בתור עדי־יהוה אנו אוהבים לשוחח על אמונתנו עם אנשים מכל הדתות, אבל איננו נוטלים חלק בפעילויות בין־דתיות, כלומר איננו משתתפים בפעילויות דתיות של אנשים בעלי אמונה אחרת. המקרא מלמד שמשרתיו האמיתיים של אלוהים פועלים ”בהתאמה מלאה”, מה שמצריך אחדות באמונה (‏אפסים ד’:16;‏ קורינתים א’. א’:10;‏ פיליפים ב’:2‏). לשם כך אין די בהסכמה על ערכים כמו אהבה, חמלה וסלחנות. אמונתנו הדתית מבוססת על ידע מדויק מהמקרא, אחרת הייתה אמונתנו לשווא (‏רומים י’:2, 3‏).‏

המקרא מציין שמי שמשתתף במנהגים דתיים של אנשים מדתות אחרות, למעשה רותם את עצמו לעול לא־שווה עמם — אי־התאמה זו תסב נזק לאמונתו כמשיחי (‏קורינתים ב’. ו’:17-14‏). מסיבה זו הורה ישוע לתלמידיו לא ליטול חלק בפעילויות בין־דתיות (‏מתי י”ב:30;‏ יוחנן י”ד:6‏). בדומה לכך, בתורת משה נאסר על בני ישראל לחבור לעמים השכנים בפולחנם (‏שמות ל”ד:14-11‏). מאוחר יותר דחו נאמנים מקרב בני ישראל הצעה לעזרה שעלולה הייתה להוביל ליצירת ברית דתית עם עמים בעלי אמונה שונה משלהם (‏עזרא ד’:3-1‏).‏

האם עדי־יהוה מקיימים דו־שיח עם אנשים מדתות אחרות?‏

כן. למעשה, במהלך שנת 2017 הקדשנו 2,046,000,202 שעות במטרה לשוחח עם אנשים מדתות שונות. בדומה לשליח פאולוס, במהלך שירותנו אנו חפצים להבין את צורת החשיבה ואת עיקרי האמונה של ”רבים ככל האפשר” (‏קורינתים א’. ט’:22-19‏). בשיחותינו עם אחרים אנו משתדלים בכל מאודנו ליישם את העצה המקראית לגלות ”כבוד עמוק” לבן שיחנו (‏פטרוס א’. ג’:15‏).‏