מלכים א׳‏ 17‏:1‏-24

  • אליהו הנביא מנבא על בצורת ‏(‏1‏)‏

  • העורבים מביאים מזון לאליהו ‏(‏2–7‏)‏

  • אליהו מבקר אצל אלמנה בצרפת ‏(‏8–16‏)‏

  • בן האלמנה מת ומוקם לתחייה ‏(‏17–24‏)‏

יז  וְאֵלִיָּהוּ* הַתִּשְׁבִּי,‏ מִתּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד,‏ אָמַר אֶל אַחְאָב:‏ ”חַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אוֹתוֹ אֲנִי מְשָׁרֵת,‏* אִם יִהְיוּ בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר אֶלָּא לְפִי דְבָרִי!‏”‏  וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלָיו:‏  ‏”לֵךְ מִכָּאן וּפְנֵה מִזְרָחָה וְהִסְתַּתֵּר בְּעֵמֶק כְּרִית,‏* מִזְרָחִית לַיַּרְדֵּן.‏  מִן הַנַּחַל תִּשְׁתֶּה,‏ וַאֲנִי אֲצַוֶּה עַל הָעוֹרְבִים לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם”.‏  הוּא מִיָּד הָלַךְ וְעָשָׂה כִּדְבַר יְהֹוָה;‏ הוּא הָלַךְ וְנִשְׁאַר בְּעֵמֶק כְּרִית,‏* מִזְרָחִית לַיַּרְדֵּן.‏  וְהָעוֹרְבִים הָיוּ מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעֶרֶב,‏ וּמִן הַנַּחַל שָׁתָה.‏  אַךְ בַּחֲלוֹף זְמַן מָה יָבַשׁ הַנַּחַל,‏ כִּי לֹא הָיָה גֶּשֶׁם בָּאָרֶץ.‏  אָז הָיָה אֵלָיו דְּבַר יְהֹוָה:‏  ‏”קוּם,‏ לֵךְ אֶל צָרְפַת,‏ הַשַּׁיֶּכֶת לְצִידוֹן,‏ וְהִשָּׁאֵר שָׁם.‏ הִנֵּה אֲצַוֶּה שָׁם עַל אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכֶּלְךָ”.‏ 10  לָכֵן הוּא קָם וְהָלַךְ אֶל צָרְפַת.‏ בְּהַגִּיעוֹ אֶל פֶּתַח הָעִיר,‏ הָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקוֹשֶׁשֶׁת עֵצִים.‏ קָרָא אֵלֶיהָ וְאָמַר:‏ ”הָבִיאִי נָא לִי מְעַט מַיִם בְּכוֹס כְּדֵי שֶׁאֶשְׁתֶּה”.‏ 11  בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכָה לְהָבִיא לוֹ אֶת הַמַּיִם,‏ קָרָא אֵלֶיהָ וְאָמַר:‏ ”הָבִיאִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ”.‏ 12  בִּתְגוּבָה אָמְרָה:‏ ”חַי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ,‏ אֵין לִי לֶחֶם,‏ אֶלָּא רַק חֹפֶן קֶמַח בַּכַּד הַגָּדוֹל וּמְעַט שֶׁמֶן בַּכַּד הַקָּטָן.‏ כָּעֵת אֲנִי מְקוֹשֶׁשֶׁת מְעַט עֵצִים,‏ וְאֶכָּנֵס וְאָכִין מַשֶּׁהוּ לִי וְלִבְנִי.‏ וְאַחֲרֵי שֶׁנֹּאכַל,‏ נָמוּת”.‏ 13  אָמַר לָהּ אֵלִיָּהוּ:‏ ”אַל תִּפְחֲדִי.‏ הִכָּנְסִי וַעֲשִׂי כִּדְבָרֵךְ.‏ אַךְ תְּחִלָּה הָכִינִי לִי כִּכַּר לֶחֶם קְטַנָּה בְּמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם,‏ וְהוֹצִיאִי אוֹתָהּ אֵלַי.‏ אַחֲרֵי כֵן תּוּכְלִי לְהָכִין מַשֶּׁהוּ לָךְ וְלִבְנֵךְ.‏ 14  כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ’‏כַּד הַקֶּמַח הַגָּדוֹל לֹא יִכְלֶה,‏ וְכַד הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן לֹא יֶאֱזַל עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר יַמְטִיר יְהֹוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה’‏”.‏ 15  עַל כֵּן הִיא הָלְכָה וְעָשְׂתָה כְּפִי שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ;‏ וְהִיא וְהוּא וּבְנֵי בֵּיתָהּ אָכְלוּ בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים.‏ 16  כַּד הַקֶּמַח הַגָּדוֹל לֹא כָּלָה,‏ וְכַד הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן לֹא אָזַל,‏ לְפִי דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּאֶמְצָעוּת אֵלִיָּהוּ.‏ 17  אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבַּיִת,‏ וּמַחֲלָתוֹ הָיְתָה כֹּה קָשָׁה עַד כִּי הִפְסִיק לִנְשֹׁם.‏* 18  וְהִיא אָמְרָה לְאֵלִיָּהוּ:‏ ”מָה יֵשׁ לְךָ נֶגְדִּי,‏* אִישׁ הָאֱלֹהִים?‏ הַאִם בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר לִי אֶת עֲווֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי?‏” 19  אַךְ הוּא אָמַר לָהּ:‏ ”תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ”.‏ אָז לָקַח אוֹתוֹ מֵחֵיקָהּ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּגַּג,‏ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרֵר,‏ וְהִשְׁכִּיבוֹ עַל מִטָּתוֹ.‏ 20  וְהוּא קָרָא אֶל יְהֹוָה וְאָמַר:‏ ”יְהֹוָה אֱלֹהַי,‏ הַאִם גַּם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר עִמָּהּ אֲנִי מִתְגּוֹרֵר אַתָּה מֵמִיט רָעָה בַּהֲמִיתְךָ אֶת בְּנָהּ?‏” 21  וְהוּא הִשְׁתַּטֵּחַ עַל הַיֶּלֶד שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וְקָרָא אֶל יְהֹוָה וְאָמַר:‏ ”יְהֹוָה אֱלֹהַי,‏ יָשׁוּבוּ נָא חַיֵּי* הַיֶּלֶד הַזֶּה אֵלָיו”.‏ 22  יְהֹוָה שָׁמַע בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ,‏ וְחַיֵּי הַיֶּלֶד שָׁבוּ* אֵלָיו וְהוּא חָזַר לַחַיִּים.‏ 23  וְאֵלִיָּהוּ לָקַח אֶת הַיֶּלֶד וְהוֹרִידוֹ אֶל הַבַּיִת מִן הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּגַּג וְנָתַן אוֹתוֹ לְאִמּוֹ;‏ וְאֵלִיָּהוּ אָמַר:‏ ”רְאִי,‏ בְּנֵךְ חַי”.‏ 24  אָמְרָה הָאִשָּׁה לְאֵלִיָּהוּ:‏ ”כָּעֵת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָכֵן אִישׁ אֱלֹהִים אַתָּה וְשֶׁדְּבַר יְהֹוָה בְּפִיךָ אֱמֶת הוּא”.‏

הערות שוליים

פירושו ”אלי הוא יהוה”.‏
נה״מ,‏ ”אשר עמדתי לפניו”.‏
או ”נחל כרית”.‏
או ”נחל כרית”.‏
נה״מ,‏ ”לא נותרה בו נשמה”.‏ ראה מונחון‏.‏
או ”מה לי ולך”.‏
או ”תשוב נא נפש”.‏
או ”ונפש הילד שבה”.‏