שמואל א’‏ 1‏:1‏-28

  • אלקנה ונשותיו ‏(‏1–8‏)‏

  • חנה העקרה מתפללת לבן ‏(‏9–18‏)‏

  • שמואל נולד וניתן ליהוה ‏(‏19–28‏)‏

א  וְהָיָה אִישׁ אֶחָד מֵרָמָתַיִם צוֹפִים* מִן הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה,‏ בֶּן יְרֹחָם,‏ בֶּן אֱלִיהוּא,‏ בֶּן תֹּחוּ,‏ בֶּן צוּף,‏ אִישׁ אֶפְרָתִי.‏*  הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים;‏ שְׁמָהּ שֶׁל הָאַחַת חַנָּה,‏ וְשֵׁם הַשְּׁנִיָּה פְּנִנָּה.‏ לִפְנִנָּה הָיוּ יְלָדִים,‏ אַךְ לְחַנָּה לֹא הָיוּ יְלָדִים.‏  וְהָאִישׁ הַהוּא עָלָה מֵעִירוֹ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה כְּדֵי לְהִשְׁתַּחֲווֹת* וְלִזְבֹּחַ לִיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁילֹה.‏ שָׁם שֵׁרְתוּ שְׁנֵי בְּנֵי עֵלִי,‏ חָפְנִי וּפִינְחָס,‏ כְּכֹהֲנִים לִיהֹוָה.‏  יוֹם אֶחָד,‏ כַּאֲשֶׁר זָבַח אֶלְקָנָה זֶבַח,‏ נָתַן מָנוֹת לְאִשְׁתּוֹ פְּנִנָּה וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ,‏  אֲבָל לְחַנָּה נָתַן מָנָה מְיֻחֶדֶת,‏ כִּי אֶת חַנָּה אָהַב;‏ אַךְ יְהֹוָה לֹא נָתַן לָהּ יְלָדִים.‏*  בְּנוֹסָף לְכָךְ,‏ יְרִיבָתָהּ לָעֲגָה לָהּ לְלֹא הֶרֶף עַל מְנַת לְהַכְאִיב לָהּ,‏ כִּי יְהֹוָה לֹא נָתַן לָהּ יְלָדִים.‏  כָּךְ עָשְׂתָה שָׁנָה בְּשָׁנָה;‏ בְּכָל פַּעַם שֶׁעָלְתָה חַנָּה אֶל בֵּית יְהֹוָה,‏ לָעֲגָה לָהּ יְרִיבָתָהּ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִיא בָּכְתָה וְלֹא אָכְלָה.‏  אַךְ אֶלְקָנָה בַּעֲלָהּ אָמַר לָהּ:‏ ”חַנָּה,‏ לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה,‏ וְלָמָּה אֵינֵךְ אוֹכֶלֶת,‏ וְלָמָּה אַתְּ כָּל כָּךְ עֲצוּבָה?‏* הַאִם אֵינֶנִּי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים?‏”‏  אָז קָמָה חַנָּה אַחֲרֵי שֶׁהֵם סִיְּמוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּשִׁילֹה.‏ בְּאוֹתָהּ עֵת יָשַׁב עֵלִי הַכֹּהֵן עַל הַכִּסֵּא לְיַד מְזוּזַת* הֵיכַל* יְהֹוָה.‏ 10  חַנָּה הָיְתָה מָרַת נֶפֶשׁ,‏* וְהִיא הֵחֵלָּה לְהִתְפַּלֵּל לִיהֹוָה וּלְמָרֵר בְּבֶכִי.‏ 11  וְהִיא נָדְרָה נֶדֶר וְאָמְרָה:‏ ”יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏ אִם תַּבִּיט בְּסֵבֶל אֲמָתְךָ וְתִזְכֹּר אוֹתִי וְלֹא תִּשְׁכַּח אֶת אֲמָתְךָ וְתִתֵּן לַאֲמָתְךָ בֵּן זָכָר,‏ אֶתֵּן אוֹתוֹ לִיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו,‏ וְתַעַר לֹא יִגַּע בְּרֹאשׁוֹ”.‏ 12  בְּשָׁעָה שֶׁהִתְפַּלְּלָה אֲרֻכּוֹת לִפְנֵי יְהֹוָה,‏ הִתְבּוֹנֵן עֵלִי בְּפִיהָ.‏ 13  חַנָּה דִּבְּרָה בְּלִבָּהּ;‏ רַק שְׂפָתֶיהָ רָעֲדוּ,‏ אַךְ קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע.‏ לָכֵן עֵלִי חָשַׁב שֶׁהִיא שִׁכּוֹרָה.‏ 14  אָמַר לָהּ עֵלִי:‏ ”עַד מָתַי תִּהְיִי שִׁכּוֹרָה?‏ חִדְלִי לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינֵךְ”.‏ 15  הֵשִׁיבָה חַנָּה וְאָמְרָה:‏ ”לֹא,‏ אֲדוֹנִי!‏ אֲנִי אִשָּׁה הַשְּׁרוּיָה בִּמְצוּקָה קָשָׁה;‏* יַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי,‏ אֶלָּא שׁוֹפֶכֶת אֲנִי אֶת נַפְשִׁי* לִפְנֵי יְהֹוָה.‏ 16  אַל תַּחְשִׁיב אֶת אֲמָתְךָ לְבַת בְּלִיַּעַל,‏ כִּי דִּבַּרְתִּי עַד עַתָּה מֵרֹב סִבְלִי וּמְצוּקָתִי”.‏ 17  הֵשִׁיב לָהּ עֵלִי וְאָמַר:‏ ”לְכִי לְשָׁלוֹם,‏ וֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת בַּקָּשָׁתֵךְ אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתְּ מִמֶּנּוּ”.‏ 18  וְהִיא אָמְרָה:‏ ”תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ”.‏ וְהָאִשָּׁה הָלְכָה לְדַרְכָּהּ וְאָכְלָה,‏ וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ נְפוּלוֹת עוֹד.‏ 19  וְהֵם הִשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר וְהִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה,‏ וּלְאַחַר מִכֵּן חָזְרוּ אֶל בֵּיתָם בְּרָמָה.‏ וְאֶלְקָנָה יָדַע אֶת אִשְׁתּוֹ חַנָּה,‏ וִיהֹוָה זָכַר* אוֹתָהּ.‏ 20  בְּתוֹךְ שָׁנָה* הָרְתָה חַנָּה וְיָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה לוֹ שְׁמוּאֵל,‏* כִּי אָמְרָה,‏ ”מִיְּהֹוָה בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ”.‏ 21  בְּבוֹא הָעֵת עָלָה אֶלְקָנָה עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לִיהֹוָה אֶת הַזֶּבַח הַשְּׁנָתִי וּלְהַצִּיג אֶת קָרְבַּן נִדְרוֹ.‏ 22  אֲבָל חַנָּה לֹא עָלְתָה,‏ כִּי אָמְרָה לְבַעֲלָהּ:‏ ”מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁיִּגָּמֵל הַיֶּלֶד,‏ אָבִיא אוֹתוֹ;‏ אָז יֵרָאֶה לִפְנֵי יְהֹוָה וְיִשָּׁאֵר שָׁם מֵאוֹתָהּ עֵת וְאֵילָךְ”.‏ 23  וְאֶלְקָנָה בַּעֲלָהּ אָמַר לָהּ:‏ ”עֲשִׂי אֶת הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ.‏ הִשָּׁאֲרִי בַּבַּיִת עַד שֶׁתִּגְמְלִי אוֹתוֹ.‏ מִי יִתֵּן וִיקַיֵּם יְהֹוָה אֶת דְּבָרֵךְ”.‏ עַל כֵּן הָאִשָּׁה נִשְׁאֲרָה בַּבַּיִת וְהֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ עַד שֶׁגָּמְלָה אוֹתוֹ.‏ 24  מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁגָּמְלָה אוֹתוֹ הֶעֶלְתָה אוֹתוֹ אֶל שִׁילֹה וְלָקְחָה עִמָּהּ פַּר בֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים,‏ אֵיפַת* קֶמַח אַחַת וְכַד גָּדוֹל שֶׁל יַיִן,‏ וּבָאָה אֶל בֵּית יְהֹוָה בְּשִׁילֹה וְהֵבִיאָה אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן עִמָּהּ.‏ 25  הֵם שָׁחֲטוּ אָז אֶת הַפָּר וְהֵבִיאוּ אֶת הַיֶּלֶד אֶל עֵלִי.‏ 26  וְהִיא אָמְרָה:‏ ”סְלַח נָא לִי,‏ אֲדוֹנִי!‏ חֵי נַפְשְׁךָ,‏* אֲדוֹנִי,‏ אֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁעָמְדָה אִתְּךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל לִיהֹוָה.‏ 27  עֲבוּר הַיֶּלֶד הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי,‏ וִיהֹוָה נָתַן לִי אֶת בַּקָּשָׁתִי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ.‏ 28  עַל כֵּן אֲנִי מַשְׁאִילָה אוֹתוֹ כָּעֵת לִיהֹוָה.‏ לְמֶשֶׁךְ כָּל יָמָיו מֻשְׁאָל הוּא לִיהֹוָה”.‏ וְהוּא* הִשְׁתַּחֲוָה שָׁם לִיהֹוָה.‏

הערות שוליים

או ”מֵרָמָה,‏ איש צוּפִי”.‏
אלקנה גר באפרים,‏ אך היה משבט לוי.‏ ראה דהא ו׳:‏19‏,‏ 22–28‏.‏
או ”לעבוד את יהוה”.‏
נה״מ,‏ ”סגר רחמה”.‏
נה״מ,‏ ”למה ירע לבבך?‏”‏
כלומר,‏ אחד מן העמודים שעליהם נשען המשקוף.‏
כלומר,‏ המשכן.‏
או ”ממורמרת עד מאוד”.‏
או ”אישה קשת רוח”.‏
ראה מונחון‏.‏
או ”שם לב אליה”.‏
או אולי ”בבוא העת”.‏
פירושו ”שֵׁם אל”.‏
מידת נפח ליבש השווה לכ־22 ליטר.‏
או ”בחיי נפשך;‏ בחייך”.‏
ככל הנראה הכוונה היא לאלקנה.‏