פטרוס ב׳‏ 2‏:1‏-22

ב  אוּלָם כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר בְּקֶרֶב הָעָם,‏ גַּם בְּקִרְבְּכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר.‏ הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי כִּתּוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְאַף יִתְכַּחֲשׁוּ לָאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם הַשְׁמָדָה מְהִירָה.‏  נוֹסָף עַל כָּךְ,‏ רַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי מַעֲשֵׂי זִמָּתָם,‏* וּבִגְלָלָם תֻּשְׁמַץ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת.‏  כְּמוֹ כֵן,‏ בְּדִבְרֵי רְמִיָּה הֵם יְנַצְּלוּ אֶתְכֶם בְּחַמְדָנוּת.‏ אַךְ מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחְרַץ מִקֶּדֶם אֵינוֹ מִשְׂתָּרֵךְ לְאִטּוֹ,‏ וְהַשְׁמָדָתָם אֵינָהּ יְשֵׁנָה.‏  הֵן אֱלֹהִים לֹא נִמְנַע מִלְּהַעֲנִישׁ אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁחָטְאוּ,‏ אֶלָּא שָׁלַח אוֹתָם לְבוֹרוֹת שֶׁל עֲלָטָה כְּבֵדָה לְשָׁמְרָם לְמִשְׁפָּט,‏ בְּהַשְׁלִיכוֹ אוֹתָם לְטַרְטַרוֹס.‏*  הוּא לֹא נִמְנַע מִלְּהַעֲנִישׁ אֶת הָעוֹלָם הַקָּדוּם,‏ אַךְ שָׁמַר אֶת נֹחַ,‏ מְבַשֵּׂר הַצְּדָקָה,‏ וְעוֹד שִׁבְעָה אִישׁ כַּאֲשֶׁר הֵבִיא מַבּוּל עַל עוֹלָם שֶׁל רְשָׁעִים.‏  וְאֶת הֶעָרִים סְדוֹם וַעֲמֹרָה הִרְשִׁיעַ וְהֶחְרִיב עַד אֵפֶר,‏ וְכָךְ הִצִּיגָן כְּדֻגְמָה לְמָה שֶׁצָּפוּי לָבוֹא עַל הָרְשָׁעִים.‏  הוּא הִצִּיל אֶת לוֹט הַצַּדִּיק,‏ אֲשֶׁר הָיָה מְיֻסָּר מְאוֹד בְּשֶׁל זִמָּתָם* שֶׁל הָרְשָׁעִים —  כִּי יוֹם יוֹם הִתְעַנְּתָה נַפְשׁוֹ הַיְּשָׁרָה שֶׁל צַדִּיק זֶה מִמַּעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם אֲשֶׁר אוֹתָם רָאָה וְשָׁמַע בְּשִׁבְתּוֹ בְּקִרְבָּם.‏  אִם כֵּן,‏ יוֹדֵעַ יְהֹוָה לְהַצִּיל מִנִּסָּיוֹן אֲנָשִׁים הַמְּסוּרִים לוֹ,‏ וְעִם זֹאת לִשְׁמֹר אֶת הָרְשָׁעִים לְהַשְׁמָדָה בְּיוֹם הַדִּין,‏ 10  בִּמְיֻחָד אֶת מִי שֶׁמִּתְאַוִּים לְטַמֵּא אֶת בְּשָׂרָם שֶׁל אֲחֵרִים וּבָזִים לְסַמְכוּת.‏ עַזֵּי מֵצַח הֵם וְעַקְשָׁנִים וְאֵינָם מְפַחֲדִים לְגַדֵּף אֶת הַנִּכְבָּדִים.‏ 11  לְעֻמַּת זֹאת הַמַּלְאָכִים,‏ אַף שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מֵהֶם בְּעָצְמָה וּבִגְבוּרָה,‏ אֵינָם טוֹעֲנִים כְּנֶגְדָּם בְּדִבְרֵי גִּדּוּף,‏ וְזֹאת מִתּוֹךְ כָּבוֹד לִיהֹוָה.‏* 12  אַךְ הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם כְּחַיּוֹת חַסְרוֹת תְּבוּנָה הַפּוֹעֲלוֹת עַל־פִּי דַּחַף טִבְעִי וְנוֹלָדוֹת כְּדֵי לְהִלָּכֵד וּלְהִשָּׁמֵד;‏ הֵם מְגַדְּפִים אֶת מָה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים,‏ וְדַרְכָּם הַהַרְסָנִית תָּבִיא לְהַשְׁמָדָתָם,‏ 13  וְכָךְ יִסְבְּלוּ כִּגְמוּל עַל דַּרְכָּם הַמַּזִּיקָה.‏ הֵם נֶהֱנִים לִחְיוֹת חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת,‏ גַּם בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם.‏ כְּתָמִים הֵם וּמוּמִים הַמִּתְעַנְּגִים* עַל תּוֹרוֹתֵיהֶם הַמַּתְעוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם סוֹעֲדִים עִמָּכֶם.‏ 14  עֵינֵיהֶם מְלֵאוֹת נִאוּפִים,‏ וְהֵם אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהַפְסִיק לַחְטֹא,‏ וּמְפַתִּים הֵם נְפָשׁוֹת בִּלְתִּי יְצִיבוֹת.‏ לִבָּם מֻרְגָּל בְּחַמְדָנוּת.‏ יְלָדִים אֲרוּרִים הֵם.‏ 15  בְּעָזְבָם אֶת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר,‏ תָּעוּ וְהָלְכוּ בְּדֶרֶךְ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֲשֶׁר אָהַב אֶת שְׂכַר הָעַוְלָה;‏ 16  אֲבָל הוּא הוּכַח עַל עֲבֵרָתוֹ.‏ בֶּהֱמַת מַשָּׂא אִלֶּמֶת דִּבְּרָה בְּקוֹל אָדָם בְּנַסּוֹתָהּ לִמְנֹעַ מֵהַנָּבִיא לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַמְּטֹרֶפֶת.‏ 17  מַעְיָנוֹת חַסְרֵי מַיִם הֵם,‏ עַרְפִלִּים הַנִּדָּפִים בִּסְעָרָה עַזָּה,‏ וְחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה שְׁמוּרִים לָהֶם.‏ 18  כִּי הֵם מְדַבְּרִים גְּדוֹלוֹת,‏ אַךְ דִּבְרֵיהֶם רֵיקִים מִתֹּכֶן.‏ בְּגֵרוּי תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר וּבְמַעֲשֵׂי זִמָּה* הֵם מְפַתִּים אֶת אֵלֶּה שֶׁזֶּה עַתָּה נִמְלְטוּ מִן הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ מֻטְעֵית.‏ 19  הֵם מַבְטִיחִים לָהֶם חֹפֶשׁ,‏ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עַצְמָם עֲבָדִים לִשְׁחִיתוּת.‏ הֲרֵי אִם אָדָם מֻכְנָע עַל־יְדֵי מִישֶׁהוּ* הוּא הוֹפֵךְ לְעַבְדּוֹ.‏ 20  הֵן אִם לְאַחַר שֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַיֶּדַע הַמְּדֻיָּק עַל אוֹדוֹת הָאָדוֹן וְהַמּוֹשִׁיעַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,‏ הֵם שָׁבִים לַעֲסֹק בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמֻכְנָעִים עַל־יְדֵיהֶם,‏ מַצָּבָם גָּרוּעַ מִשֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה.‏ 21  מוּטָב הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא לְהַכִּיר בִּמְדֻיָּק אֶת דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה מֵאֲשֶׁר לְהַכִּיר אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ לָסוּר מִן הַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבְּלוּ.‏ 22  הִתְמַמֵּשׁ בָּהֶם הַמָּשָׁל הַנָּכוֹן:‏ ”הַכֶּלֶב שָׁב אֶל קִיאוֹ,‏* וְהַחֲזִירָה שָׁבָה אַחֲרֵי הָרַחֲצָה לְהִתְגּוֹלֵל בָּרֶפֶשׁ”.‏

הערות שוליים

ראה גלטים ה׳:‏19‏,‏ הערת שוליים.‏
מקום סמלי שלתוכו השליך אלוהים את המלאכים המרדנים בימי נוח כאות להשפלתם ולכליאתם.‏
ראה גלטים ה׳:‏19‏,‏ הערת שוליים.‏
או,‏ ”לפני יהוה”.‏
או,‏ ”מפיקים הנאה משולחת רסן”.‏
ראה גלטים ה׳:‏19‏,‏ הערת שוליים.‏
או,‏ ”משהו”.‏