מרתה,‏ עדת־יהוה בגואטמלה,‏ לומדת את שפת הקקצ׳י כדי לחלוק את המסר המקראי עם דוברי השפה.‏ יום אחד היא ראתה גבר יוצא מבית החולים.‏ לפי המראה שלו,‏ היא ניחשה שהוא מגיע מכפר קקצ׳י באזור הררי שעדי־יהוה בישרו בו רק לעיתים נדירות.‏ היא ניגשה אליו ואמרה לו כמה מילים בקקצ׳י הדלה שלה.‏

 מרתה הציעה לו שיעור מקרא.‏ הוא הסכים בשמחה אבל אמר שאין לו כסף לשלם על השיעורים.‏ היא הסבירה לו שעדי־יהוה מעבירים שיעורי מקרא בחינם ואמרה שהם יכולים ללמוד בטלפון,‏ ושכל המשפחה יכולה להצטרף.‏ האיש הסכים.‏ מכיוון שהוא יודע ספרדית,‏ היא נתנה לו את תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש בספרדית.‏ היא גם נתנה לו את הספר מה באמת מלמד המקרא?‏ בקקצ׳י.‏ שבוע לאחר מכן החלו האיש,‏ אשתו ושני ילדיהם ללמוד את המקרא עם מרתה דרך הטלפון.‏ הם למדו פעמיים בשבוע.‏ ”‏מכיוון שאני לא מדברת קקצ׳י שוטפת”‏,‏ אומרת מרתה,‏ ”‏היינו לומדים בספרדית,‏ והוא היה מתרגם את השיעור לאשתו,‏ כי גם הילדים מבינים ספרדית”‏.‏

 האיש היה כומר בכנסייה המקומית.‏ הוא החל לחלוק עם קהל המאמינים את הדברים שלמד בשיעורי המקרא שלו.‏ דבריו מצאו חן בעיניהם,‏ והם שאלו אותו איפה הוא למד את הדברים החדשים האלה.‏ כשסיפר להם על שיעורי המקרא שלו,‏ הם החלו להצטרף לשיעורים בזה אחר זה.‏ תוך זמן קצר כ־15 איש השתתפו כל שבוע בשיעורי המקרא שהעבירה מרתה דרך הטלפון.‏ אחרי זמן מה הם היו צריכים להניח מיקרופון ליד הטלפון כדי שכולם יוכלו לשמוע את השיעור.‏

 מרתה סיפרה לזקני־הקהילה שלה על שיעור המקרא הזה,‏ ואחד מהם נסע לכפר לבקר את התלמידים.‏ הוא הזמין אותם להרצאה פומבית שמשגיח הנפה a עמד לתת בכפר ששכן במרחק שעה נסיעה ברכב ועוד שעתיים הליכה.‏ התלמידים הסכימו לבוא,‏ ו־17 מהם הגיעו להרצאה.‏

 כעבור כמה שבועות הגיע לכפר משגיח הנפה עם כמה עדי־יהוה נוספים,‏ והם בילו ארבעה ימים עם התלמידים.‏ בבקרים הם צפו בסרטונים מקראיים בקקצ׳י באתר jw.org ולמדו את החוברת מי עושים את רצון יהוה כיום?‏ אחרי הצהריים הם צפו בתוכניות ב־JW Broadcasting.‏ משגיח הנפה דאג שלכל תלמיד יהיה מורה פרטי משלו.‏

 בארבעת הימים הללו האחים גם בישרו בכפרים אחרים של דוברי קקצ׳י באזור והזמינו את התושבים לאסיפה מיוחדת.‏ לאסיפה זו הגיעו 47 איש,‏ והאחים הציעו להם שיעורי מקרא אישיים.‏ אחת עשרה משפחות נענו להצעה.‏

 בחלוף מספר חודשים דאגו זקני־הקהילה שבכל סוף שבוע תיערך אסיפה בכפר המקורי.‏ כיום כ־40 איש מגיעים לאסיפות בקביעות.‏ וכאשר האחים קיימו שם את ערב הזיכרון למותו של ישוע,‏ הם שמחו לראות ש־91 אנשים הגיעו למאורע.‏

 במבט לאחור על היום שבו פגשה מרתה את האיש ועל כל ההתפתחויות שחלו מאז,‏ היא אומרת:‏ ”‏אני אסירת תודה ליהוה.‏ לפעמים אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות הרבה.‏ אבל אנחנו כלים בידיו של אלוהים.‏ הוא ידע מה טמון בליבם של האנשים בכפרים האלה,‏ והוא משך אותם אל משרתיו.‏ יהוה אוהב אותם”‏.‏