עברים 10‏:1‏-39

י  הוֹאִיל וְהַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא צֵל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לָבוֹא וְלֹא מַמָּשׁוּת הַדְּבָרִים,‏ אֵלֶּה הַמַּקְרִיבִים בְּהַתְמָדָה אֶת אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת שָׁנָה בְּשָׁנָה לְעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲפֹךְ עַל־יְדֵי כָּךְ לְמֻשְׁלָמִים אֶת הַבָּאִים לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים.‏  אִלּוּ יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן,‏ הַאִם לֹא הָיְתָה נִפְסֶקֶת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת?‏ הֲרֵי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הָיוּ נִטְהָרִים אַחַת וּלְתָמִיד,‏ וְלֹא הָיְתָה לָהֶם עוֹד כָּל הַכָּרָה בַּחֲטָאִים.‏  אַדְרַבָּה,‏ הַקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ מְשַׁמְּשִׁים כְּתִזְכֹּרֶת לַחֲטָאִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה,‏  שֶׁכֵּן דַּם פָּרִים וְעִזִּים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָסִיר חֲטָאִים.‏  לְפִיכָךְ בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָעוֹלָם הוּא אוֹמֵר:‏ ”’‏בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ,‏ אַךְ גּוּף הֵכַנְתָּ לִי.‏  בְּעוֹלוֹת וּבְקָרְבַּן חַטָּאת לֹא רָצִיתָ’‏.‏  אָז אָמַרְתִּי,‏ ’‏הִנֵּה בָּאתִי (‏בִּמְגִלַּת הַסֵּפֶר כָּתוּב עָלַי)‏ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ,‏ אֱלֹהִים’‏”.‏*  לְאַחַר שֶׁהוּא אוֹמֵר:‏ ”לֹא חָפַצְתָּ וְלֹא רָצִיתָ בִּזְבָחִים וּבִמְנָחוֹת וּבְעוֹלוֹת וּבְקָרְבַּן חַטָּאת” — קָרְבָּנוֹת הַמֻּקְרָבִים עַל־פִּי הַתּוֹרָה —  הוּא מוֹסִיף:‏ ”הִנֵּה בָּאתִי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ”.‏ הוּא שָׂם קֵץ לָרִאשׁוֹן כְּדֵי לְהָקִים אֶת הַשֵּׁנִי.‏ 10  עַל־יְדֵי ’‏רָצוֹן’‏ זֶה קֻדַּשְׁנוּ בְּאֶמְצָעוּת הַקְרָבַת גּוּפוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אַחַת וּלְתָמִיד.‏ 11  כְּמוֹ כֵן,‏ כָּל כֹּהֵן מִתְיַצֵּב בִּמְקוֹמוֹ מִדֵּי יוֹם כְּדֵי לְשָׁרֵת וּלְהַקְרִיב פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת,‏ אֲשֶׁר אַף פַּעַם אֵינָם יְכוֹלִים לְהָסִיר חֲטָאִים לְגַמְרֵי.‏ 12  אֲבָל אִישׁ זֶה הִקְרִיב לְתָמִיד קָרְבָּן אֶחָד עַל חֲטָאִים וְיָשַׁב לִימִין אֱלֹהִים,‏ 13  וּמֵאָז הוּא מְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יוּשְׂמוּ אוֹיְבָיו כַּהֲדוֹם לְרַגְלָיו.‏ 14  הֵן בְּאֶמְצָעוּת קָרְבָּן אֶחָד הִקְנָה שְׁלֵמוּת נִצְחִית לַמְּקֻדָּשִׁים.‏ 15  זֹאת וְעוֹד,‏ גַּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה לָנוּ,‏ שֶׁכֵּן לְאַחַר שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:‏ 16  ‏”’‏זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם’‏,‏ אוֹמֵר יְהֹוָה.‏ ’‏אָשִׂים אֶת חֻקַּי בְּלִבָּם,‏ וּבְשִׂכְלָם אֶכְתֹּב אוֹתָם’‏”,‏ 17  הִיא מוֹסִיפָה:‏ ”וְאֶת חֲטָאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים לֹא אֶזְכֹּר עוֹד”.‏* 18  וְהֵיכָן שֶׁהַלָּלוּ נִסְלָחִים,‏ אֵין עוֹד מָקוֹם לְקָרְבָּן עַל חֲטָאִים.‏ 19  לְפִיכָךְ,‏ אַחִים,‏ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן מָלֵא לִצְעֹד בַּדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ בִּזְכוּת דָּמוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ,‏ 20  דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה וְחַיָּה שֶׁהוּא חָנַךְ עֲבוּרֵנוּ מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת,‏ כְּלוֹמַר בְּשָׂרוֹ,‏ 21  וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן נַעֲלֶה הַמֻּפְקָד עַל בֵּית אֱלֹהִים,‏ 22  נִתְקָרֵב נָא בְּלֵב יָשָׁר וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה,‏ כְּשֶׁלִּבֵּנוּ מְטֹהָר מִמַּצְפּוּן מְרֻשָּׁע עַל־יְדֵי הַזָּיָה* וְגוּפֵנוּ רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים.‏ 23  הָבָה נֹאחַז בְּחָזְקָה וּלְלֹא פִּקְפּוּק בְּהַכְרָזַת תִּקְוָתֵנוּ,‏ כִּי נֶאֱמָן הוּא הַמַּבְטִיחַ.‏ 24  כְּמוֹ כֵן,‏ הָבָה נָשִׂים לֵב אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כְּדֵי לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים,‏ 25  וְאַל נִזְנַח אֶת הִתְכַּנְּסֻיּוֹתֵינוּ,‏ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים,‏ אֶלָּא נְעוֹדֵד זֶה אֶת זֶה,‏ וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם.‏ 26  הֵן אִם לְאַחַר שֶׁרָכַשְׁנוּ אֶת הַיֶּדַע הַמְּדֻיָּק עַל הָאֱמֶת נִתְהַלֵּךְ בַּחֵטְא בְּזָדוֹן,‏ לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן עַל חֲטָאִים,‏ 27  וְכָל שֶׁיִּוָּתֵר הוּא לְחַכּוֹת בַּחֲרָדָה לְמִשְׁפָּט וּלְזַעַם יוֹקֵד אֲשֶׁר יְכַלֶּה אֶת הַמִּתְנַגְּדִים.‏ 28  כָּל הַדּוֹחֶה אֶת תּוֹרַת מֹשֶׁה מוּמָת לְלֹא חֶמְלָה עַל־פִּי עֵדוּתָם שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה.‏ 29  עַד כַּמָּה גָּדוֹל יוֹתֵר יִהְיֶה,‏ לְפִי דַּעְתְּכֶם,‏ הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי לְמִי שֶׁרוֹמֵס אֶת בֶּן אֱלֹהִים וְרוֹאֶה בְּדַם הַבְּרִית — אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוּתוֹ קֻדַּשׁ — דָּבָר שֶׁל מָה בְּכָךְ וּפוֹגֵעַ בְּרוּחַ הַחֶסֶד וּבָז לָהּ?‏ 30  הֲרֵי אָנוּ מַכִּירִים אֶת מִי שֶׁאָמַר:‏ ”לִי הַנָּקָם;‏ אֲנִי אֲשַׁלֵּם”;‏ וְגַם:‏ ”יִשְׁפֹּט יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ”.‏* 31  נוֹרָא לִפֹּל לְיָדָיו שֶׁל אֱלֹהִים חַיִּים.‏ 32  אוּלָם זִכְרוּ תָּמִיד אֶת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר שֶׁהוּאַרְתֶּם,‏ יָמִים שֶׁבָּהֶם עֲמַדְתֶּם אֵיתָן וּסְבַלְתֶּם לְנֹכַח נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים.‏ 33  לְעִתִּים הִתְנַסֵּיתֶם בַּחֲרָפוֹת וּבְצָרוֹת לְעֵינֵי כֹּל,‏* וּלְעִתִּים עֲמַדְתֶּם לְצַד* מִי שֶׁחָווּ זֹאת;‏ 34  שֶׁכֵּן הִזְדַּהֵיתֶם עִם מִי שֶׁהָיוּ בְּמַאֲסָר וְקִבַּלְתֶּם בְּשִׂמְחָה אֶת גְּזֵלַת נִכְסֵיכֶם,‏ בִּידִיעָה שֶׁיֵּשׁ לָכֶם קִנְיָן טוֹב יוֹתֵר וְנִצְחִי.‏ 35  לְפִיכָךְ אַל תַּשְׁלִיכוּ אֶת חֹפֶשׁ הַדִּבּוּר שֶׁלָּכֶם,‏ אֲשֶׁר גְּמוּל רַב יִהְיֶה בְּצִדּוֹ.‏ 36  הֵן אַתֶּם זְקוּקִים לְכוֹחַ עֲמִידָה,‏ כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר שֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים תִּזְכּוּ בְּמָה שֶׁהֻבְטַח.‏ 37  כִּי רַק ”עוֹד רֶגַע קָט”‏* וְ”הַבָּא יָבוֹא וְלֹא יִתְמַהְמֵהַּ”.‏ 38  ‏”וְהַצַּדִּיק יִחְיֶה בִּזְכוּת אֱמוּנָתוֹ”,‏ וְ”אִם יִסּוֹג,‏ לֹא יִהְיֶה הוּא רָצוּי בְּעֵינַי”.‏** 39  וּבְכֵן,‏ אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ מִן הַנְּסוֹגִים,‏ אֲשֶׁר סוֹפָם אֲבַדּוֹן,‏ אֶלָּא בַּעֲלֵי אֱמוּנָה הַמּוֹבִילָה לְהַצָּלַת הַנֶּפֶשׁ.‏

הערות שוליים

כלומר,‏ הזיית דם.‏
מילולית,‏ ”נחשפתם כבתיאטרון”.‏
מילולית,‏ ”הייתם שותפים להם”.‏
מילולית,‏ ”לנפשי”.‏