מסע במעלה נהר המארוני
הרחק מכל ההמולה של חיי העיר, אנשים ממגוון שבטים, שפות ועמים גרים ביער הגשם שבאמזונס שנמצא בדרום אמריקה. לכן ביולי 2017, קבוצה של 13 עדי־יהוה יצאה למסע במעלה נהר המארוני ובעברו המזרחי שנמצא בגיינה הצרפתית. מה הייתה מטרתם? להביא את מסר התקווה המצוי במקרא לאנשים שגרים לאורך הנהר.
מתכוננים למסע
חודש לפני תחילת המסע שארך 12 יום, כל המשתתפים נפגשו כדי לתכנן את המסע. ”למדנו על האזור ועל ההיסטוריה שלו, וחשבנו כיצד להכין את עצמנו למסע”, נזכר ווינסלי. לכל משתתף היה מיכל אטום למים שבו היו ערסל ורשת להגנה מפני יתושים. המסע כלל שתי טיסות ושעות ארוכות של שיט בסירות קאנו.
קלוד וליזט
כיצד הרגישו מי שהוזמנו למסע? קלוד וליזט, הנמצאים בגיל פרישה, קפצו על ההזדמנות. ”שמחתי מאוד, אבל גם קצת חששתי”, אומר קלוד. ”שמעתי הרבה על זרמי הנהר המסוכנים”. לליזט היו דאגות אחרות: ”תהיתי כיצד אוכל לדבר בשפות אינדיאניות”, היא אומרת.
משתתף ששמו מיקאל הזדהה עם רגשותיה. ”לא ידענו הרבה על שבט הווייאנה”, הוא אומר, ”אז עשיתי קצת מחקר באינטרנט כדי ללמוד כמה מילים ולברך אנשים לשלום בשפתם”.
שירלי, שיצאה למסע יחד עם בעלה, יוהן, ערכה רשימה של השפות המדוברות לאורך הנהר. ”הורדנו סרטונים מהאתר jw.org ברוב השפות האלו ורכשנו שיחון בסיסי בווייאנה”, היא אומרת.
מגיעים למדינה אינדיאנית
ביום שלישי, 4 ביולי, הקבוצה המריאה מסן לורן דה מארוני למריפסולה, עיירה קטנה הנמצאת במרכז גיינה הצרפתית.
במהלך ארבעת הימים הבאים, חברי הקבוצה בישרו לתושבי הכפרים הפזורים בחלקו העליון של המארוני, כשהם שטים בסירות קאנו ממונעות הנקראות פירוג. ”גילינו שהאינדיאנים מתעניינים מאוד בנושאים מקראיים”, אומר רולנד, אחד מחברי הקבוצה. ”יש להם הרבה שאלות, וכמה מהם רצו שנלמד איתם את המקרא”.
באחד הכפרים, יוהן ושירלי פגשו זוג צעיר שלאחרונה אחת מקרובי משפחתם התאבדה. יוהן מספר: ”הראינו להם את הסרטון יליד אמריקה מוצא את בוראו” (אנג׳), שיצא ב־JW Broadcasting. ”הסרטון נגע לליבם של הזוג הצעיר. הם נתנו לנו את כתובת המייל שלהם כי הם רצו להמשיך לשמור איתנו על קשר”.
היעד הרחוק ביותר שהקבוצה ביקרה בו היה אנטקום פאטה, שבמעלה הנהר. שם, הצ׳יף של הכפר אפשר לעדים העייפים לקשור את ערסליהם באזור ציבורי. הם גם התרחצו בנהר, כשם שעושים המקומיים.
משם המשיכה הקבוצה לכפר טוונקה, שבו מצאו את התושבים אבלים על אובדן יקירם. ”’האיש הגדול’, ראש השבט, אפשר לנו להסתובב בחופשיות בכפר כדי לנחם את האבלים”, אומר אריק, אחד ממארגני המסע. ”הצ׳יף ומשפחתו העריכו את הפסוקים שהקראנו להם מהמקרא בווייאנה. בנוסף, הראינו להם סרטונים שמתארים את הבטחת המקרא בנוגע לתחיית המתים”.
ממשיכים לגרנד סאנטי ולאפאטו
התחנה הבאה במסע הייתה טיסה שארכה חצי שעה, במורד הנהר, ממריפסולה לעיירה הקטנה גרנד סאנטי. בשלישי וברביעי, חברי הקבוצה שוחחו על המסר המקראי עם האוכלוסייה המקומית. ביום חמישי, העדים יצאו למסע נוסף — שארך חמש שעות וחצי במורד נהר המארוני אל עבר הכפר אפאטו.
נהר המארוני ויער הגשם שבאמזונס בין מריפסולה לגרנד סאנטי
ממוחרת ועד היום האחרון למסע, הקבוצה ביקרה בכפרים הממוקמים באזורים המיוערים של המארונס — צאצאים של עבדים אפריקאים שהובאו לדרום אמריקה במהלך התקופה הקולוניאלית של סורינאם השכנה. העדים הזמינו את כולם לאסיפה ביער שנערכה בתוך אוהל גדול שהוקם במיוחד עבור האירוע. ”ליבנו התמלא שמחה כשראינו שהגיעו הרבה אנשים”, אומר קלוד. ”הזמנו אותם הבוקר!” קרסטן, שהשתתף בפעם הראשונה במסע שכזה לפנים הארץ, הגיש הרצאה פומבית באאוקן, בנושא: ”האם אלה כל החיים?” תשעים ואחד אנשים מכפרים שונים נכחו באסיפה.
”אנחנו מוכנים לעשות זאת שוב!”
לבסוף, חברי הקבוצה שבו לסן לורן דה מרוני. כולם התפעלו מהתגובה החיובית של התושבים, אשר קיבלו פרסומים רבים וצפו בעשרות סרטונים שהופקו על־ידי עדי־יהוה.
”אין לי מילים לתאר כמה אני שמחה שיצאתי למסע הזה”, אומרת ליזט. סינדי מסכימה: ”אם הייתי יכולה לעשות זאת שוב, הייתי קופצת על ההזדמנות. אתה חייב לחוות את השמחה הזאת כדי להבין את זה!”
המסע עורר בכמה מהמשתתפים את הרצון לחזור. ”אנחנו מוכנים לעשות זאת שוב!” אומר מיקאל. ווינסלי עבר לגור בסן לורן דה מרוני. קלוד וליזט, שניהם בשנות ה־60 לחייהם, החליטו לעבור לאפאטו.