מלכים א’‏ 22‏:1‏-53

  • בריתו של יהושפט עם אחאב ‏(‏1–12‏)‏

  • מיכיהו מנבא על תבוסה ‏(‏13–28‏)‏

    • רוח שקר יפתה את אחאב ‏(‏21,‏ 22‏)‏

  • אחאב נהרג ברמות גלעד ‏(‏29–40‏)‏

  • שלטונו של יהושפט על יהודה ‏(‏41–50‏)‏

  • אחזיהו מלך ישראל ‏(‏51–53‏)‏

כב  בְּמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.‏  בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית יָרַד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏  וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר לַעֲבָדָיו:‏ ”הַאִם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁרָמוֹת גִּלְעָד שַׁיֶּכֶת לָנוּ?‏ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְהַסְּסִים לָקַחַת אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם”.‏  אָז אָמַר אֶל יְהוֹשָׁפָט:‏ ”הַאִם תֵּלֵךְ אִתִּי לְהִלָּחֵם בְּרָמוֹת גִּלְעָד?‏” הֵשִׁיב יְהוֹשָׁפָט לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְאָמַר:‏ ”כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ.‏ עַמִּי כְּעַמְּךָ וְסוּסַי כְּסוּסֶיךָ”.‏  אַךְ יְהוֹשָׁפָט אָמַר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:‏ ”בַּקֵּשׁ נָא תְּחִלָּה אֶת דְּבַר יְהֹוָה”.‏  לָכֵן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קִבֵּץ אֶת הַנְּבִיאִים,‏ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ,‏ וְאָמַר לָהֶם:‏ ”הַאִם עָלַי לָלֶכֶת לְהִלָּחֵם נֶגֶד רָמוֹת גִּלְעָד אוֹ לְהִמָּנַע מִכָּךְ?‏” וְהֵם אָמְרוּ:‏ ”עֲלֵה,‏ וִיהֹוָה יִתֵּן אוֹתָהּ בְּיַד הַמֶּלֶךְ”.‏  אָמַר יְהוֹשָׁפָט:‏ ”הַאֵין פֹּה נְבִיא יְהֹוָה?‏ הָבָה נִשְׁאַל גַּם דַּרְכּוֹ”.‏  אָמַר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִיהוֹשָׁפָט:‏ ”יֵשׁ עוֹד אִישׁ אֶחָד אֲשֶׁר נוּכַל לִשְׁאֹל דַּרְכּוֹ אֶת פִּי יְהֹוָה;‏ אַךְ אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ,‏ כִּי הוּא אַף פַּעַם אֵינוֹ מְנַבֵּא עָלַי דְּבָרִים טוֹבִים,‏ אֶלָּא רַק דְּבָרִים רָעִים.‏ זֶהוּ מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה”.‏ אַךְ יְהוֹשָׁפָט אָמַר:‏ ”אַל יְדַבֵּר כָּךְ הַמֶּלֶךְ”.‏  קָרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הֶחָצֵר וְאָמַר:‏ ”הָבֵא מַהֵר אֶת מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה”.‏ 10  וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יָשְׁבוּ אִישׁ עַל כִּסְּאוֹ,‏ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי מַלְכוּת,‏ בַּגֹּרֶן אֲשֶׁר בְּפֶתַח שַׁעַר שׁוֹמְרוֹן,‏ וְכָל הַנְּבִיאִים הִתְנַבְּאוּ לִפְנֵיהֶם.‏ 11  אָז עָשָׂה לְעַצְמוֹ צִדְקִיָּה בֶּן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַּרְזֶל וְאָמַר:‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ ’‏בְּאֵלֶּה תְּנַגֵּחַ* אֶת הָאֲרַמִּים עַד אֲשֶׁר תַּשְׁמִידֵם’‏”.‏ 12  וְכָךְ הִתְנַבְּאוּ כָּל שְׁאַר הַנְּבִיאִים.‏ הֵם אָמְרוּ:‏ ”עֲלֵה אֶל רָמוֹת גִּלְעָד וְתַצְלִיחַ;‏ יְהֹוָה יִתֵּן אוֹתָהּ בְּיַד הַמֶּלֶךְ”.‏ 13  וְהַשָּׁלִיחַ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ אָמַר לוֹ:‏ ”הִנֵּה הַנְּבִיאִים אוֹמְרִים פֶּה אֶחָד דְּבָרִים טוֹבִים בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ.‏ יִהְיֶה נָא דְּבָרְךָ כְּדִבְרֵיהֶם,‏ וֶאֱמֹר דְּבָרִים טוֹבִים”.‏ 14  אַךְ מִיכָיְהוּ אָמַר:‏ ”חַי יְהֹוָה,‏* כִּי מָה שֶׁיֹּאמַר אֵלַי יְהֹוָה,‏ אֶת זֹאת אֹמַר”.‏ 15  אָז בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ,‏ וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”מִיכָיְהוּ,‏ הַאִם עָלֵינוּ לָלֶכֶת לְהִלָּחֵם נֶגֶד רָמוֹת גִּלְעָד אוֹ לְהִמָּנַע מִכָּךְ?‏” וְהוּא מִיָּד הֵשִׁיב:‏ ”עֲלֵה וְהַצְלַח;‏ יְהֹוָה יִתֵּן אוֹתָהּ בְּיַד הַמֶּלֶךְ”.‏ 16  אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ:‏ ”כַּמָּה פְּעָמִים עָלַי לְהַשְׁבִּיעֲךָ לֹא לוֹמַר לִי דָּבָר מִלְּבַד הָאֱמֶת בְּשֵׁם יְהֹוָה?‏” 17  לָכֵן הוּא אָמַר:‏ ”הִנְנִי רוֹאֶה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים,‏ כְּצֹאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה.‏ יְהֹוָה אָמַר:‏ ’‏אֵין אָדוֹן לְאֵלֶּה.‏ יָשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם’‏”.‏ 18  אָמַר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט:‏ ”הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ,‏ ’‏הוּא לֹא יְנַבֵּא עָלַי דְּבָרִים טוֹבִים,‏ אֶלָּא רַק דְּבָרִים רָעִים’‏?‏”‏ 19  וּמִיכָיְהוּ אָמַר:‏ ”לָכֵן שְׁמַע אֶת דְּבַר יְהֹוָה:‏ רָאִיתִי אֶת יְהֹוָה יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמֵד לְיָדוֹ,‏ מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.‏ 20  וִיהֹוָה אָמַר,‏ ’‏מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב* כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד?‏’‏ וְזֶה אָמַר דָּבָר אֶחָד,‏ וְזֶה אָמַר דָּבָר אַחֵר.‏ 21  אָז נִגַּשׁ רוּחַ* וְעָמַד לִפְנֵי יְהֹוָה וְאָמַר,‏ ’‏אֲנִי אֲפַתֶּה אוֹתוֹ’‏.‏ שָׁאַל אוֹתוֹ יְהֹוָה,‏ ’‏כֵּיצַד?‏’‏ 22  וְהוּא הֵשִׁיב,‏ ’‏אֵצֵא וְאֶהְיֶה לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו’‏.‏ וְהוּא אָמַר,‏ ’‏תְּפַתֶּה אוֹתוֹ וְגַם תַּצְלִיחַ.‏ צֵא וַעֲשֵׂה כֵּן’‏.‏ 23  וְכָעֵת שָׂם יְהֹוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ הָאֵלֶּה,‏ אַךְ יְהֹוָה הִצְהִיר כִּי אָסוֹן יָבוֹא עָלֶיךָ”.‏ 24  וְצִדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה נִגַּשׁ וְהִכָּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וְאָמַר:‏ ”בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ עָבְרָה מִמֶּנִּי רוּחַ יְהֹוָה כְּדֵי לְדַבֵּר אִתְּךָ?‏” 25  הֵשִׁיב מִיכָיְהוּ:‏ ”אַתָּה תִּרְאֶה בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ תִּכָּנֵס לַחֶדֶר הַפְּנִימִי בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר”.‏ 26  אָמַר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:‏ ”קַח אֶת מִיכָיְהוּ וּמְסֹר אוֹתוֹ לִידֵי אָמוֹן שַׂר הָעִיר וְלִידֵי יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ.‏ 27  אֱמֹר לָהֶם,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ:‏ ”שִׂימוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּבֵית הַכֶּלֶא וְהַקְצִיבוּ לוֹ מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם עַד אֲשֶׁר אֶחְזֹר בְּשָׁלוֹם”’‏”.‏ 28  אַךְ מִיכָיְהוּ אָמַר:‏ ”אִם אָכֵן תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם,‏ לֹא דִּבֵּר עִמִּי יְהֹוָה”.‏ וְהוּא הוֹסִיף:‏ ”שִׁמְעוּ,‏ עַמִּים,‏ כֻּלְּכֶם”.‏ 29  וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלוּ אֶל רָמוֹת גִּלְעָד.‏ 30  אָמַר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט:‏ ”אֲנִי אֶתְחַפֵּשׂ וְאֶכָּנֵס אֶל הַקְּרָב,‏ אַךְ אַתָּה לְבַשׁ אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּתְךָ”.‏ לָכֵן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הִתְחַפֵּשׂ וְנִכְנַס אֶל הַקְּרָב.‏ 31  וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה עַל שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם מְפַקְּדֵי הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלּוֹ:‏ ”אַל תִּלָּחֲמוּ בְּאִישׁ,‏ קָטָן אוֹ גָּדוֹל,‏ אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”.‏ 32  וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר רָאוּ מְפַקְּדֵי הַמֶּרְכָּבוֹת אֶת יְהוֹשָׁפָט,‏ אָמְרוּ לְעַצְמָם:‏ ”לְלֹא סָפֵק מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא”.‏ לָכֵן הֵם פָּנוּ לְהִלָּחֵם בּוֹ;‏ וִיהוֹשָׁפָט הֵחֵל לִזְעֹק לְעֶזְרָה.‏ 33  כַּאֲשֶׁר רָאוּ מְפַקְּדֵי הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁהוּא אֵינוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,‏ חָדְלוּ מִיָּד לִרְדֹּף אַחֲרָיו.‏ 34  אַךְ אִישׁ אֶחָד יָרָה בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ* וּפָגַע בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין חִבּוּרֵי שִׁרְיוֹן הַקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁלּוֹ.‏ עַל כֵּן הַמֶּלֶךְ אָמַר לְרַכָּבוֹ:‏ ”פְּנֵה לְאָחוֹר וְהוֹצֵא אוֹתִי מִן הַקְּרָב,‏* כִּי נִפְצַעְתִּי קָשׁוֹת”.‏ 35  הַמִּלְחָמָה נִטְּשָׁה לְאֹרֶךְ כָּל הַיּוֹם הַהוּא,‏ וְהָיוּ צְרִיכִים לְהַעֲמִיד אֶת הַמֶּלֶךְ בַּמֶּרְכָּבָה,‏ מוּל הָאֲרַמִּים.‏ דַּם הַפֶּצַע נִגַּר אֶל פְּנִים מֶרְכֶּבֶת הַמִּלְחָמָה,‏ וְהוּא מֵת בָּעֶרֶב.‏ 36  בְּעֵרֶךְ בַּשְּׁקִיעָה עָבְרָה הַקְּרִיאָה בַּמַּחֲנֶה:‏ ”אִישׁ אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ!‏” 37  וְהַמֶּלֶךְ מֵת וְהוּבָא אֶל שׁוֹמְרוֹן,‏ וְקָבְרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשׁוֹמְרוֹן.‏ 38  כַּאֲשֶׁר שָׁטְפוּ אֶת מֶרְכֶּבֶת הַמִּלְחָמָה לְיַד בְּרֵכַת שׁוֹמְרוֹן,‏ לִקְּקוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ,‏ וְהַזּוֹנוֹת רָחֲצוּ שָׁם,‏* לְפִי הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה.‏ 39  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת אַחְאָב,‏ כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית* הַשֶּׁנְהָב אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה,‏ הַאֵין הֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל?‏ 40  וְאַחְאָב שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו;‏ וּבְנוֹ אֲחַזְיָהוּ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏ 41  יְהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏ 42  בֶּן שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה יְהוֹשָׁפָט כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי.‏ 43  הוּא הוֹסִיף לָלֶכֶת בְּכָל דַּרְכּוֹ שֶׁל אָסָא אָבִיו.‏ הוּא לֹא סָר מִמֶּנָּה,‏ וְעָשָׂה אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה.‏ אַךְ הַבָּמוֹת לֹא הוּסְרוּ,‏ וְהָעָם עֲדַיִן זָבְחוּ וְהִקְטִירוּ בַּבָּמוֹת.‏ 44  יְהוֹשָׁפָט שָׁמַר עַל יַחֲסֵי שָׁלוֹם עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏ 45  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת יְהוֹשָׁפָט,‏ מַעֲשֵׂי גְּבוּרָתוֹ וּלְחִימָתוֹ,‏ הַאֵין הֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?‏ 46  הוּא גַּם בִּעֵר מִן הָאָרֶץ אֶת יֶתֶר הַקְּדֵשִׁים* אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בִּימֵי אָסָא אָבִיו.‏ 47  בְּאוֹתָהּ עֵת לֹא הָיָה מֶלֶךְ בֶּאֱדוֹם;‏ הָיָה שָׁם נִצָּב אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ כְּמֶלֶךְ.‏ 48  וִיהוֹשָׁפָט גַּם עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ* כְּדֵי לְהַפְלִיג אֶל אוֹפִיר וּלְהַשִּׂיג זָהָב,‏ אַךְ הֵן לֹא הִפְלִיגוּ מִפְּנֵי שֶׁהָאֳנִיּוֹת נֶהֶרְסוּ בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר.‏ 49  בְּאוֹתָהּ עֵת אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶּן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט:‏ ”יַפְלִיגוּ נָא עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת”,‏ אַךְ יְהוֹשָׁפָט לֹא הִסְכִּים.‏ 50  וִיהוֹשָׁפָט שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו וְנִקְבַּר עִם אֲבוֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו;‏ וִיהוֹרָם בְּנוֹ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏ 51  אֲחַזְיָהוּ בֶּן אַחְאָב נַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשׁוֹמְרוֹן בַּשָּׁנָה הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה,‏ וְהוּא מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם.‏ 52  וְהוּא הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט,‏ אֲשֶׁר גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל לַחְטֹא.‏ 53  הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ וְהוֹסִיף לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,‏ כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.‏

הערות שוליים

או ”תדחק”.‏
בקרב בני ישראל,‏ שבועה בחייו של יהוה (‏או של מישהו אחר)‏ הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.‏
או ”ישטה באחאב”.‏
או ”מלאך”.‏
או ”באקראי”.‏
נה״מ,‏ ”מן המחנה”.‏
או אולי ”במקום שבו רחצו הזונות,‏ ליקקו הכלבים את דמו”.‏
או ”ארמון”.‏
זכרים שהוקדשו לזנות בבתי פולחן.‏
ראה מונחון‏.‏