אחת התפילות הידועות ביותר,‏ אשר רבים בעולם לומדים עוד מילדות,‏ היא תפילת האדון שלימד ישוע את תלמידיו.‏ התפילה נפתחת במילים:‏ ”‏אבינו שבשמיים,‏ יתקדש שמך”‏ (‏מתי ו׳:‏9‏)‏.‏ אבל בשפות רבות נדיר למצוא את שם אלוהים — יהוה — בתרגומים של הברית החדשה.‏ מעניין לציין שהתרגומים האלה כוללים את שמותיהם של אלים שונים,‏ כגון זאוס,‏ הרמס וארטמיס.‏ איך ייתכן שהמתרגמים השאירו את שמותיהם של אלי כזב ודווקא את שמו של האל האמיתי היחיד,‏ אשר גם עומד מאחורי כתיבת המקרא,‏ הם לא כללו בתרגומיהם?‏ (‏מעשי השליחים י״ד:‏12;‏ י״ט:‏35;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

 למרות המגמה הרווחת,‏ שני מתרגמים אנגלים,‏ לנסלוט שאדוול ופרדריק פרקר,‏ החזיקו בדעה שונה.‏ הם סברו שיש להשיב את שם אלוהים לברית החדשה משום שהם הסיקו ששם אלוהים הופיע בכתבי היד המקוריים אך הושמט במשך הזמן.‏ מה הוביל אותם למסקנה זו?‏

 שאדוול ופרקר ידעו ששם אלוהים מופיע אלפי פעמים בכתבי היד של התנ״ך.‏ לכן הם תהו מדוע השם המפורש נעדר מכתבי היד של הברית החדשה שעמדו לרשותם.‏ a יתרה מזו,‏ שאדוול השווה בין צירופי מילים נפוצים בתנ״ך המכילים את שם אלוהים — כמו ”‏מלאך יהוה”‏ — לאותם הצירופים בברית החדשה.‏ הוא שם לב שבטקסט היווני של הברית החדשה,‏ במקום שם יהוה מופיע המונח ”‏אדון”‏ (‏ביוונית,‏ קיריוֹס‏)‏.‏ הוא הסיק מכך שבמקור שמו של אלוהים הופיע בכתבי היד הקדומים של הברית החדשה וכנראה הוסר על־ידי המעתיקים (‏מלכים ב׳.‏ א׳:‏3,‏ 15;‏ מעשי השליחים י״ב:‏23‏)‏.‏

 בשנת 1863 פרסם פרדריק פרקר תרגום מילולי של הברית החדשה (‏A Literal Translation of the New Testament)‏, ובו הוא כלל את שם אלוהים.‏ אומנם לא היה זה התרגום הראשון לאנגלית שבו הופיע שם אלוהים בברית החדשה,‏ אך הן פרקר והן שאדוול היו למעשה הראשונים שהשיבו את שם אלוהים לכל אורך הטקסט בתרגומיהם,‏ ולא למקומות ספורים בלבד.‏ b מי היו לנסלוט שאדוול ופרדריק פרקר?‏

 לנסלוט שאדוול (‏1808–1861)‏ היה בנו של סר לנסלוט שאדוול,‏ סגן נשיא בית המשפט העליון של אנגליה.‏ שאדוול הבן היה פרקליט והשתייך לכנסייה האנגליקנית.‏ אף שהאמין בשילוש,‏ הוא רחש כבוד עמוק לשם אלוהים — ”‏השם המפואר יהוה”‏,‏ כפי שכתב בתרגומו.‏ הוא תרגם את ספרי הבשורה מתי ומרקוס,‏ וכלל בהם את שם יהוה 28 פעם בטקסט הראשי,‏ וכן 465 פעם בהערות.‏

 ייתכן ששאדוול ידע מהו שמו של אלוהים בזכות הטקסט התנ״כי בעברית.‏ הוא כתב שמתרגמי התנ״ך ליוונית שהחליפו את שם אלוהים במונח קיריוס ”‏היו מתרגמים חסרי יושרה”‏.‏

 בתרגומו ציין שאדוול לראשונה את שם יהוה במתי א׳:‏20‏.‏ בהערה לפסוק זה הוא כתב:‏ ”‏המילה [‏קיריוֹס‏]‏ המופיעה כאן ובפסוקים רבים אחרים בברית החדשה משמעה יהוה,‏ שמו הפרטי של אלוהים,‏ וחשוב מאוד להשיב את השם הזה לתרגום באנגלית”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏מן ההכרח לעשות זאת מתוך כבוד לאלוהים.‏ הוא הציג את עצמו בשם יהוה,‏ ואין זה אלא ראוי שנזכיר את השם הזה כל אימת שאנו מדברים עליו”‏.‏ לבסוף הוא כתב:‏ ”‏בגרסה המוסמכת של כתבי־הקודש [‏תרגום המלך ג׳יימס‏]‏ שיש בידנו,‏ השם יהוה מופיע לעיתים נדירות בלבד.‏.‏.‏ במקום שמו הפרטי של אלוהים,‏ כתוב האדון”‏.‏ שאדוול סבר שהתואר ‏”‏אדון.‏.‏.‏ הוא בחירה בלתי הולמת בעליל”‏ כתרגום לשם אלוהים,‏ משום שאפילו שאדוול עצמו נקרא ‏”‏אדון”‏ באחוזתו.‏

 שאדוול פרסם את תרגומו לספר מתי בשנת 1859.‏ בהמשך הוא תרגם גם את ספר מרקוס,‏ ובשנת 1861 פרסם מהדורה ששילבה את שני הספרים.‏ אך באותה שנה מלאכתו נגדעה באיבה עם מותו ב־11 בינואר 1861,‏ והוא בן 52.‏ אולם מאמציו לא היו לשווא.‏

 פרדריק פרקר (‏1804–1888)‏ היה איש עסקים אמיד מלונדון,‏ אשר בגיל עשרים בערך החל בפועלו לתרגם את הברית החדשה.‏ בשלב מסוים הגיע לידיו תרגומו של שאדוול לספר מתי.‏ בשונה ממנו,‏ פרקר דחה את דוקטרינת השילוש.‏ הוא כתב שתפילתו היא ש”‏כל כנסיית המאמינים בבנו אהובו [‏של אלוהים]‏.‏.‏.‏ תאמץ לליבה את האמת.‏.‏.‏ ותעבוד את האל העליון היחיד,‏ יהוה”‏.‏ פרקר סבר שהעובדה שהמילה קיריוֹס בכתבי היד של הברית החדשה מתייחסת הן לאדון ישוע והן לאלוהים מטשטשת את ההבדל ביניהם.‏ זו הסיבה שתרגומו של שאדוול,‏ אשר בו המילה קיריוֹס תורגמה לעיתים כ”‏יהוה”‏,‏ לכד את תשומת ליבו.‏

 מניין היה לפרקר כל הידע הזה?‏ הוא עסק בחקר השפה היוונית והוציא מתחת ידו כמה ספרים ועלונים בנושא הדקדוק היווני.‏ הוא גם הפך לחבר במכון אשר פעל לקידום חקר כתבי יד מקראיים במטרה להפיק תרגומים איכותיים יותר לאנגלית (‏Anglo-Biblical Institute)‏. בשנת 1842 פרסם פרקר את תרגומו הראשון של הברית החדשה במספר כרכים ומהדורות.‏ c

 במשך מספר שנים חיבר פרקר מאמרים ובהם נגע בשאלות הקשורות לשם אלוהים.‏ למשל הוא שאל:‏ ”‏באילו מקרים המילה קיריוֹס מתייחסת לאדון ישוע ובאילו מקרים היא מתייחסת לאלוהים?‏”‏ וכן,‏ ”‏מדוע בפסוקים רבים המילה קיריוֹס מופיעה בטקסט בהוראה של שם פרטי ולא כשם עצם כללי?‏”‏

 לאחר שקרא פרקר את תרגומו של שאדוול לספר מתי משנת 1859,‏ ובחן את הערותיו לגבי המילה קיריוֹס‏,‏ הוא השתכנע שבהקשרים מסוימים תרגום המילה קיריוֹס ”‏צריך להיות יהוה‏”‏.‏ לפיכך הוא ערך מחדש את תרגומו לברית החדשה.‏ פרקר השיב את השם ”‏יהוה”‏ לכל מקום אשר בו,‏ למיטב הבנתו,‏ הוא אמור להופיע בהתאם להקשר או לדקדוק של השפה היוונית.‏ בעקבות זאת,‏ תרגומו של פרקר מ־1863 (‏A Literal Translation of the New Testament)‏ כלל את שם אלוהים 187 פעם בטקסט הראשי.‏ ככל הידוע לנו,‏ זהו התרגום השלם הראשון של כתבי־הקודש היווניים לאנגלית שהכיל את השם המפורש לכל אורכו.‏ d

 בשנת 1864 הוציא פרקר מהדורה נוספת של הברית החדשה.‏ מהדורה זו כללה את תרגומו לצד תרגום המלך ג׳יימס (‏With the Authorized English Version . .‏ . A Collation of an English Version of the New Testament)‏. הוא עשה זאת במטרה לערוך השוואה ביקורתית בין התרגומים ולהראות את ההבדלים ביניהם.‏ e

 כדי להמחיש עד כמה חשוב להשיב את שם יהוה לטקסט,‏ הצביע פרקר על מספר פסוקים בתרגום המלך ג׳יימס שלא ניתן להבינם כהלכה כל עוד שם אלוהים נעדר מהם.‏ אחת הדוגמאות שהזכיר היא רומים י׳:‏13‏:‏ ”‏כל אשר יקרא בשם האדון ייוושע”‏.‏ לאחר שהתייחס לפסוק זה ולפסוקים אחרים,‏ פרקר שאל:‏ ”‏האם אי פעם קורא כלשהו הסיק מהפסוקים האלה בגרסה המוסמכת [‏תרגום המלך ג׳יימס‏]‏ שהכוונה כאן היא אך ורק ליהוה ולא לבן ישוע המשיח אדוננו?‏”‏

 פרקר השקיע אלפי לירות שטרלינג — הון תועפות בימיו — בהדפסה ובפרסום של עלונים,‏ מאמרים וספרים.‏ למעשה,‏ בשנה אחת בלבד הוא הוציא מכיסו 800 פאונד,‏ שהם שווי ערך כיום לסכום העולה על 000,‏100 פאונד (‏מעל ל־000,‏400 ש״ח)‏.‏ מלבד זאת הוא שלח על חשבונו עותקים של חיבוריו הרבים למכרים ולאנשי כמורה בולטים כדי שיחוו את דעתם.‏

 כתביו של פרקר ותרגומיו,‏ אשר זכו לתפוצה מועטה בלבד,‏ היו מטרה ללעג מצד למדנים.‏ למרבה הצער,‏ בשל יחס זה לא זכו פרקר,‏ שאדוול ואחרים להכרה הראויה על מאמציהם הכנים להשיב את שם אלוהים לברית החדשה באנגלית.‏

 אתה מוזמן לצפות בסרטון אינפורמטיבי בן עשר דקות בנושא:‏ סיורים במוזיאונים של וורוויק:‏ ”‏המקרא ושם אלוהים”‏‏.‏