עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  אפריל 2016

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

למה התכוון פאולוס כשאמר שכל משיחי משוח מקבל מאלוהים ”עירבון” ו’חותם’? (‏קור”ב א’:21, 22‏).‏

בימי קדם נהוג היה להטביע חותם על גבי חֵמר או שעווה באמצעות טבעת חותם כדי להעיד על אמינותם של מסמכים

עירבון: לדברי ספר עיון אחד, המונח היווני שתורגם ל”עירבון” בקורינתים ב’. א’:22 היה ”מונח טכני מעולם המשפטים והמסחר” שמשמעו ‏”תשלום ראשון, פיקדון או מקדמה המהווים תשלום חלקי שניתן מראש כדי להבטיח בעלות חוקית על מוצר כלשהו או לתת תוקף לחוזה”. על־פי קורינתים ב’. ה’:1–5 התשלום המלא, או הגמול, של המשוחים כולל את הזכות ללבוש גוף שמימי בלתי מתכלה. גמול זה כולל גם את מתת חיי האלמוות (‏קור”א ט”ו:48–54‏).‏

המילה שמשמעה טבעת אירוסין ביוונית מודרנית נגזרת ממונח זה. הדבר אכן הולם, שהרי המשוחים יהפכו לאשתו הסמלית של המשיח (‏קור”ב י”א:2;‏ ההת’ כ”א:2,‏ 9‏).‏

חותם: בימי קדם נהוג היה להטביע חותם לציון בעלות ואמינות או למתן תוקף להסכם. המשוחים ’נחתמו’, או סומנו, באופן סמלי על־ידי רוח הקודש כקניינו של אלוהים (‏אפ’ א’:13, 14‏). אולם החותם של כל משיחי משוח נאמן הופך לתמידי רק זמן מה לפני מותו או בנקודה מסוימת לפני פרוץ הצרה הגדולה (‏אפ’ ד’:30;‏ ההת’ ז’:2–4‏).‏