שיר השירים 5‏:1‏-16

  • הרועה ‏(‏‏)‏

  • נשות ירושלים ‏(‏‏)‏

    • ‏”השתכרו מביטויי חיבה!‏”‏

  • הבחורה הצעירה ‏(‏2–8‏)‏

    • מספרת על חלומה

  • בנות ירושלים ‏(‏9‏)‏

    • ‏”במה טוב יקירך מכל יקיר אחר?‏”‏

  • הבחורה הצעירה ‏(‏10–16‏)‏

    • ‏”בולט הוא בקרב רבבה” ‏(‏10‏)‏

ה  ‏”בָּאתִי לְגַנִּי,‏אֲחוֹתִי,‏ כַּלָּתִי.‏ קָטַפְתִּי אֶת מֹרִי עִם בָּשְׂמִי.‏ אָכַלְתִּי אֶת יַעֲרָתִי עִם דִּבְשִׁי;‏שָׁתִיתִי אֶת יֵינִי עִם חֲלָבִי”.‏ ‏”אִכְלוּ,‏ חֲבֵרִים יְקָרִים!‏ שְׁתוּ וְהִשְׁתַּכְּרוּ מִבִּטּוּיֵי חִבָּה!‏”‏*   ‏”אֲנִי יְשֵׁנָה,‏ אַךְ לִבִּי עֵר.‏ הִנֵּה קוֹל יַקִּירִי דּוֹפֵק!‏ ‏’‏פִּתְחִי לִי,‏ אֲחוֹתִי,‏ אֲהוּבָתִי,‏יוֹנָתִי,‏ תַּמָּתִי!‏* כִּי רֹאשִׁי רָטֹב מִטַּל,‏קְוֻצּוֹת שְׂעָרִי רְטֻבּוֹת מֵרְסִיסֵי הַלַּיְלָה’‏.‏   פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי.‏ הַאִם אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ שׁוּב?‏ רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי.‏ הַאִם אֲטַנְּפֵן שׁוּב?‏   יַקִּירִי מָשַׁךְ יָדוֹ מֵחֹר הַדֶּלֶת,‏וְרִגְשׁוֹתַי כְּלַפָּיו הָמוּ.‏   קַמְתִּי לִפְתֹּחַ לְיַקִּירִי;‏יָדַי נָטְפוּ מֹר,‏וְאֶצְבְּעוֹתַי נָטְפוּ מֹר נוֹזְלִי,‏עַל יָדִיּוֹת הַמַּנְעוּל.‏   פָּתַחְתִּי לְיַקִּירִי,‏אַךְ יַקִּירִי עָזַב,‏ הָלַךְ.‏ נוֹאַשְׁתִּי* בְּלֶכְתּוֹ.‏* חִפַּשְׂתִּיו,‏ אַךְ לֹא מְצָאתִיו.‏ קְרָאתִיו,‏ אַךְ הוּא לֹא עָנַנִי.‏   מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר.‏ הִכּוּנִי,‏ פְּצָעוּנִי.‏ שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת רְדִידִי.‏*   אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אֶתְכֶן,‏ בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם:‏ אִם תִּמְצְאוּ אֶת יַקִּירִי,‏הַגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי”.‏   ‏”בְּמָה טוֹב יַקִּירֵךְ מִכָּל יַקִּיר אַחֵר,‏הַיָּפָה בַּנָּשִׁים?‏ בְּמָה טוֹב יַקִּירֵךְ מִכָּל יַקִּיר אַחֵר,‏שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתְּ אוֹתָנוּ?‏”‏ 10  ‏”יַקִּירִי מְסַנְוֵר וַאֲדַמְדַּם;‏בּוֹלֵט הוּא בְּקֶרֶב רְבָבָה.‏ 11  רֹאשׁוֹ זָהָב,‏ הַזָּהָב הַמְּשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר.‏ קְוֻצּוֹת שְׂעָרוֹ כְּכַפּוֹת תְּמָרִים מִתְנַפְנְפוֹת,‏*שְׁחֹרוֹת כְּעוֹרֵב.‏ 12  עֵינָיו כְּיוֹנִים לְיַד אֲפִיקֵי מַיִם,‏הָרוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב,‏יוֹשְׁבוֹת לְיַד בְּרֵכָה מְלֵאָה.‏* 13  לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת צִמְחֵי בֹּשֶׂם,‏תִּלֵּי עִשְׂבֵי תַּבְלִין.‏ שְׂפָתָיו שׁוֹשַׁנִּים,‏ נוֹטְפוֹת מֹר נוֹזְלִי.‏ 14  יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְשֻׁבָּצִים בְּתַרְשִׁישׁ.‏ בִּטְנוֹ שֶׁנְהָב מְלֻטָּשׁ מְצֻפֵּה אַבְנֵי סַפִּיר.‏ 15  שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ הַנִּצָּבִים עַל תּוֹשָׁבוֹת מִן הַזָּהָב הַמֻּבְחָר בְּיוֹתֵר.‏ מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן,‏ נִבְחָר* כַּאֲרָזִים.‏ 16  פִּיו* מְתִיקוּת,‏וְכֻלּוֹ מַחְמַדִּים.‏* זֶה יַקִּירִי,‏ וְזֶה אֲהוּבִי,‏ בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם”.‏

הערות שוליים

או ”מדודים”.‏
או ”המושלמת;‏ זו אשר אין בה רבב”.‏
או ”נפשי יצאה”.‏
או אולי ”נפשי עזבה אותי בְּדַבְּרוֹ”.‏
או ”רעלתי”.‏
או אולי ”כאשכולות תמר”.‏
או אולי ”ליד שפת המעיין”.‏
או ”הטוב ביותר;‏ אין שני לו”.‏
נה״מ,‏ ”חיכו”.‏
או ”כל דבר בו רצוי;‏ נחשק”.‏