ישעיהו 51‏:1‏-23

  • ציון משוקמת כגן עדן ‏(‏1–8‏)‏

  • נחמה מיוצרה האדיר של ציון ‏(‏9–16‏)‏

  • כוס חמתו של יהוה ‏(‏17–23‏)‏

נא  ‏”הַקְשִׁיבוּ לִי,‏ רוֹדְפֵי צְדָקָה,‏מְבַקְּשֵׁי יְהֹוָה.‏ הַבִּיטוּ אֶל הַצּוּר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נֶחְצַבְתֶּםוְאֶל הַמַּחְצָבָה אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִכְרֵיתֶם.‏   הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶםוְאֶל שָׂרָה אֲשֶׁר יָלְדָה אֶתְכֶם.‏* כִּי רַק אֶחָד הָיָה הוּא כַּאֲשֶׁר קְרָאתִיו,‏וּבֵרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ.‏   כִּי יְהֹוָה יְנַחֵם אֶת צִיּוֹן.‏ יָבִיא נֶחָמָה לְכָל חָרְבוֹתֶיהָ,‏וְיַעֲשֶׂה אֶת מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶןוְאֶת עַרְבָתָהּ כְּגַן יְהֹוָה.‏ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצְאוּ בָּהּ,‏הוֹדָיָה וְקוֹל זִמְרָה.‏   הַקְשִׁיבוּ אֵלַי,‏ עַמִּי,‏וְהַאֲזִינוּ לִי,‏ לְאֻמִּי.‏ כִּי תּוֹרָה* תֵּצֵא מֵאִתִּי,‏וְאֶת מִשְׁפָּטִי אֲכוֹנֵן כְּאוֹר לָעַמִּים.‏   קְרֵבָה צִדְקָתִי.‏ תֵּצֵא יְשׁוּעָתִי,‏וּזְרוֹעוֹתַי יִשְׁפְּטוּ אֶת הָעַמִּים.‏ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ,‏וְאֶל זְרוֹעִי* יְיַחֲלוּ.‏   שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם,‏וְהַבִּיטוּ עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת.‏ כִּי הַשָּׁמַיִם יִתְפַּזְּרוּ וְיִתְפּוֹגְגוּ כְּעָשָׁן;‏הָאָרֶץ תִּתְבַּלֶּה כְּבֶגֶד,‏וְיוֹשְׁבֶיהָ יָמוּתוּ כְּמוֹ כִּנִּים.‏* אַךְ יְשׁוּעָתִי תִּהְיֶה נִצְחִית,‏וְצִדְקָתִי לֹא תִּמּוֹט.‏*   הַקְשִׁיבוּ לִי,‏ יוֹדְעֵי צְדָקָה,‏הָעָם אֲשֶׁר תּוֹרָתִי* בְּלִבָּם.‏ אַל תִּירְאוּ מֵחֵרוּפֵי בְּנֵי תְּמוּתָה,‏וּמִגִּדּוּפֵיהֶם* אַל תִּבָּהֲלוּ.‏   כִּי עָשׁ יֹאכְלֵם כְּבֶגֶד;‏עַשׁ הַבְּגָדִים* יֹאכְלֵם כְּצֶמֶר.‏ אַךְ צִדְקָתִי תִּהְיֶה לְעוֹלָם,‏וִישׁוּעָתִי לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת”.‏   עוּרִי!‏ עוּרִי!‏ לִבְשִׁי עֹז,‏זְרוֹעַ יְהֹוָה!‏ עוּרִי כְּבִימֵי קֶדֶם,‏ כִּבְדוֹרוֹת עָבָר.‏ הַאִם לֹא אַתְּ שָׁבַרְתְּ לִרְסִיסִים אֶת רַהַב*וְדָקַרְתְּ אֶת מִפְלֶצֶת הַיָּם?‏ 10  הַאִם לֹא אַתְּ יִבַּשְׁתְּ אֶת הַיָּם,‏ אֶת מֶרְחֲבֵי הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים?‏ הַאִם לֹא אַתְּ הָפַכְתְּ אֶת מַעֲמַקֵּי הַיָּם לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָבְרוּ הַגְּאוּלִים?‏ 11  פְּדוּיֵי יְהֹוָה יָשׁוּבוּ.‏ יָבוֹאוּ אֶל צִיּוֹן בְּרִנָּה,‏וְשִׂמְחַת עוֹלָם תְּעַטְּרֵם.‏* שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִהְיוּ לָהֶם,‏וְיָנוּסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.‏ 12  ‏”אָנוֹכִי,‏ אָנוֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם.‏ לָמָּה תִּירְאִי מִבֶּן תְּמוּתָה אֲשֶׁר יָמוּתוּמִבֶּן אָדָם אֲשֶׁר יִבֹּל כְּעֵשֶׂב יָרֹק?‏ 13  לָמָּה אַתָּה שׁוֹכֵחַ אֶת יְהֹוָה עוֹשְׂךָ,‏הַמּוֹתֵחַ אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַמַּנִּיחַ אֶת יְסוֹד הָאָרֶץ?‏ וּפָחַדְתָּ תָּמִיד,‏ כָּל הַיּוֹם,‏ מִפְּנֵי זַעֲמוֹ שֶׁל הַמְּדַכֵּא,‏*כְּאִלּוּ יָכוֹל הָיָה לְהַשְׁחִיתְךָ.‏ הֵיכָן כָּעֵת זַעֲמוֹ שֶׁל הַמְּדַכֵּא?‏ 14  הַכָּפוּף בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת יְשֻׁחְרַר בִּמְהֵרָה;‏הוּא לֹא יָמוּת וְיֵלֵךְ אֶל הַבּוֹר,‏וְלַחְמוֹ לֹא יֶחְסַר.‏ 15  אַךְ אָנוֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ,‏הַמְּעוֹרֵר אֶת הַיָּם וּמַסְעִיר אֶת גַּלָּיו‏— יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.‏ 16  אָשִׂים אֶת דְּבָרַי בְּפִיךָ,‏וּבְצֵל יָדִי אֲכַסְּךָ,‏כְּדֵי לִנְטֹעַ אֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַנִּיחַ אֶת יְסוֹד הָאָרֶץוְלוֹמַר לְצִיּוֹן,‏ ’‏עַמִּי אַתָּה’‏.‏ 17  הִתְעוֹרְרִי!‏ הִתְעוֹרְרִי!‏ קוּמִי,‏ יְרוּשָׁלַיִם,‏אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהֹוָה אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ.‏ שָׁתִית אֶת הַגָּבִיעַ;‏רוֹקַנְתְּ אֶת הַכּוֹס הַגּוֹרֶמֶת לְהִתְנוֹדְדוּת.‏ 18  אַף אֶחָד מִכָּל הַבָּנִים אֲשֶׁר יָלְדָה אֵינוֹ מַדְרִיךְ אוֹתָהּ,‏וְאַף אֶחָד מִכָּל הַבָּנִים אֲשֶׁר גִּדְּלָה לֹא הֶחְזִיק בְּיָדָהּ.‏ 19  שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלֶּה קָרוּ לָךְ.‏ מִי יִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרֵךְ?‏ הַשְׁמָדָה וְחֻרְבָּן,‏ רָעָב וְחֶרֶב!‏ מִי יְנַחֲמֵךְ?‏ 20  בָּנַיִךְ הִתְעַלְּפוּ.‏ הֵם שׁוֹכְבִים בְּכָל פִּנַּת רְחוֹב*כְּכִבְשֵׂי בַּר בָּרֶשֶׁת.‏ מְלֵאִים הֵם בַּחֲמַת יְהֹוָה,‏ בְּגַעֲרַת אֱלֹהַיִךְ”.‏ 21  לָכֵן הַקְשִׁיבִי נָא לָזֹאת,‏אִשָּׁה סוֹבֶלֶת וְשִׁכּוֹרָה,‏ וְלֹא מִיַּיִן.‏ 22  כָּךְ אוֹמֵר אֲדוֹנֵךְ יְהֹוָה,‏ אֱלֹהַיִךְ הַמֵּגֵן עַל עַמּוֹ:‏ ‏”הִנֵּה אֶקַּח מִיָּדֵךְ אֶת הַכּוֹס הַגּוֹרֶמֶת לְהִתְנוֹדְדוּת,‏אֶת הַגָּבִיעַ,‏ כּוֹס חֲמָתִי;‏לֹא תּוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד.‏ 23  אָשִׂים אוֹתָהּ בְּיַד מְעַנַּיִךְ,‏אֲשֶׁר אָמְרוּ לָךְ,‏* ’‏הִשְׁתַּחֲוִי וְנִדְרֹךְ עָלַיִךְ!‏’‏ וְעַל כֵּן עָשִׂית אֶת גֵּוֵךְ כָּאֲדָמָה,‏כִּרְחוֹב אֲשֶׁר יִדְרְכוּ הֵם עָלָיו”.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”תְּחוֹלֶלְכֶם”,‏ ילדה אתכם בחבלי לידה.‏
או ”חוק”.‏
או ”כוחי”.‏
או ”יתושים”.‏
או ”לא תנופץ”.‏
או ”הדרכתי”.‏
או ”מעלבונותיהם”.‏
או אולי ”התולעת”.‏
ראה מונחון‏.‏
נה״מ,‏ ”על ראשם”.‏
או ”של הלוחץ אותך;‏ הגורם לך מצוקה”.‏
נה״מ,‏ ”בראש כל חוצות”.‏
או ”לנפשך”.‏