תהלים 10‏:1‏-18

  • יהוה,‏ עוזרם של חסרי הישע

    • הרשעים מתרברבים:‏ ”אין אלוהים” ‏(‏4‏)‏

    • חסרי הישע פונים אל יהוה ‏(‏14‏)‏

    • ‏”יהוה מלך לעולם ועד” ‏(‏16‏)‏

י  לָמָּה,‏ יְהֹוָה,‏ אַתָּה עוֹמֵד מֵרָחוֹק?‏ לָמָּה אַתָּה מִסְתַּתֵּר בְּעִתּוֹת מְצוּקָה?‏   הָרָשָׁע רוֹדֵף בְּגַאֲוָה אַחַר חֲסַר הַיֶּשַׁע,‏אַךְ הוּא יִתָּפֵס בַּמְּזִמּוֹת אֲשֶׁר הוּא רוֹקֵם.‏   כִּי הָרָשָׁע מִתְרַבְרֵב בְּתַאֲוָתוֹ הָאָנוֹכִית*וּמְבָרֵךְ אֶת הַחַמְדָן;‏* נמְנָאֵץ הוּא אֶת יְהֹוָה.‏   הָרָשָׁע בִּיהִירוּתוֹ אֵינוֹ חוֹקֵר דָּבָר;‏כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו הֵן:‏ ”אֵין אֱלֹהִים”.‏   דְּרָכָיו מַצְלִיחוֹת בְּכָל עֵת,‏אַךְ מִשְׁפָּטֶיךָ נִשְׂגָּבִים מֵהֲבָנָתוֹ;‏לוֹעֵג* הוּא לְכָל מִתְנַגְּדָיו.‏   הוּא אוֹמֵר בְּלִבּוֹ:‏ ”לְעוֹלָם לֹא אֶמּוֹט;‏*לְדוֹר וָדוֹרלֹא אֶרְאֶה אָסוֹן”.‏ פ   פִּיו מָלֵא קְלָלוֹת,‏ שְׁקָרִים וְאִיּוּמִים;‏תַּחַת לְשׁוֹנוֹ צָרוֹת וּפְגָעִים.‏   הוּא מַמְתִּין בְּמַאֲרָב לְיַד הַיִּשּׁוּבִים;‏מִמְּקוֹם מִסְתּוֹרוֹ הוֹרֵג חַף מִפֶּשַׁע.‏ ע עֵינָיו מְצַפּוֹת לְקָרְבָּן אֻמְלָל.‏   הוּא אוֹרֵב בִּמְקוֹם מִסְתּוֹרוֹ כְּאַרְיֵה בִּמְאוּרָתוֹ.‏* אוֹרֵב הוּא כְּדֵי לַחְטֹף אֶת חֲסַר הַיֶּשַׁע.‏ הוּא חוֹטֵף אֶת חֲסַר הַיֶּשַׁע בְּמָשְׁכוֹ וּבְסָגְרוֹ אֶת רִשְׁתּוֹ.‏ 10  קָרְבָּנוֹ נִמְחָץ וּמֻפָּל;‏הָאֻמְלָלִים נוֹפְלִים לְיָדָיו.‏* 11  אוֹמֵר הוּא בְּלִבּוֹ:‏ ”אֱלֹהִים שָׁכַח,‏הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו.‏ הוּא אַף פַּעַם אֵינוֹ רוֹאֶה”.‏ ק 12  קוּם,‏ יְהֹוָה.‏ אֱלֹהִים,‏ הָרֵם אֶת יָדְךָ.‏ אַל תִּשְׁכַּח אֶת חַסְרֵי הַיֶּשַׁע.‏ 13  לָמָּה נֵאֵץ הָרָשָׁע אֶת אֱלֹהִים?‏ הוּא אוֹמֵר בְּלִבּוֹ:‏ ”לֹא תִּדְרֹשׁ מִמֶּנִּי דִּין וְחֶשְׁבּוֹן”.‏ ר 14  אַךְ אַתָּה אָכֵן רוֹאֶה צָרוֹת וּמְצוּקוֹת.‏ אַתָּה מַבִּיט וּפוֹעֵל.‏ אֵלֶיךָ פּוֹנֶה הַקָּרְבָּן הָאֻמְלָל;‏אַתָּה עוֹזְרוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם.‏ ש 15  שְׁבֹר אֶת זְרוֹעַ הָרָשָׁע וְהָרַע,‏וְכָךְ כַּאֲשֶׁר תְּחַפֵּשׂ אַחַר רִשְׁעוּתוֹ,‏לֹא תִּמְצָא אוֹתָהּ עוֹד.‏ 16  יְהֹוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם וָעֶד.‏ אָבְדוּ הָאֻמּוֹת מִן הָאָרֶץ.‏ ת 17  אַךְ אַתָּה תִּשְׁמַע אֶת בַּקָּשַׁת הָעֲנָוִים,‏ יְהֹוָה.‏ אַתָּה תְּחַזֵּק אֶת לִבָּם וְתַטֶּה לָהֶם אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.‏ 18  אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטָם שֶׁל הַיְּתוֹמִים וְשֶׁל הַנִּדְכָּאִים,‏לְמַעַן לֹא יוֹסִיפוּ בְּנֵי תְּמוּתָה בָּאָרֶץ לְעוֹרֵר בָּהֶם פַּחַד.‏

הערות שוליים

או ”תאוות נפשו”.‏
או אולי ”החמדן מברך את עצמו”.‏
או ”נושף;‏ נופח”.‏
או ”לעולם לא אתנודד;‏ אמעד”.‏
או ”בסבך”.‏
או ”אל טפריו החזקים”.‏