רות 4‏:1‏-22

  • בועז משמש כגואל ‏(‏1–12‏)‏

  • עובד נולד לבועז ורות ‏(‏13–17‏)‏

  • שלשלת היוחסין של דוד ‏(‏18–22‏)‏

ד  וּבֹעַז עָלָה אֶל שַׁעַר הָעִיר וְיָשַׁב שָׁם.‏ וְהִנֵּה עָבַר שָׁם הַגּוֹאֵל שֶׁהִזְכִּיר בֹּעַז.‏ אָמַר בֹּעַז:‏ ”גַּשׁ הֵנָּה וְשֵׁב,‏ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי”.‏ וְהוּא נִגַּשׁ וְיָשַׁב.‏  וּבֹעַז לָקַח עֲשָׂרָה מִזִּקְנֵי הָעִיר וְאָמַר לָהֶם:‏ ”שְׁבוּ פֹּה”,‏ וְהֵם יָשְׁבוּ.‏  וּבֹעַז אָמַר לַגּוֹאֵל:‏ ”נָעֳמִי,‏ אֲשֶׁר חָזְרָה מִשְּׂדוֹת מוֹאָב,‏ צְרִיכָה לִמְכֹּר אֶת הַחֶלְקָה שֶׁהָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְאָחִינוּ אֱלִימֶלֶךְ.‏  לָכֵן חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעָלַי לְסַפֵּר לְךָ עַל כָּךְ וְלוֹמַר לְךָ,‏ ’‏קְנֵה אוֹתָהּ מוּל הַתּוֹשָׁבִים וּמוּל זִקְנֵי עַמִּי.‏ אִם תִּגְאַל אוֹתָהּ,‏ גְּאַל.‏ אַךְ אִם לֹא תִּגְאַל אוֹתָהּ,‏ אֱמֹר לִי וְאֵדַע,‏ כִּי לְךָ הַזְּכוּת לִגְאֹל אוֹתָהּ,‏ וַאֲנִי הַבָּא אַחֲרֶיךָ’‏”.‏ וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”אֲנִי מוּכָן לִגְאֹל אוֹתָהּ”.‏  אָמַר בֹּעַז:‏ ”בַּיּוֹם שֶׁתִּקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מִנָּעֳמִי עָלֶיךָ גַּם לִקְנוֹתוֹ מֵאֵת רוּת הַמּוֹאָבִיָּה,‏ אֵשֶׁת הַמֵּת,‏ כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת שֵׁם הַמֵּת אֶל נַחֲלָתוֹ”.‏  אָמַר הַגּוֹאֵל:‏ ”אֵינֶנִּי יָכוֹל לִגְאֹל אוֹתָהּ,‏ פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי.‏ גְּאַל לְךָ אוֹתָהּ בְּאֶמְצָעוּת זְכוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁלִּי,‏ כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִגְאֹל אוֹתָהּ”.‏  וְזֶה הָיָה הַמִּנְהָג לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל בַּאֲשֶׁר לִזְכוּת הַגְּאֻלָּה וּבַאֲשֶׁר לַתְּמוּרָה* כְּדֵי לָתֵת תֹּקֶף לְכָל עִסְקָה:‏ אָדָם הָיָה צָרִיךְ לַחְלֹץ אֶת סַנְדָּלוֹ וְלָתֵת אוֹתוֹ לַצַּד הַשֵּׁנִי,‏ וּבְאֹפֶן זֶה אֻשַּׁר הֶסְכֵּם* בְּיִשְׂרָאֵל.‏  לָכֵן כַּאֲשֶׁר אָמַר הַגּוֹאֵל לְבֹעַז,‏ ”קְנֵה אוֹתָהּ לְךָ”,‏ הוּא חָלַץ אֶת סַנְדָּלוֹ.‏  וּבֹעַז אָמַר לַזְּקֵנִים וּלְכָל הָעָם:‏ ”עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם שֶׁאֲנִי קוֹנֶה מִנָּעֳמִי אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְכִלְיוֹן וּלְמַחְלוֹן.‏ 10  וְגַם אֶת רוּת הַמּוֹאָבִיָּה,‏ אֵשֶׁת מַחְלוֹן,‏ אֲנִי קוֹנֶה לִי לְאִשָּׁה כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת שֵׁם הַמֵּת אֶל נַחֲלָתוֹ,‏ לְמַעַן לֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מִקֶּרֶב אֶחָיו וּמִשַּׁעַר בֵּיתוֹ.‏ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם”.‏ 11  אָמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִיר וְהַזְּקֵנִים:‏ ”אָנוּ עֵדִים!‏ יִתֵּן יְהֹוָה אֶת הָאִשָּׁה הַנִּכְנֶסֶת אֶל בֵּיתְךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה,‏ אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל.‏ עֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וַעֲשֵׂה שֵׁם טוֹב* בְּבֵית לֶחֶם.‏ 12  יִהְיֶה בֵּיתְךָ כְּבֵיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ,‏ אֲשֶׁר יָלְדָה תָּמָר לִיהוּדָה,‏ מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן לְךָ יְהֹוָה מֵאִשָּׁה צְעִירָה זוֹ”.‏ 13  וּבֹעַז לָקַח אֶת רוּת וְהִיא הָיְתָה לוֹ לְאִשָּׁה.‏ הוּא קִיֵּם אִתָּהּ יְחָסִים,‏ וִיהֹוָה נָתַן לָהּ לַהֲרוֹת וְהִיא יָלְדָה בֵּן.‏ 14  אָמְרוּ הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי:‏ ”בָּרוּךְ יְהֹוָה,‏ אֲשֶׁר לֹא עָזַב אוֹתָךְ לְלֹא גּוֹאֵל הַיּוֹם.‏ מִי יִתֵּן וְיֻכְרַז שְׁמוֹ* בְּיִשְׂרָאֵל!‏ 15  הוּא* הֵשִׁיב אֶת נַפְשֵׁךְ* וִיכַלְכְּלֵךְ בְּשֵׂיבָתֵךְ,‏ כִּי נוֹלַד לְכַלָּתֵךְ,‏ אֲשֶׁר אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ וְטוֹבָה הִיא לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים”.‏ 16  נָעֳמִי לָקְחָה אֶת הַיֶּלֶד וְהֶחְזִיקָה אוֹתוֹ בְּחֵיקָהּ,‏ וְהִיא הָיְתָה לוֹ לְאוֹמֶנֶת.‏* 17  וְהַשְּׁכֵנוֹת נָתְנוּ לוֹ שֵׁם.‏ הֵן אָמְרוּ:‏ ”בֵּן נוֹלַד לְנָעֳמִי”,‏ וְקָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ עוֹבֵד.‏ הוּא אֲבִי יִשַׁי,‏ אָבִיו שֶׁל דָּוִד.‏ 18  וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת* פֶּרֶץ:‏ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן;‏ 19  חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם;‏ רָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב;‏ 20  עַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן;‏ נַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה;‏ 21  שַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז;‏ בֹּעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד;‏ 22  עוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשַׁי;‏ וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.‏

הערות שוליים

או ”להמרה;‏ החלפה”.‏
או ”עדות”.‏
נה״מ,‏ ”קרא [הכרז] שם”.‏
כלומר,‏ שמו של הילד.‏
כלומר,‏ הנכד של נעמי.‏
או ”היה לך למשיב נפש”.‏
או ”טיפלה בו”.‏
או ”שושלת היוחסין של”.‏