מלכים א׳‏ 19‏:1‏-21

  • אליהו נמלט מפני זעמה של איזבל ‏(‏1–8‏)‏

  • יהוה נראה אל אליהו בחורב ‏(‏9–14‏)‏

  • לאליהו נאמר למשוח את חזאל,‏ יהוא ואלישע ‏(‏15–18‏)‏

  • אלישע מתמנה לרשת את אליהו ‏(‏19–21‏)‏

יט  אָז סִפֵּר אַחְאָב לְאִיזֶבֶל עַל כָּל מָה שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְעַל שֶׁהָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בַּחֶרֶב.‏  בִּתְגוּבָה שָׁלְחָה אִיזֶבֶל שָׁלִיחַ אֶל אֵלִיָּהוּ וְאָמְרָה לוֹ:‏ ”אֶת זֹאת יַעֲשׂוּ לִי הָאֵלִים וְלָזֹאת יוֹסִיפוּ אִם לֹא עַד הָעֵת הַזֹּאת מָחָר אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ כְּאֶחָד מֵהֶם!‏”‏*  וְהוּא פָּחַד וְלָכֵן קָם וְנָס עַל נַפְשׁוֹ.‏* הוּא בָּא אֶל בְּאֵר שֶׁבַע,‏ הַשַּׁיֶּכֶת לִיהוּדָה,‏ וְהִשְׁאִיר שָׁם אֶת מְשָׁרְתוֹ.‏  הוּא הָלַךְ אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר מֶרְחַק יוֹם הֲלִיכָה וּבָא וְיָשַׁב תַּחַת רֹתֶם,‏ וּבִקֵּשׁ לָמוּת.‏* הוּא אָמַר:‏ ”דַּי!‏ כָּעֵת,‏ יְהֹוָה,‏ קַח אֶת חַיַּי,‏* כִּי אֵינֶנִּי טוֹב מֵאֲבוֹתַי”.‏  אָז שָׁכַב וְנִרְדַּם תַּחַת הָרֹתֶם.‏ אַךְ לְפֶתַע נָגַע בּוֹ מַלְאָךְ וְאָמַר לוֹ:‏ ”קוּם וֶאֱכֹל”.‏  וְהוּא הִבִּיט,‏ וְהִנֵּה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו כִּכַּר לֶחֶם עַל אֲבָנִים לוֹהֲטוֹת וְכַד מַיִם.‏ וְהוּא אָכַל וְשָׁתָה וְשָׁכַב שׁוּב.‏  מְאֻחָר יוֹתֵר חָזַר מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּשֵּׁנִית וְנָגַע בּוֹ וְאָמַר:‏ ”קוּם וֶאֱכֹל,‏ כִּי הַמַּסָּע יִהְיֶה קָשֶׁה מִדַּי עֲבוּרְךָ”.‏  לָכֵן הוּא קָם וְאָכַל וְשָׁתָה,‏ וּבְכוֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת הָלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל חֹרֵב,‏ הַר הָאֱלֹהִים.‏  הוּא נִכְנַס שָׁם אֶל מְעָרָה וְלָן שָׁם;‏ וְהִנֵּה דְּבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ:‏ ”מָה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן,‏ אֵלִיָּהוּ?‏” 10  וְהוּא אָמַר:‏ ”הָיִיתִי קַנַּאי לַחֲלוּטִין לִיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת;‏ כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָזְבוּ אֶת בְּרִיתְךָ,‏ וְאֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ הָרְסוּ,‏ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בַּחֶרֶב,‏ וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי לְבַדִּי.‏ וְכָעֵת הֵם רוֹצִים לָקַחַת אֶת חַיַּי”.‏* 11  אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”צֵא וַעֲמֹד בָּהָר לִפְנֵי יְהֹוָה”.‏ וְהִנֵּה יְהֹוָה עָבַר,‏ וְרוּחַ גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה בִּקְּעָה הָרִים וְשָׁבְרָה צוּקִים לִפְנֵי יְהֹוָה,‏ אַךְ יְהֹוָה לֹא הָיָה בָּרוּחַ.‏ וְאַחֲרֵי הָרוּחַ הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה,‏ אַךְ יְהֹוָה לֹא הָיָה בִּרְעִידַת הָאֲדָמָה.‏ 12  וְאַחֲרֵי רְעִידַת הָאֲדָמָה הָיְתָה אֵשׁ,‏ אַךְ יְהֹוָה לֹא הָיָה בָּאֵשׁ.‏ וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ הָיָה קוֹל שָׁלֵו וַחֲרִישִׁי.‏ 13  מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת אֵלִיָּהוּ,‏ הֵלִיט אֶת פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וְיָצָא וְעָמַד בְּפֶתַח הַמְּעָרָה.‏ וְקוֹל שָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”מָה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן,‏ אֵלִיָּהוּ?‏” 14  וְהוּא אָמַר:‏ ”הָיִיתִי קַנַּאי לַחֲלוּטִין לִיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת;‏ כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָזְבוּ אֶת בְּרִיתְךָ,‏ וְאֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ הָרְסוּ,‏ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בַּחֶרֶב,‏ וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי לְבַדִּי.‏ וְכָעֵת הֵם רוֹצִים לָקַחַת אֶת חַיַּי”.‏* 15  אָמַר לוֹ יְהֹוָה:‏ ”חֲזֹר,‏ וְלֵךְ אֶל מִדְבַּר דַּמֶּשֶׂק.‏ בְּהַגִּיעֲךָ,‏ מְשַׁח אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם.‏ 16  וְאֶת יֵהוּא נֶכְדּוֹ שֶׁל נִמְשִׁי מְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל,‏ וְאֶת אֱלִישָׁע* בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה מְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.‏ 17  אֶת הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא;‏ וְאֶת הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע.‏ 18  וַעֲדַיִן נוֹתְרוּ לִי שִׁבְעַת אֲלָפִים בְּיִשְׂרָאֵל,‏ כָּל אֲשֶׁר בִּרְכֵּיהֶם לֹא כָּרְעוּ לַבַּעַל וַאֲשֶׁר פִּיהֶם לֹא נָשַׁק לוֹ”.‏ 19  לְפִיכָךְ הוּא הָלַךְ מִשָּׁם וּמָצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט בְּעוֹדוֹ חוֹרֵשׁ כְּשֶׁלְּפָנָיו שְׁנֵים עָשָׂר צִמְדֵי בָּקָר,‏ וְהוּא הָיָה עִם הַצֶּמֶד הַשְּׁנֵים עָשָׂר.‏ הָלַךְ אֵלָיו אֵלִיָּהוּ וְהִשְׁלִיךְ אֶת אַדַּרְתּוֹ עָלָיו.‏ 20  אָז עָזַב אֶת הַבָּקָר וְרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וְאָמַר:‏ ”הָנַח נָא לִי לְנַשֵּׁק אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי,‏ וְאָז אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ”.‏ הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”לֵךְ,‏ חֲזֹר,‏ כִּי מָה עָשִׂיתִי לַעֲצֹר בַּעַדְךָ?‏” 21  עַל כֵּן הוּא חָזַר וְלָקַח צֶמֶד בָּקָר וְזָבַח אוֹתָם,‏ וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִיּוּד הַחֲרִישָׁה כְּדֵי לְבַשֵּׁל אֶת בְּשַׂר הַבָּקָר וְנָתַן אוֹתוֹ לָאֲנָשִׁים,‏ וְהֵם אָכְלוּ.‏ אַחֲרֵי כֵן קָם וְהָלַךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וְהֵחֵל לְשָׁרְתוֹ.‏

הערות שוליים

או ”אעשה את נפשך כנפש אחד מהם”.‏
או ”חייו”.‏
או ”ביקש את נפשו למות”.‏
או ”את נפשי”.‏
או ”את נפשי”.‏
או ”את נפשי”.‏
פירושו ”אלוהים הוא ישועה”.‏