מלכים א׳‏ 13‏:1‏-34

  • הנבואה נגד המזבח בבית אל ‏(‏1–10‏)‏

    • המזבח נקרע ‏(‏5‏)‏

  • חוסר צייתנותו של איש אלוהים ‏(‏11–34‏)‏

יג  וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיְּהוּדָה אֶל בֵּית אֵל לְפִי דְּבַר יְהֹוָה בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד יָרָבְעָם לְיַד הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לְהַקְטִיר.‏  אָז קָרָא נֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ לְפִי דְּבַר יְהֹוָה וְאָמַר:‏ ”מִזְבֵּחַ,‏ מִזְבֵּחַ!‏ כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ’‏הִנֵּה בֵּן וּשְׁמוֹ יֹאשִׁיָּהוּ יִוָּלֵד לְבֵית דָּוִד!‏ הוּא יִזְבַּח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת,‏ הַמַּקְטִירִים עָלֶיךָ,‏ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרֹף עָלֶיךָ’‏”.‏  וְהוּא נָתַן מוֹפֵת* בַּיּוֹם הַהוּא וְאָמַר:‏ ”זֶה הַמּוֹפֵת* אֲשֶׁר עָלָיו הִצְהִיר יְהֹוָה:‏ הִנֵּה יִקָּרַע הַמִּזְבֵּחַ וְיִשָּׁפֵךְ הָאֵפֶר* אֲשֶׁר עָלָיו”.‏  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרוֹ שֶׁל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא נֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל,‏ הוֹשִׁיט יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְאָמַר:‏ ”תִּפְסוּ אוֹתוֹ!‏” מִיָּד יָבְשָׁה* הַיָּד אֲשֶׁר הוֹשִׁיט נֶגְדּוֹ,‏ וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לַהֲשִׁיבָהּ.‏  אָז נִקְרַע הַמִּזְבֵּחַ וְנִשְׁפַּךְ הָאֵפֶר מִן הַמִּזְבֵּחַ עַל־פִּי הַמּוֹפֵת* אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּדְבַר יְהֹוָה.‏  אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים:‏ ”אָנָּא,‏ הִתְחַנֵּן אֶל יְהֹוָה* אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי שֶׁתָּשׁוּב יָדִי אֵלַי”.‏ בִּתְגוּבָה הִתְחַנֵּן אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל יְהֹוָה,‏ וְיַד הַמֶּלֶךְ שָׁבָה לְמַצָּבָהּ הַקּוֹדֵם.‏  אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים:‏ ”בּוֹא אִתִּי הַבַּיְתָה וֶאֱכֹל,‏ וְאֶתֵּן לְךָ מַתָּנָה”.‏  אַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אָמַר לַמֶּלֶךְ:‏ ”גַּם אִם תִּתֵּן לִי אֶת חֲצִי בֵּיתְךָ לֹא אָבוֹא עִמְּךָ וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה מַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.‏  כִּי כָּךְ צֻוָּה עָלַי לְפִי דְּבַר יְהֹוָה:‏ ’‏לֹא תֹּאכַל לֶחֶם וְלֹא תִּשְׁתֶּה מַיִם,‏ וְלֹא תָּשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ’‏”.‏ 10  עַל כֵּן הוּא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת וְלֹא שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ הִגִּיעַ אֶל בֵּית אֵל.‏ 11  וְנָבִיא זָקֵן אֶחָד הִתְגּוֹרֵר בְּבֵית אֵל,‏ וּבָנָיו בָּאוּ הַבַּיְתָה וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא בְּבֵית אֵל וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר לַמֶּלֶךְ.‏ לְאַחַר שֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לַאֲבִיהֶם,‏ 12  שָׁאַל אוֹתָם אֲבִיהֶם:‏ ”בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ הָלַךְ?‏” וּבָנָיו הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיְּהוּדָה.‏ 13  אָמַר לְבָנָיו:‏ ”שִׂימוּ עֲבוּרִי אֻכָּף עַל הַחֲמוֹר”.‏ הֵם שָׂמוּ עֲבוּרוֹ אֻכָּף עַל הַחֲמוֹר וְהוּא עָלָה עָלָיו.‏ 14  הוּא הָלַךְ בְּעִקְבוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים וּמָצָא אוֹתוֹ יוֹשֵׁב תַּחַת עֵץ גָּדוֹל.‏ אָמַר לוֹ:‏ ”הַאִם אַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיְּהוּדָה?‏” וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”אֲנִי הוּא”.‏ 15  אָמַר לוֹ:‏ ”בּוֹא אִתִּי הַבַּיְתָה וֶאֱכֹל לֶחֶם”.‏ 16  אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתְּךָ אוֹ לְקַבֵּל אֶת הַזְמָנָתְךָ,‏ וְגַם לֹא אוּכַל לֶאֱכֹל לֶחֶם וְלִשְׁתּוֹת מַיִם אִתְּךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.‏ 17  כִּי נֶאֱמַר לִי לְפִי דְּבַר יְהֹוָה,‏ ’‏לֹא תֹּאכַל לֶחֶם וְלֹא תִּשְׁתֶּה מַיִם שָׁם.‏ לֹא תָּשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ הִגַּעְתָּ’‏”.‏ 18  בִּתְגוּבָה אָמַר לוֹ:‏ ”גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ,‏ וּמַלְאָךְ אָמַר לִי לְפִי דְּבַר יְהֹוָה,‏ ’‏הָשֵׁב אוֹתוֹ אִתְּךָ אֶל בֵּיתְךָ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם וְיִשְׁתֶּה מַיִם’‏”.‏ (‏הוּא רִמָּה אוֹתוֹ.‏)‏ 19  לְפִיכָךְ הוּא שָׁב אִתּוֹ כְּדֵי לֶאֱכֹל לֶחֶם וְלִשְׁתּוֹת מַיִם בְּבֵיתוֹ.‏ 20  בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבוּ בַּשֻּׁלְחָן הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ,‏ 21  וְהוּא קָרָא וְאָמַר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיְּהוּדָה:‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ’‏הוֹאִיל וְהִמְרֵיתָ אֶת פִּי יְהֹוָה וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ,‏ 22  אֶלָּא שַׁבְתָּ כְּדֵי לֶאֱכֹל לֶחֶם וְלִשְׁתּוֹת מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר לְךָ,‏ ”אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תִּשְׁתֶּה מַיִם”,‏ לֹא תָּבוֹא גּוּפָתְךָ אֶל קֶבֶר אֲבוֹתֶיךָ’‏”.‏ 23  אַחֲרֵי שֶׁאָכַל אִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם וְשָׁתָה,‏ שָׂם הַנָּבִיא הַזָּקֵן עַל הַחֲמוֹר אֻכָּף עֲבוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֵשִׁיב.‏ 24  הוּא הָלַךְ לְדַרְכּוֹ,‏ אַךְ אַרְיֵה נִקְרָה בְּדַרְכּוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ.‏ גּוּפָתוֹ הֻשְׁלְכָה בַּדֶּרֶךְ,‏ וְהַחֲמוֹר עָמַד לְיָדָהּ;‏ גַּם הָאַרְיֵה עָמַד לְיַד הַגּוּפָה.‏ 25  הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ שָׁם וְרָאוּ אֶת הַגּוּפָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְאֶת הָאַרְיֵה עוֹמֵד לְיַד הַגּוּפָה.‏ וְהֵם בָּאוּ וְסִפְּרוּ עַל כָּךְ בָּעִיר אֲשֶׁר בָּהּ הִתְגּוֹרֵר הַנָּבִיא הַזָּקֵן.‏ 26  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַל כָּךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן הַדֶּרֶךְ,‏ מִיָּד אָמַר:‏ ”זֶהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִמְרָה אֶת פִּי יְהֹוָה;‏ לָכֵן נָתַן אוֹתוֹ יְהֹוָה בְּיַד הָאַרְיֵה כְּדֵי שֶׁיִּתְקֹף וְיַהֲרֹג אוֹתוֹ,‏ לְפִי דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו”.‏ 27  אָז אָמַר אֶל בָּנָיו:‏ ”שִׂימוּ עֲבוּרִי אֻכָּף עַל הַחֲמוֹר”,‏ וְהֵם שָׂמוּ עָלָיו אֶת הָאֻכָּף.‏ 28  הוּא יָצָא לַדֶּרֶךְ וּמָצָא אֶת הַגּוּפָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה עוֹמְדִים לְיָדָהּ.‏ הָאַרְיֵה לֹא אָכַל אֶת הַגּוּפָה וְגַם לֹא תָּקַף אֶת הַחֲמוֹר.‏ 29  הַנָּבִיא הֵרִים אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר,‏ וְהֵשִׁיב אוֹתוֹ אֶל עִירוֹ שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהִתְאַבֵּל עָלָיו וּלְקָבְרוֹ.‏ 30  הוּא הִנִּיחַ אֶת הַגּוּפָה בְּקִבְרוֹ שֶׁלּוֹ,‏ וְאָז זָעֲקוּ עָלָיו:‏ ”הוֹי,‏ אָחִי!‏” 31  אַחֲרֵי שֶׁקָּבַר אוֹתוֹ אָמַר לְבָנָיו:‏ ”כַּאֲשֶׁר אָמוּת,‏ קִבְרוּ אוֹתִי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ קָבוּר אִישׁ הָאֱלֹהִים.‏ הַנִּיחוּ אֶת עַצְמוֹתַי לְצַד עַצְמוֹתָיו.‏ 32  הַדָּבָר אֲשֶׁר הִכְרִיז לְפִי דְּבַר יְהֹוָה נֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְנֶגֶד כָּל בָּתֵּי הַפֻּלְחָן בַּבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן יִתְקַיֵּם בְּוַדָּאוּת”.‏ 33  גַּם אַחֲרֵי שֶׁקָּרָה הַדָּבָר הַזֶּה,‏ לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה אֶלָּא הוֹסִיף לְמַנּוֹת כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת מִן הָעָם כִּכְלָל.‏ הוּא הִסְמִיךְ לְכֹהֵן* אֶת כָּל הֶחָפֵץ בְּכָךְ בְּאָמְרוֹ:‏ ”יִהְיֶה הוּא לְאֶחָד מִכֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת”.‏ 34  חֵטְא זֶה שֶׁל בֵּית יָרָבְעָם הוֹבִיל לְהַכְחָדָתָם וּלְהַשְׁמָדָתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.‏

הערות שוליים

או ”אות”.‏
או ”האות”.‏
נה״מ,‏ ”דשן”.‏ האפר הספוג בשומן הקורבנות.‏
או ”שותקה”.‏
או ”האות”.‏
נה״מ,‏ ”חל [רכך] נא את פני יהוה”.‏
נה״מ,‏ ”ימלא את ידו”.‏