תהלים 107‏:1‏-43

  • הודו לאלוהים על נפלאותיו

    • הוא הדריכם בדרך הנכונה ‏(‏7‏)‏

    • השקה את הצמאים והשביע את הרעבים ‏(‏9‏)‏

    • הוציאם מחושך ‏(‏14‏)‏

    • שלח את דברו לרפאם ‏(‏20‏)‏

    • הוא מגן על האביונים מדיכוי ‏(‏41‏)‏

קז  הוֹדוּ לִיהֹוָה,‏ כִּי טוֹב הוּא;‏לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.‏   יֹאמְרוּ זֹאת גְּאוּלֵי יְהֹוָה,‏אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּאַל מִיַּד* הַצּוֹרֵר,‏   אֲשֶׁר קִבֵּץ מִן הָאֲרָצוֹת,‏מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב,‏*מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם.‏   הֵם תָּעוּ בַּמִּדְבָּר,‏ בַּיְּשִׁימוֹן;‏לֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ אֶל עִיר אֲשֶׁר בָּהּ יָכְלוּ לְהִתְגּוֹרֵר.‏   רְעֵבִים וְגַם צְמֵאִים הָיוּ;‏הִתְעַלְּפוּ* מִתְּשִׁישׁוּת.‏   הֵם הוֹסִיפוּ לִצְעֹק אֶל יְהֹוָה בְּצָרָתָם;‏מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם הוּא הִצִּילָם.‏   הוּא הִדְרִיכָם בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָהכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל עִיר אֲשֶׁר בָּהּ יָכְלוּ לְהִתְגּוֹרֵר.‏   יוֹדוּ לִיהֹוָה עַל חַסְדּוֹוְעַל נִפְלְאוֹתָיו לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם.‏   כִּי הִשְׁקָה אֶת הַצְּמֵאִים*וּמִלֵּא אֶת הָרְעֵבִים* בִּדְבָרִים טוֹבִים.‏ 10  הָיוּ שֶׁחָיוּ בְּחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת,‏*אֲסִירִים מְעֻנִּים הַנְּתוּנִים בְּבַרְזֶלִים.‏ 11  כִּי מָרְדוּ בִּדְבַר הָאֵל;‏נֵאֲצוּ אֶת עֲצַת הָעֶלְיוֹן.‏ 12  לָכֵן הוּא הִכְנִיעַ אֶת לִבָּם בִּקְשָׁיִים;‏הֵם כָּשְׁלוּ,‏ וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹזֵר.‏ 13  הֵם זָעֲקוּ לְעֶזְרַת יְהֹוָה בְּצָרָתָם;‏מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם הוּא הוֹשִׁיעָם.‏ 14  הוּא הוֹצִיאָם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת,‏*וְאֶת כַּבְלֵיהֶם נִתֵּק.‏ 15  יוֹדוּ לִיהֹוָה עַל חַסְדּוֹוְעַל נִפְלְאוֹתָיו לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם.‏ 16  כִּי שָׁבַר אֶת דַּלְתוֹת הַנְּחֹשֶׁתוְגָדַע אֶת בְּרִיחֵי הַבַּרְזֶל.‏ 17  אֱוִילִים הָיוּ הֵם וְסָבְלוּבְּשֶׁל פִּשְׁעֵיהֶם וַעֲווֹנוֹתֵיהֶם.‏ 18  אִבְּדוּ אֶת תַּאֲבוֹנָם לְכָל מָזוֹן;‏*הִגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.‏ 19  הֵם זָעֲקוּ לְעֶזְרַת יְהֹוָה בְּצָרָתָם;‏מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם הוּא הוֹשִׁיעָם.‏ 20  שָׁלַח דְּבָרוֹ וְרִפֵּא אוֹתָםוּמִלֵּט אוֹתָם מִן הַבּוֹרוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְכוּדִים בָּהֶם.‏ 21  יוֹדוּ לִיהֹוָה עַל חַסְדּוֹוְעַל נִפְלְאוֹתָיו לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם.‏ 22  וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תּוֹדָהוְיַכְרִיזוּ עַל מַעֲשָׂיו בִּקְרִיאוֹת שִׂמְחָה.‏ 23  יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת,‏הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם עַל מֶרְחֲבֵי הַמַּיִם,‏ 24  הֵם רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂי יְהֹוָהוְאֶת נִפְלְאוֹתָיו בַּמְּצוּלוֹת;‏ 25  כֵּיצַד בִּדְבָרוֹ נֵעוֹרָה רוּחַ סְעָרָהוּמְרִימָה אֶת גַּלֵּי הַיָּם.‏ 26  הֵם עוֹלִים אֶל הַשָּׁמַיִם;‏יוֹרְדִים מַטָּה אֶל הַמַּעֲמַקִּים.‏ אֹמֶץ לִבָּם נָמוֹג* בְּשֶׁל הָאָסוֹן הָעוֹמֵד לָבוֹא.‏ 27  הֵם מִסְתַּחְרְרִים וּמִטַּלְטְלִים כְּשִׁכּוֹר,‏וְכָל כִּשּׁוּרֵיהֶם מִתְגַּלִּים כְּחַסְרֵי תּוֹעֶלֶת.‏ 28  אָז הֵם צוֹעֲקִים אֶל יְהֹוָה בְּצָרָתָם,‏וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם הוּא מַצִּילָם.‏ 29  הוּא מַרְגִּיעַ אֶת הַסְּעָרָה;‏גַּלֵּי הַיָּם שׁוֹקְטִים.‏ 30  הֵם שְׂמֵחִים כַּאֲשֶׁר הַלָּלוּ רוֹגְעִים,‏וְהוּא מוֹבִילָם אֶל מְחוֹז* חֶפְצָם.‏ 31  יוֹדוּ לִיהֹוָה עַל חַסְדּוֹוְעַל נִפְלְאוֹתָיו לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם.‏ 32  יְרוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל הָעָם,‏וּבְמוֹעֶצֶת* הַזְּקֵנִים יְהַלְּלוּהוּ.‏ 33  הוֹפֵךְ הוּא נְהָרוֹת לְמִדְבָּרוּמַעַיְנוֹת מַיִם לַאֲדָמָה צְחִיחָה,‏ 34  אֶרֶץ פּוֹרִיָּה לְאַדְמַת מְלֵחָה,‏בְּשֶׁל רִשְׁעוּתָם שֶׁל הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ.‏ 35  הוֹפֵךְ אֶת הַמִּדְבָּר לַאֲגַם מַיִם,‏*וְאֶרֶץ יְבֵשָׁה לְמַעַיְנוֹת מַיִם.‏ 36  הוּא מוֹשִׁיב שָׁם אֶת הָרְעֵבִים,‏לְמַעַן יָקִימוּ עִיר אֲשֶׁר בָּהּ יוּכְלוּ לְהִתְגּוֹרֵר.‏ 37  הֵם זוֹרְעִים שָׂדוֹת וְנוֹטְעִים כְּרָמִיםהַמְּנִיבִים יְבוּל שׁוֹפֵעַ פְּרִי.‏ 38  מְבָרֵךְ הוּא אוֹתָם וְהֵם מִתְרַבִּים מְאוֹד;‏אֵינוֹ מֵנִיחַ לְבַהֲמוֹתֵיהֶם לְהִתְמַעֵט.‏ 39  אַךְ הֵם שׁוּב מִתְמַעֲטִים וּמֻשְׁפָּלִיםבְּשֶׁל דִּכּוּי,‏ אָסוֹן וְיָגוֹן.‏ 40  הוּא שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נִכְבָּדִיםוּמַתְעֶה אוֹתָם בִּשְׁמָמָה נְטוּלַת דְּרָכִים.‏ 41  אַךְ הוּא מֵגֵן* עַל הָאֶבְיוֹנִים מִדִּכּוּיוּמַרְבֶּה כְּצֹאן אֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.‏ 42  הַיְּשָׁרִים רוֹאִים זֹאת וּשְׂמֵחִים;‏אַךְ כָּל אַנְשֵׁי הָעַוְלָה אֵינָם פּוֹצִים פֶּה.‏* 43  כָּל חָכָם יָשִׂים לֵב לִדְבָרִים אֵלֶּהוְיִשְׁקֹל הֵיטֵב אֶת חַסְדֵי יְהֹוָה.‏

הערות שוליים

או ”מכוחו של”.‏
או ”מהזריחה ומהשקיעה”.‏
או ”התעלפה נפשם”.‏
או ”את הנפש היבשה”.‏
או ”את הנפש הרעבה”.‏
או ”עלטה כבדה”.‏
או ”עלטה כבדה”.‏
נה״מ,‏ ”כל אוכל תתעב נפשם”.‏
או ”נפשם נמוגה”.‏
או ”נמל”.‏
נה״מ,‏ ”מושב”.‏
או ”לאגמי מים אשר בהם קני סוף”.‏
נה״מ,‏ ”וישגב”,‏ שם אותם במקום גבוה,‏ כלומר בלתי נגיש.‏
או ”סוגרים את פיהם”.‏