ישעיהו 42‏:1‏-25

  • עבד אלוהים ושליחותו ‏(‏1–9‏)‏

    • ‏”אני יהוה.‏ זהו שמי” ‏(‏8‏)‏

  • שיר תהילה חדש ליהוה ‏(‏10–17‏)‏

  • ישראל עיוור וחירש  ‏(‏18–25‏)‏

מב  הִנֵּה עַבְדִּי,‏ אֲשֶׁר אֲנִי תּוֹמֵךְ בּוֹ!‏ בְּחִירִי,‏ אֲשֶׁר רָצוּי הוּא בְּעֵינַי!‏* שַׂמְתִּי אֶת רוּחִי בּוֹ;‏הוּא יָבִיא צֶדֶק לָאֻמּוֹת.‏   לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא קוֹלוֹ,‏וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בָּרְחוֹב.‏   קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבֹּר,‏וּפְתִילָה עֲמוּמָה לֹא יְכַבֶּה.‏ בְּנֶאֱמָנוּת יָבִיא צֶדֶק.‏   לֹא יִדְעַךְ* וְלֹא יְרֻצַּץ עַד אֲשֶׁר יְכוֹנֵן צֶדֶק בָּאָרֶץ;‏וְהָאִיִּים יוֹסִיפוּ לְיַחֵל לְתוֹרָתוֹ.‏*   כָּךְ אוֹמֵר הָאֵל הָאֲמִתִּי,‏ יְהֹוָה,‏בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאַדִּיר אֲשֶׁר מוֹתֵחַ אוֹתָם,‏הַפּוֹרֵשׂ* אֶת הָאָרֶץ וְאֶת תּוֹצַרְתָּהּ,‏הַנּוֹתֵן נְשִׁימָה* לָעָם אֲשֶׁר עָלֶיהָוְרוּחַ לַהוֹלְכִים עָלֶיהָ:‏   ‏”אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ קָרָאתִי לְךָ בִּצְדָקָה;‏הֶחְזַקְתִּי בְּיָדְךָ.‏ אֶנְצֹר אוֹתְךָ וְאֶתֵּן אוֹתְךָ לִבְרִית לָעָםוּלְאוֹר הָאֻמּוֹת,‏   לְמַעַן תִּפְקַח עֵינַיִם עִוְּרוֹת,‏תּוֹצִיא אֶת הָאָסִיר מִן הַצִּינוֹקוְאֶת הַיּוֹשְׁבִים בַּחֹשֶׁךְ מִבֵּית הַכֶּלֶא.‏   אֲנִי יְהֹוָה.‏ זֶהוּ שְׁמִי;‏אֶת כְּבוֹדִי אֵינִי נוֹתֵן לְאַחֵר,‏*וְאֶת תְּהִלָּתִי אֵינִי נוֹתֵן לִפְסָלִים.‏   הִנֵּה הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּאוּ;‏כָּעֵת אֲנִי מַכְרִיז עַל דְּבָרִים חֲדָשִׁים.‏ בְּטֶרֶם צוֹמְחִים הֵם,‏ אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עֲלֵיהֶם”.‏ 10  שִׁירוּ לִיהֹוָה שִׁיר חָדָשׁ,‏תְּהִלָּתוֹ מִקְּצוֹת הָאָרֶץ,‏יוֹרְדֵי הַיָּם* וְכָל מְלוֹאוֹ,‏אִיִּים וְיוֹשְׁבֵיהֶם.‏ 11  יִשְּׂאוּ קוֹלָם הַמִּדְבָּר וְעָרָיו,‏הַיִּשּׁוּבִים אֲשֶׁר בָּהֶם שׁוֹכֶנֶת קֵדָר.‏ יָרִיעוּ בְּשִׂמְחָה יוֹשְׁבֵי הַסֶּלַע;‏יִצְעֲקוּ מֵרֹאשׁ הֶהָרִים.‏ 12  יִתְּנוּ לִיהֹוָה כָּבוֹדוְיַכְרִיזוּ תְּהִלָּתוֹ בָּאִיִּים.‏ 13  יְהֹוָה יֵצֵא כְּגִבּוֹר.‏ יְעוֹרֵר קִנְאָתוֹ כְּאִישׁ מִלְחָמָה.‏ יִצְעַק וְאַף יַשְׁמִיעַ קְרִיאַת מִלְחָמָה;‏יִהְיֶה חָזָק מֵאוֹיְבָיו.‏ 14  ‏”הֶחֱשֵׁיתִי זְמַן רַב.‏ הֶחְרַשְׁתִּי וְהִתְאַפַּקְתִּי.‏ כְּאִשָּׁה יוֹלֶדֶת,‏אֵאָנַח,‏ אֶתְנַשֵּׁף וְאֶתְנַשֵּׁם יַחְדָּו.‏ 15  אַחְרִיב הָרִים וּגְבָעוֹתוְאֶת כָּל צִמְחִיָּתָם אֲיַבֵּשׁ.‏ אֶהֱפֹךְ נְהָרוֹת לְאִיִּים*וַאֲיַבֵּשׁ אֲגַמִּים.‏* 16  אוֹלִיךְ אֶת הָעִוְּרִים בְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם אֵינָם מַכִּירִיםוְאַצְעִידֵם בִּנְתִיבִים בִּלְתִּי יְדוּעִים.‏ אֶהֱפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לִפְנֵיהֶם לְאוֹרוְאֶת אַדְמַת הַחַתְחַתִּים לְמִישׁוֹר.‏ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶעֱשֶׂה עֲבוּרָם,‏ וְלֹא אֶעֱזֹב אוֹתָם”.‏ 17  הֵם יֵאָלְצוּ לָסֶגֶת לְאָחוֹר וְיֵבוֹשׁוּ עַד מְאוֹד,‏הַבּוֹטְחִים בִּפְסָלִים,‏הָאוֹמְרִים לְצַלְמֵי מַתֶּכֶת:‏* ”אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ”.‏ 18  הַחֵרְשִׁים,‏ הַקְשִׁיבוּ;‏הָעִוְּרִים,‏ הַבִּיטוּ וּרְאוּ.‏ 19  מִי עִוֵּר מִלְּבַד עַבְדִּי,‏וְכֹה חֵרֵשׁ כַּשָּׁלִיחַ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹלֵחַ?‏ מִי כֹּה עִוֵּר כְּמוֹ זֶה אֲשֶׁר קִבֵּל גְּמוּל,‏וְכֹה עִוֵּר כְּעֶבֶד יְהֹוָה?‏ 20  אַתָּה רוֹאֶה דְּבָרִים רַבִּים,‏ אַךְ אֵינְךָ עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר.‏ אַתָּה פּוֹקֵחַ אָזְנֶיךָ,‏ אַךְ אֵינְךָ מַקְשִׁיב.‏ 21  לְמַעַן צִדְקָתוֹחָפֵץ* יְהֹוָה לְפָאֵר אֶת הַתּוֹרָה* וּלְהַאֲדִירָהּ.‏ 22  אַךְ זֶהוּ עַם בָּזוּז וְשָׁדוּד;‏כֻּלָּם לְכוּדִים בַּחֹרִים וּמִתְחַבְּאִים בְּבָתֵּי הַכֶּלֶא.‏ הֵם נִבְזְזוּ וְלֹא הָיָה לָהֶם מַצִּיל,‏וְנִשְׁדְּדוּ וְאִישׁ לֹא אָמַר:‏ ”הָשֵׁב אוֹתָם!‏”‏ 23  מִי בָּכֶם יִשְׁמַע זֹאת?‏ מִי יָשִׂים לֵב וְיַקְשִׁיב לְמַעַן הַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא?‏ 24  מִי נָתַן אֶת יַעֲקֹב לְבִזָּהוְאֶת יִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים?‏ הַאִם לֹא יְהֹוָה,‏ זֶה אֲשֶׁר חָטָאנוּ לוֹ?‏ הֵם סֵרְבוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו,‏וּמֵאֲנוּ לְהִשָּׁמַע לְתוֹרָתוֹ.‏* 25  לָכֵן הוּא הוֹסִיף לִשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה,‏אֶת כַּעֲסוֹ וְאֶת זַעַם הַמִּלְחָמָה.‏ הִיא כִּלְּתָה אֶת הַכֹּל סְבִיבוֹ,‏ אַךְ הוּא* לֹא שָׂם לֵב.‏ הִיא בָּעֲרָה נֶגְדּוֹ,‏ אַךְ הוּא סֵרֵב לָתֵת לְכָךְ לִבּוֹ.‏

הערות שוליים

או ”לנפשי”.‏
או ”יתעמעם”.‏
או ”להדרכתו”.‏
נה״מ,‏ ”רוקע”.‏
נה״מ,‏ ”נשמה”.‏ ראה מונחון‏.‏
או ”את כבודי איני חולק עם אחר”.‏
או ”היורדים אל הים”.‏
או ”לרצועות חוף”.‏
או ”אגמים אשר בהם קני סוף”.‏
או ”לצלמים יצוקים”.‏
או ”שמח”.‏
או ”את ההדרכה”.‏
או ”להדרכתו”.‏
כלומר,‏ ישראל.‏