עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עדי־יהוה

עברית

האם עדי־יהוה לוחצים על אנשים להמיר את דתם?‏

האם עדי־יהוה לוחצים על אנשים להמיר את דתם?‏

לא. בכתב העת הראשי שלנו, המצפה, כתבנו: ”אסור להכריח אדם לשנות את דתו”.‏ * איננו מפעילים לחץ על אנשים, וזאת מהסיבות הבאות:‏

  • ישוע אף פעם לא לחץ על אנשים לקבל את הדברים שהוא לימד. הוא ידע שמעטים יחסית יקבלו את המסר שבפיו (‏מתי ז’:13, 14‏). כשחלק מתלמידיו נכשלו בגלל הדברים שאמר, הוא לא ניסה לאלץ אותם להישאר אתו אלא הניח להם ללכת (‏יוחנן ו’:62-60,‏ 68-66‏).‏

  • ישוע לימד את תלמידיו שלא לדחוק באחרים לשנות את אמונתם. במקום לנסות לאלץ אנשים לקבל את הבשורה הטובה על המלכות בניגוד לרצונם, תלמידיו היו צריכים לחפש את מי שמעוניינים להקשיב (‏מתי י’:7,‏ 14-11‏).‏

  • המרת דת שנעשית בכפייה היא חסרת משמעות, שהרי רק מי שעובד את אלוהים מעומק לבו יכול להיות רצוי בעיניו (‏דברים ו’:4, 5;‏ מתי כ”ב:37, 38‏).‏

האם אנו משדלים להמרת דת?‏

אומנם אנו מפיצים את המסר הטמון במקרא ”עד קצה העולם” ועושים זאת ”בפומבי ומבית לבית”, כפי שמצווה המקרא (‏מעשי השליחים א’:8; י’:42; כ’:20‏); וכפי שהאשימו את המשיחיים הראשונים, לעיתים מאשימים גם אותנו בניסיונות בלתי חוקיים להמרת דת (‏מעשי השליחים י”ח:12, 13‏). אך אין כל שחר להאשמות אלה. איננו מנסים לכפות את אמונתנו על אחרים. אנו מאמינים שיש לאפשר לאנשים לרכוש ידע כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת.‏

איננו מאלצים אנשים להמיר את דתם ואיננו עוסקים בפעילות פוליטית במסווה של פעילות דתית או מציעים טובות הנאה חומריות ויתרונות חברתיים בניסיון לצרף חברים. בזאת אנו נבדלים ממי שרק מתיימרים להיות משיחיים אך למעשה שמים את המשיח לחרפה על־ידי מנהגים כאלה.‏ *

האם יש לאדם הזכות לשנות את דתו?‏

אברהם פנה עורף לדת של קרוביו

כן. המקרא מראה שיש לאנשים הזכות לשנות את דתם. מוזכרים בו אנשים רבים שבחרו לא ללכת לפי הדת של קרוביהם ושמרצונם החופשי החליטו לעבוד את האל האמיתי. אברהם‏, רות‏, כמה מאנשי אתונה והשליח פאולוס הם רק כמה דוגמאות לכך (‏יהושע כ”ד:2;‏ רות א’:16-14;‏ מעשי השליחים י”ז:22,‏ 34-30;‏ גלטים א’:14,‏ 23‏). בנוסף, המקרא אפילו מכיר בזכותו של האדם להחליט את ההחלטה הלא־נבונה לנטוש את עבודת אלוהים האמיתית (‏יוחנן א’. ב’:19‏).‏

זכותו של האדם להמיר את דתו נתמכת על־ידי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, הכרזה שכונתה על־ידי ארגון האומות המאוחדות ”היסוד לחוקי זכויות אדם בינלאומיים”. מסמך זה מציין שלכל אדם ”הזכות להמיר את דתו או את אמונתו” וגם החירות ”לבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן”, והדבר כולל דעות דתיות.‏ * כמובן, הזכויות הללו כוללות בתוכן גם את החובה לכבד את זכותם של אחרים להמשיך להחזיק באמונתם ולדחות דעות שאינן מקובלות עליהם.‏

האם המרת דת מעידה על חוסר כבוד למסורות או למנהגים של המשפחה?‏

לא בהכרח. המקרא קורא לנו לכבד כל אדם, ואין זה משנה לאיזו דת הוא משתייך (‏פטרוס א’. ב’:17‏). בנוסף, עדי־יהוה מצייתים למצוות המקרא לכבד את הוריהם, גם אם יש להם אמונה שונה (‏אפסים ו’:2, 3‏).‏

עם זאת, לא הכול מסכימים עם השקפת המקרא. אישה שגדלה בזמביה מספרת: ”אם מישהו באזור מגוריי משנה את דתו... זה נחשב לאקט של חוסר נאמנות ובגידה במשפחה ובחברה”. אישה זו נאלצה להתמודד עם סוגיה זו כאשר בגיל העשרה היא החלה ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה וזמן קצר לאחר מכן החליטה לשנות את דתה. היא אומרת: ”הוריי אמרו לי שוב ושוב שהם מאוד כועסים עלי ושאני מאכזבת אותם. היה לי נורא קשה מפני שחשוב לי לרצות את הוריי... העובדה שבחרתי להיות נאמנה ליהוה ולא למסורות דתיות לא שוללת את העובדה שאני נאמנה לבני משפחתי”.‏ *

^ ס' 2 ראה הוצאת המצפה מ־1 בינואר 2002, עמוד 12, סעיף 15.‏

^ ס' 8 לדוגמה, בערך בשנת 785 לספירה הוציא קרל הגדול צו אשר גזר עונש מוות על תושבי סקסוניה שיסרבו להיטבל כנוצרים. כמו כן, חוזה שלום אוגסבורג, שנחתם ב־1555 לספירה בין הפלגים הלוחמים באימפריה הרומית הקדושה, קבע שכל שליט של אזור מסוים חייב להיות או רומי קתולי או לותרני, ושחובה על כל נתיניו לאמץ את דתו. מי שסירבו לקבל על עצמם את דתו של השליט נדרשו לעזוב את שטח שלטונו.‏

^ ס' 11 זכויות דומות מוזכרות במגילת זכויות האדם והעמים האפריקאית, בהכרזה האמריקאית על זכויות וחובות האדם, באמנה הערבית לזכויות האדם (2004), בהכרזה בדבר זכויות האדם מטעם ASEAN (איגוד מדינות דרום־מזרח אסיה), האמנה האירופית לזכויות אדם, והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. עם זאת, אפילו מדינות המתיימרות להגן על זכויות אלה אינן תמיד נוהגות כך בפועל.‏

^ ס' 14 על־פי המקרא, יהוה הוא שמו של האל האמיתי.‏