רות 3‏:1‏-18

  • נעמי מדריכה את רות ‏(‏1–4‏)‏

  • רות ובועז בגורן ‏(‏5–15‏)‏

  • רות שבה אל נעמי ‏(‏16–18‏)‏

ג  וְנָעֳמִי חֲמוֹתָהּ אָמְרָה לָהּ:‏ ”בִּתִּי,‏ הַאִם אֵינֶנִּי צְרִיכָה לְחַפֵּשׂ לָךְ בַּיִת,‏* כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לָךְ?‏  הֲלֹא בֹּעַז קְרוֹבֵנוּ?‏ הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיִית יַחַד עִם פּוֹעֲלוֹתָיו.‏ הַלַּיְלָה הוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִים בַּגֹּרֶן.‏  לָכֵן הִתְרַחֲצִי וּמִשְׁחִי עַצְמֵךְ בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם,‏ לִבְשִׁי אֶת מֵיטַב בְּגָדַיִךְ* וּרְדִי אֶל הַגֹּרֶן.‏ בַּל תִּוָּדַע נוֹכְחוּתֵךְ לָאִישׁ עַד שֶׁיְּסַיֵּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.‏  כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב,‏ שִׂימִי לֵב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יִשְׁכַּב;‏ אַחֲרֵי כֵן לְכִי וְהָסִירִי אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשִׁכְבִי.‏ וְהוּא יֹאמַר לָךְ מָה עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת”.‏  הִיא הֵשִׁיבָה:‏ ”כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי לִי אֶעֱשֶׂה”.‏  לְפִיכָךְ הִיא יָרְדָה אֶל הַגֹּרֶן וְעָשְׂתָה אֶת כָּל מָה שֶׁהוֹרְתָה לָהּ חֲמוֹתָהּ.‏  בֵּינְתַיִם אָכַל בֹּעַז וְשָׁתָה וְלִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו,‏ וְהוּא הָלַךְ לִשְׁכַּב בִּקְצֵה עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה.‏ לְאַחַר מִכֵּן הִיא בָּאָה בְּשֶׁקֶט וְהֵסִירָה אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשָׁכְבָה.‏  בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵחֵל הָאִישׁ לִרְעֹד,‏ וְהוּא רָכַן קָדִימָה וְרָאָה אִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת לְרַגְלָיו.‏  הוּא אָמַר:‏ ”מִי אַתְּ?‏” וְהִיא הֵשִׁיבָה:‏ ”אֲנִי רוּת אֲמָתְךָ.‏ פְּרֹשׂ אֶת כְּנַף בִּגְדְּךָ עַל אֲמָתְךָ,‏ כִּי גּוֹאֵל אַתָּה”.‏ 10  אָמַר לָהּ:‏ ”יְבָרְכֵךְ יְהֹוָה,‏ בִּתִּי.‏ עָשִׂית חֶסֶד רַב יוֹתֵר בַּמִּקְרֶה הָאַחֲרוֹן הַזֶּה מֵאֲשֶׁר בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן,‏ כִּי לֹא הָלַכְתְּ אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים,‏ אִם עֲנִיִּים וְאִם עֲשִׁירִים.‏ 11  וְכָעֵת,‏ בִּתִּי,‏ אַל תִּפְחֲדִי.‏ אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי,‏ כִּי כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר* יוֹדְעִים שֶׁאֵשֶׁת חַיִל אַתְּ.‏ 12  אָמְנָם גּוֹאֵל אֲנִי,‏ אַךְ יֵשׁ גּוֹאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי.‏ 13  הִשָּׁאֲרִי כָּאן הַלַּיְלָה,‏ וְאִם הוּא יִגְאָלֵךְ בַּבֹּקֶר — טוֹב;‏ שֶׁיִּגְאָלֵךְ.‏ אַךְ אִם לֹא יִרְצֶה לִגְאֹל אוֹתָךְ,‏ אֶגְאַל אוֹתָךְ אֲנִי — חַי יְהֹוָה.‏* שִׁכְבִי כָּאן עַד הַבֹּקֶר”.‏ 14  לְפִיכָךְ הִיא שָׁכְבָה לְרַגְלָיו עַד הַבֹּקֶר וְקָמָה בְּטֶרֶם הָיָה מַסְפִּיק אוֹר שֶׁבּוֹ יָכוֹל אִישׁ לְזַהוֹת אֶת רֵעֵהוּ.‏ אָז אָמַר:‏ ”אַל יִוָּדַע שֶׁבָּאָה אִשָּׁה אֶל הַגֹּרֶן”.‏ 15  עוֹד אָמַר:‏ ”הָבִיאִי אֶת הַגְּלִימָה שֶׁעָלַיִךְ וְהוֹשִׁיטִי אוֹתָהּ”.‏ וְהִיא הוֹשִׁיטָה אוֹתָהּ וְהוּא שָׂם בְּתוֹכָהּ שֵׁשׁ מִדּוֹת* שְׂעוֹרִים וְשָׂם אוֹתָהּ עָלֶיהָ,‏ וְאַחֲרֵי כֵן נִכְנַס הָעִירָה.‏ 16  הִיא הָלְכָה לָהּ אֶל חֲמוֹתָהּ,‏ וְזוֹ אָמְרָה לָהּ:‏ ”וּבְכֵן,‏ מָה קָרָה,‏* בִּתִּי?‏” וְהִיא סִפְּרָה לָהּ אֶת כָּל מָה שֶׁעָשָׂה לְמַעֲנָהּ הָאִישׁ.‏ 17  וְהִיא הוֹסִיפָה:‏ ”אֶת שֵׁשׁ מִדּוֹת הַשְּׂעוֹרִים הָאֵלֶּה הוּא נָתַן לִי וְאָמַר אֵלַי,‏ ’‏אַל תָּבוֹאִי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל חֲמוֹתֵךְ’‏”.‏ 18  בִּתְגוּבָה אָמְרָה לָהּ:‏ ”שְׁבִי כָּאן,‏ בִּתִּי,‏ עַד שֶׁתֵּדְעִי אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר,‏ כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אֲשֶׁר יַסְדִּיר אֶת הָעִנְיָן הַיּוֹם”.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”מנוח”,‏ מקום מנוחה.‏
או ”לבשי את בגדייך העליונים”.‏
נה״מ,‏ ”כל שער עמי”.‏
בקרב בני ישראל,‏ שבועה בחייו של יהוה (‏או של מישהו אחר)‏ הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.‏
ככל הנראה שש מידות סאה,‏ או נפח השווה לכ־44 ליטר.‏
נה״מ,‏ ”מי את?‏”‏