עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

1918 – לפני מאה שנה

1918 – לפני מאה שנה

הוצאת המצפה מ־1 בינואר 1918 נפתחה במילים: ”מה תביא עימה שנת 1918?” המלחמה הגדולה עדיין השתוללה באירופה, אך נראה היה על סמך מאורעות שהתרחשו בתחילת אותה שנה שדברים טובים צפויים לתלמידי המקרא ולעולם ככלל.‏

העולם מדבר על שלום

ב־8 בינואר 1918, בנאום שנשא בפני הקונגרס האמריקני, הציג הנשיא וודרו וילסון 14 רעיונות שלדעתו הכרחיים ל”שלום צודק ויציב”. הוא הציע קיום דיפלומטיה גלויה בין האומות, פירוק מנשק והקמת ”ארגון כללי של מדינות” שיועיל ”לאומות גדולות וקטנות כאחד”. ”ארבע עשרה הנקודות” שהציע שימשו בהמשך להקמת חבר הלאומים ולניהול משא ומתן לקראת חוזה ורסאי, אשר שם קץ למלחמה הגדולה.‏

המתנגדים נוחלים תבוסה

חרף המהומה של השנה הקודמת,‏ * נראה היה שהשלום מסתמן באופק גם עבור תלמידי המקרא, כפי שעלה מהאירועים שהתרחשו באסיפה השנתית של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.‏

באסיפה זו, שהתקיימה ב־5 בינואר 1918, מספר גברים בולטים שסולקו מבית־אל ניסו לקחת לידיהם את השליטה על הארגון. ריצ’רד ה. ברבר, משגיח נודד נאמן, פתח את האסיפה בתפילה. לאחר שהוקרא הדוח על הפעילות מהשנה הקודמת, נערכה ההצבעה השנתית לבחירת מנהלי החברה. אח ברבר הציע את מועמדותם של ג’וזף רתרפורד ושישה אחים נוספים. לאחר מכן עורך דין שצידד במתנגדים הציע את מועמדותם של שבעה גברים אחרים, ביניהם מי שקודם לכן סולקו מבית־אל. הם נחלו תבוסה. ברוב מוחץ הצביעו בעלי המניות בעד אח רתרפורד ושישה אחים נאמנים נוספים לשמש כמנהלים.‏

רבים מהאחים שנכחו שם כינו אסיפה זו ”הכינוס המבורך ביותר שאי פעם נכחו בו”. אך שמחתם לא האריכה ימים.‏

תגובות לספר התעלומה שנסתיימה

כמה חודשים קודם לכן כבר החלו תלמידי המקרא להפיץ את הספר התעלומה שנסתיימה ‏(אנג’). קוראים ישרי לב הגיבו בחיוב לאמיתות המקראיות שבו.‏

א. פ. קריסט, משגיח נודד ששירת בקנדה, סיפר על זוג שקרא את הספר התעלומה שנסתיימה ואימץ את האמת לליבו בחמישה שבועות בלבד! הוא אמר: ”גם הבעל וגם האישה מוקדשים לגמרי ומתקדמים בצורה נפלאה”.‏

איש אחד שקיבל את הספר שיתף מייד את המידע שבו עם חבריו. הוא ”הוכה” על־ידי המסר. הוא סיפר: ”הלכתי בשדרה השלישית [ו]קיבלתי מכה בכתף ממה שחשבתי שהוא לְבנה, אבל  הייתה זו ’התעלומה שנסתיימה’. הבאתי את הספר הביתה וקראתי את כולו. ... בהמשך נודע לי שהיה זה כומר... שהשליך בזעם את הספר מהחלון... אני משוכנע לחלוטין שבעקבות מעשה זה, יותר מכל מעשה אחר שביצע בחייו, הוא עזר לרבים לאמץ תקווה חיה. ... תודות לזעמו של הכומר, אנו כעת מהללים את אלוהים”.‏

תגובתו של הכומר לא הייתה ייחודית. ב־12 בפברואר 1918 הטילו הרשויות בקנדה איסור על הפצת הספר, בטענה שהוא מכיל הצהרות מסיתות ואנטי־מלחמתיות. זמן קצר לאחר מכן, נהגו הרשויות בארצות הברית כדוגמתן. סוכנים מטעם הממשלה ערכו חיפושים בבית־אל ובמשרדים בניו יורק, בפנסילבניה ובקליפורניה, בניסיון למצוא עדויות נגד האחים העומדים בראש הארגון. ב־14 במרס 1918 אסרה מחלקת המשפטים של ארצות הברית על הפצת הספר התעלומה שנסתיימה, בטענה שהוצאתו לאור והפצתו מפריעות למאמץ המלחמתי, מה שמפר את חוק הריגול.‏

במאסר!‏

ב־7 במאי 1918 השיגה מחלקת המשפטים צווי מאסר עבור ג’ובני דֶצֶ’קַה, ג’ורג’ פישר, אלכסנדר מקמילן, רוברט מרטין, פרדריק רוביסון, ג’וזף רתרפורד, ויליאם ואן אמבורג וקלייטון ווּדווֹרת’. הם הואשמו ב”קידום סרבנות, בגידה וסירוב לשרת בצבא ובכוחות הימיים של ארצות הברית, וזאת בצורה לא־חוקית, פלילית ובכוונה תחילה”. משפטם החל ב־5 ביוני 1918, אבל כמעט ולא היה ספק שיורשעו. מדוע?‏

התובע הכללי של ארצות הברית אמר באשר לחוק הריגול, החוק שהואשמו בהפרתו, שהוא ”נשק יעיל נגד תעמולה”. ב־16 במאי 1918 דחה הקונגרס הצעת תיקון לחוק זה שנועדה להגן על מי שפרסמו ”תכנים נכונים ממניעים טובים ולמטרות מוצדקות”. הספר התעלומה שנסתיימה היה חלק נכבד בדיוניהם. באשר לכך, נאמר ברישומים הרשמיים של הקונגרס האמריקני: ”אחת הדוגמאות המסוכנות ביותר לתעמולה מסוג זה היא הספר ’התעלומה שנסתיימה’... התוצאה היחידה היא שגורמים לחיילים להטיל ספק באידיאל שלנו ומעוררים... סרבנות לגיוס”.‏

ב־20 ביוני 1918 הרשיע חבר המושבעים את שמונת האחים בכל ההאשמות. למחרת הכריז השופט את פסק הדין. הוא אמר: ”התעמולה הדתית שאותה מקדמים במרץ הנאשמים ושאותה הם מפיצים... מסוכנת יותר מאוגדת צבא גרמנית... העונש צריך להיות חמור”. כעבור שבועיים נכנסו שמונת האחים לכלא הפדראלי באטלנטה שבג’ורג’יה לתקופות מאסר של בין 10 ל־20 שנה.‏

 פעילות הבישור ממשיכה

במהלך תקופה זו התמודדו תלמידי המקרא עם התנגדות עזה. לשכת החקירות הפדראלית (אף־בי־איי) חקרה ביסודיות את פעילותם והמציאה אלפי מסמכים. מדוחות אלה עולה שאחינו היו נחושים להמשיך לבשר.‏

במכתב לאף־בי־איי כתב מנהל סניף דואר באורלנדו שבפלורידה: ”[תלמידי המקרא] מכסים את העיירה בפעילותם מבית לבית ומבצעים את מרביתה [ב]לילה... נראה, לכל הפחות, שהם נחושים להמשיך לבשר ולהפר את השלווה”.‏

קולונל במחלקת המלחמה כתב ללשכה על מנת לדווח על פעילותו של פרדריק ו. פראנץ, שמאוחר יותר שירת בגוף המנהל. הקולונל כתב: ”פ. ו. פראנץ... משתתף במידה משמעותית במכירת אלפי כרכים של ’התעלומה שנסתיימה’”.‏

צ’ארלס פֶקֶל, ששירת גם הוא בהמשך בגוף המנהל, התמודד עם התנגדות חריפה. הרשויות עצרו אותו בשל הפצת התעלומה שנסתיימה ועקבו אחר תכתובותיו. הוא ריצה תקופת מאסר של חודש בבולטימור שבמרילנד ותויג כ”אויב זר אוסטרי”. בשעה שבישר באומץ לחוקריו, נזכר בדבריו של פאולוס בקורינתים א’. ט’:16‏: ”אוי לי אם לא אבשר!”‏ *

בנוסף לפעילות הבישור שביצעו בקנאות, תלמידי המקרא פעלו במרץ להפצת עצומה לשחרור האחים שנכלאו באטלנטה. אנה ק. גרדנר סיפרה: ”תמיד היינו עסוקים בפעילות כלשהי. כאשר היו האחים במאסר, המשימה הבאה שלנו הייתה למצוא אנשים שיסכימו לחתום. הלכנו מדלת לדלת והשגנו אלפי חתימות! אמרנו לאנשים שמדובר במשיחיים אמיתיים שנכלאו בצורה לא־הוגנת”.‏

כינוסים

במרוצת תקופה קשה זו נערכו כינוסים בתכיפות רבה כדי לחזק את אגודת האחים מבחינה רוחנית. המצפה ציין: ”למעלה מארבעים כינוסים... נערכו במהלך השנה... התקבלו דיווחים משמחים מכל אותם כינוסים. בעבר התקיימו כל הכינוסים בשלהי הקיץ או בתחילת הסתיו; אך כעת מתקיימים כינוסים מדי חודש במהלך השנה”.‏

ישרי הלב עדיין נענו בחיוב לבשורה הטובה. בכינוס שנערך בקליבלנד שבאוהיו נרשמה נוכחות של כ־1,200 איש ו־42 נטבלו, ביניהם ילד שהייתה לו ”הערכה כלפי אלוהים וכלפי ההקדשה שהייתה מביישת מבוגרים רבים”.‏

מה הלאה?‏

בשעה שקרבה שנת 1918 לסיומה, ניצבו תלמידי המקרא מול עתיד לא־בטוח. חלק מהנכסים בברוקלין נמכרו והמשרדים הראשיים הועתקו לפיטסבורג שבפנסילבניה. בשעה שהאחים שעמדו בראש הארגון היו במאסר, נקבע שתתקיים אסיפה שנתית נוספת של בעלי המניות ב־4 בינואר 1919. מה יהיה?‏

אחינו התמידו במלאכתם. הם היו כל כך בטוחים שהתוצאות יהיו טובות עד כי בחרו בפסוק הבא לפסוק השנתי לשנת 1919: ”כל כלי יוצר עלייך לא יצלח” (‏יש’ נ”ד:17‏). הוכשרה הקרקע למהפך דרמטי בנסיבות שיחזק את אמונתם וייסוך בהם כוח לקראת הפעילות האדירה שעוד נכונה להם.‏

^ ס' 6 ראה ”לפני מאה שנה – 1917” בספר השנה של עדי־יהוה 2017, עמ’ 172–176 (אנג’).‏

^ ס' 22 ראה סיפור החיים של צ’ארלס פקל, ”השמחה הנובעת מהתמדה בפעילות הטובה”, בהוצאת המצפה מ־1 במרס 1969 (אנג’).‏