”ב י”ג:14,‏ 20, 21‏). חשוב איזו משמעות הייתה לנסי התחייה הללו עבור מרתא! לאלוהים ללא ספק יש הכוח לגבור על המוות. חשוב איזו משמעות צריכה להיות לנסים הללו עבורך – הם צריכים לגרום לך להשתכנע שלאלוהים יש כוח עצום ואינסופי.‏

אירועים שהתרחשו במאה הראשונה

10. מה עשה פטרוס למען משיחית שמתה?‏

10 גם בכתבי־הקודש היווניים אנו קוראים על מקרי תחייה שהתרחשו בנוכחות נציגי אלוהים. הדבר ניכר בנסי התחייה שחולל ישוע מחוץ לעיר נעים ובביתו של יאיר. במקרה אחר הקים לתחייה השליח פטרוס משיחית ששמה צביה (טביתא). פטרוס הגיע למקום שבו הייתה מונחת גופתה לפני הקבורה, והתפלל ליד הגופה. לאחר מכן הוא קרא: ”טביתא, קומי!” היא מייד התעוררה לחיים, ופטרוס ’הציג אותה חיה’ לפני אחיו לאמונה. נס זה היה כה מרשים ש”רבים החלו להאמין באדון”. הם יכלו להעיד על האדון, ובמיוחד על יכולתו של יהוה להקים את המתים (‏מה”ש ט’:36–42‏).‏

11. מה אירע לצעיר אחד על־פי דיווחו של הרופא לוקס, ואיזו השפעה הייתה לכך על אחרים?‏

11 אחרים היו עדי־ראייה למקרה תחייה נוסף. באחד המקרים נכח השליח פאולוס באסיפה שנערכה בחדר עליון בטרואס, צפון מערב טורקיה של ימינו. פאולוס נאם עד חצות. בחור צעיר ששמו אֶוְטִיכוֹס ישב על אדן החלון והקשיב לנאומו. הבחור נרדם ונפל ארצה מהקומה השלישית. ייתכן שהראשון שהגיע אליו היה הרופא לוקס, אשר אבחן כי אווטיכוס לא רק נפצע ואיבד את ההכרה – הוא מת! פאולוס ירד למטה, חיבק את המת והדהים את הנוכחים באמרו: ”נפשו בו”! מה רבה ההשפעה שהייתה לכך על עדי־הראייה. הם ידעו את העובדות והבינו שהתרחשה תחייה, ולכן ”התנחמו מאד” (‏מה”ש כ’:7–12‏).‏

 תקווה מבוססת

12, 13. לאור מקרי התחייה שהוזכרו, לאילו שאלות עלינו לתת את הדעת?‏

12 האירועים שהוזכרו לעיל צריכים לנסוך בך את אותו הביטחון שהיה למרתא – הביטחון שלאלוהינו ומקור חיינו יש היכולת להקים מתים לתחייה. מעניין לציין שבימים בהם חולל יהוה נסים, בכל אחד מהמקרים הללו נכח משרת אלוהים נאמן, כגון אליהו, ישוע או פטרוס. אולם מה נוכל לומר באשר לאנשים שמתו בתקופות אחרות במהלך ההיסטוריה, בזמנים שבהם לא חולל אלוהים נסי תחייה? האם גברים ונשים נאמנים שחיו בזמנים הללו יכולים היו לצפות שאלוהים יקים את המתים במועד עתידי? האם הם היו יכולים להרגיש כמו מרתא אשר אמרה: ”אני יודעת ש[אחי] יקום בתחיית המתים ביום האחרון”? איזה בסיס היה לה להאמין בכך, ומדוע תוכל גם אתה להאמין בכך?‏

13 ממספר פסוקים בדברו של אלוהים הנכתב ברוחו עולה שמשרתי יהוה הנאמנים היו מודעים לכך שצפויה להתרחש תחיית מתים. תן דעתך לכמה דוגמאות.‏

14. מה נוכל ללמוד באשר לתחייה ממה שאירע לאברהם?‏

14 חשוב על מה שהורה אלוהים לאברהם לעשות בנוגע ליצחק, היורש המיוחל. יהוה אמר: ”קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק... והעלהו... לעולה” (‏בר’ כ”ב:2‏). נסה לדמיין את הרגשות שהתעוררו באברהם בשל צו זה. עוד קודם לכן הבטיח יהוה שבזרעו יבורכו כל הגויים (‏בר’ י”ג:14–16; י”ח:18;‏ רומ’ ד’:17, 18‏). כמו כן, יהוה אמר שהברכה תגיע דרך ”יצחק” (‏בר’ כ”א:12‏). אבל כיצד יתגשם הדבר אם ימית אברהם את יצחק כקורבן? פאולוס הסביר בהשראה שאברהם האמין שאלוהים מסוגל להקים את יצחק מהמתים. ‏(קרא עברים י”א:17–19‏.) המקרא אינו מציין שאברהם סבר שאם הוא יציית יצחק ישוב לחיים תוך שעות ספורות, יום או שבוע. אברהם לא יכול היה לדעת מתי יוקם בנו לתחייה, אך הוא היה בטוח שיהוה יקים את יצחק.‏

15. איזו תקווה הביע איוב?‏

15 גם איוב חיכה לתחייה עתידית. הוא הבין שעץ שנכרת יכול לצמוח שוב כצמח חדש. אך לא כך לגבי אדם (‏איוב י”ד:‏ 7–12; י”ט:25–27‏). אדם מת אינו מסוגל להקים את עצמו מהקבר ולחיות שוב (‏שמ”ב י”ב:23;‏ תהל’ פ”ט:49‏). כמובן, אין זה אומר שאלוהים אינו יכול להקים אדם לתחייה. למעשה, איוב האמין שיהוה יקבע מועד שבו יזכור אותו ויקים אותו. ‏(קרא איוב י”ד:13–15‏.) איוב לא יכול היה לדעת מתי יתרחש הדבר. עם זאת, הוא היה בטוח שהאחד אשר ברא את חיי האדם מלכתחילה מסוגל לזכור אותו ולהקימו לתחייה, והוא אכן יעשה זאת.‏

16. כיצד עודד המלאך את דניאל הנביא?‏

16 אדם נאמן נוסף המוזכר בתנ”ך הוא דניאל, אשר שירת את יהוה במסירות במשך עשורים רבים וזכה לתמיכתו. בשלב מסוים כינה אותו מלאך אלוהים ”איש חמודות”, או אדם יקר מאוד, ואמר לו: ”שלום לך. חזק וחזק” (‏דנ’ ט’:22, 23; י’:11,‏ 18, 19‏).‏

17, 18. איזו הבטחה ניתנה לדניאל באשר לעתידו?‏

17 דניאל היה כמעט בן 100 שנה וקרוב לסוף חייו. הוא אולי תהה מה צופן לו העתיד. האם הוא יזכה לשוב לחיים? ודאי וודאי! בסיום ספר דניאל אנו קוראים על מה שאמר לו אלוהים: ”אתה לך לקץ ותנוח” (‏דנ’ י”ב:13‏). דניאל הקשיש ידע שהמתים כביכול נחים ושאין ”חשבון ודעת וחוכמה בשאול”, אליו יגיע בקרוב (‏קהלת ט’:10‏). אך לא תהיה זו אחריתו, שהרי עתידו היה מובטח.‏

18 המלאך הוסיף ואמר לדניאל הנביא: ”תעמוד [תקום] לגורלך לקץ הימין”. לא נאמר לו באיזה תאריך יתרחש הדבר או כמה זמן יהיה עליו להמתין. דניאל ילך אל קצו וינוח. עם זאת, המילים ”תעמוד לגורלך” בלשון עתיד מצביעות על הבטחה ברורה של תחייה שתתרחש זמן רב לאחר מותו, ב”קץ הימין”.‏

בדומה למרתא, תוכל להיות בטוח שתחיית המתים אכן תתרחש (ראה סעיפים 19, 20)‏

19, 20. ‏(א) כיצד מה שלמדנו עד כה נוגע למה שאמרה מרתא לישוע? (ב) במה נדון בהמשך?‏

19 ברור אפוא שהייתה למרתא סיבה טובה להיות בטוחה שאלעזר אחיה הנאמן ”יקום בתחיית המתים ביום האחרון”. ההבטחה שניתנה לדניאל והביטחון שהשתקף בתשובתה של מרתא לישוע, צריכים לחזק את ביטחונם של משיחיים בימינו שתחיית המתים אכן תתרחש.‏

20 ראינו כיצד מקרים שאכן התרחשו בעבר מוכיחים שתחיית המתים אפשרית – המתים יכולים לשוב לחיים. בנוסף, גברים ונשים ששירתו את אלוהים ציפו לתחיית מתים שתתרחש ביום מן הימים. אולם האם קיימת כל ראיה לכך שתחיית מתים יכולה להתרחש זמן רב לאחר שהובטחה? אם כן, תהיה לנו סיבה נוספת לצפות, בדומה למרתא, לימים שבהם יקומו המתים. אבל מתי זה יתרחש? נדון בהיבטים הללו במאמר הבא.‏