ישעיהו 29‏:1‏-24

  • הוי אריאל!‏ ‏(‏1–16‏)‏

    • ‏”מכבדים אותי בשפתיהם,‏ אך ליבם רחוק ממני” ‏(‏13‏)‏

  • החירשים ישמעו;‏ העיוורים יראו ‏(‏17–24‏)‏

כט  ‏”הוֹי אֲרִיאֵל,‏* אֲרִיאֵל,‏ הַקִּרְיָה אֲשֶׁר בָּהּ חָנָה דָּוִד!‏ הַמְשִׁיכוּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה;‏יִמָּשֵׁךְ מַחְזוֹר הַחַגִּים.‏   אַךְ אֲנִי אָבִיא מְצוּקָה עַל אֲרִיאֵל,‏וְיִהְיוּ אֵבֶל וְקִינָה,‏וְהִיא תִּהְיֶה לִי כְּמוֹקֵד* הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל אֱלֹהִים.‏   אֶחֱנֶה מִכָּל עֵבֶר נֶגְדֵּךְ,‏וְאָצוּר עָלַיִךְ בְּגֶדֶר כְּלוֹנְסָאוֹתוְאָקִים נֶגְדֵּךְ מִבְנֵי מָצוֹר.‏   וְתֻשְׁפְּלִי;‏מִן הָאֲדָמָה תְּדַבְּרִי,‏וּדְבָרַיִךְ יִהְיוּ עֲמוּמִים בִּגְלַל הֶעָפָר.‏ קוֹלֵךְ יָבוֹא מִן הָאֲדָמָהכְּקוֹל בַּעַל אוֹב,‏וּמִלּוֹתַיִךְ יְצַפְצְפוּ מִן הֶעָפָר.‏   הֲמוֹן אוֹיְבַיִךְ* יִהְיֶה כְּאָבָק דַּק,‏הֲמוֹן הֶעָרִיצִים כְּמוֹץ נִדָּף.‏ וְהַדָּבָר יִקְרֶה בִּן רֶגַע,‏ פִּתְאוֹם.‏   יְהֹוָה צְבָאוֹת יַפְנֶה אֵלַיִךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹבְּרַעַם וּבְרַעַשׁ אֲדָמָה וּבְשָׁאוֹן גָּדוֹל,‏בְּסוּפָה וּסְעָרָה וְלַהֲבוֹת אֵשׁ אוֹכֵלָה”.‏   וְאָז הֲמוֹן כָּל הָאֻמּוֹת הַנִּלְחָמוֹת בַּאֲרִיאֵל‏— כָּל הַנִּלְחָמִים בָּהּ,‏מִבְנֵי הַמָּצוֹר אֲשֶׁר נֶגְדָּהּ,‏וְהַמְּבִיאִים עָלֶיהָ מְצוּקָה —‏יִהְיוּ כַּחֲלוֹם,‏ חֲזוֹן לַיְלָה.‏   כֵּן,‏ יִהְיֶה זֶה כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁאָדָם רָעֵב חוֹלֵם שֶׁהוּא אוֹכֵל,‏אַךְ הוּא מִתְעוֹרֵר רָעֵב,‏*וּכְמוֹ בְּעֵת שֶׁאָדָם צָמֵא חוֹלֵם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה,‏אַךְ הוּא מִתְעוֹרֵר עָיֵף וְצָמֵא.‏* כָּךְ יִקְרֶה לַהֲמוֹן כָּל הָאֻמּוֹתהַנִּלְחָמוֹת נֶגֶד הַר צִיּוֹן.‏   הֱיוּ הֲמוּמִים וְנִדְהָמִים;‏עַוְּרוּ אֶת עַצְמְכֶם וֶהֱיוּ עִוְּרִים.‏ הֵם שִׁכּוֹרִים,‏ אַךְ לֹא מִיַּיִן;‏הֵם מִתְנוֹדְדִים,‏ אַךְ לֹא מִשֵּׁכָר.‏ 10  כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה;‏הוּא עָצַם אֶת עֵינֵיכֶם,‏ הַנְּבִיאִים,‏וְכִסָּה אֶת רָאשֵׁיכֶם,‏ הַחוֹזִים.‏ 11  כָּל חָזוֹן נִהְיָה לָכֶם כְּדִבְרֵי סֵפֶר חָתוּם.‏ כַּאֲשֶׁר יִתְּנוּ אוֹתוֹ לְאָדָם הַיּוֹדֵעַ לִקְרֹא וְיֹאמְרוּ לוֹ:‏ ”קְרָא נָא אֶת זֶה בְּקוֹל”,‏ הוּא יֹאמַר:‏ ”אֵינֶנִּי יָכוֹל,‏ כִּי הוּא חָתוּם”.‏ 12  וְכַאֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַסֵּפֶר לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא וְיֹאמְרוּ לוֹ:‏ ”קְרָא נָא אֶת זֶה”,‏ הוּא יֹאמַר:‏ ”אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִקְרֹא כְּלָל”.‏ 13  יְהֹוָה אוֹמֵר:‏ ”הָעָם הַזֶּה נִגָּשִׁים אֵלַי בְּפִיהֶםוּמְכַבְּדִים אוֹתִי בְּשִׂפְתֵיהֶם,‏אַךְ לִבָּם רָחוֹק מִמֶּנִּי;‏וְהֵם יְרֵאִים אוֹתִי עַל סְמַךְ מִצְווֹת אֲנָשִׁים,‏ אֲשֶׁר אוֹתָן הֵם* לָמְדוּ.‏ 14  לָכֵן הִנְנִי מוֹסִיף לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת לָעָם הַזֶּה,‏פֶּלֶא אַחַר פֶּלֶא;‏וְתֹאבַד חָכְמַת חַכְמֵיהֶם,‏וְתֻסְתַּר הֲבָנַת נְבוֹנֵיהֶם”.‏ 15  הוֹי לַמִּתְאַמְּצִים בְּכָל מְאוֹדָם לְהַסְתִּיר מִיְּהֹוָה אֶת תָּכְנִיּוֹתֵיהֶם.‏* מַעֲשֵׂיהֶם נַעֲשִׂים בְּמָקוֹם חָשׁוּךְ,‏בְּעוֹדָם אוֹמְרִים:‏ ”מִי רוֹאֶה אוֹתָנוּ?‏ מִי יוֹדֵעַ עָלֵינוּ?‏”‏ 16  עַד כַּמָּה אַתֶּם מְעַוְּתִים אֶת הַדְּבָרִים!‏* הַאִם יֵחָשֵׁב הַקַּדָּר לְחֵמָר?‏ הַאִם יֹאמַר הַמַּעֲשֶׂה עַל עוֹשֵׂהוּ:‏ ‏”הוּא לֹא עָשָׂה אוֹתִי”?‏ וְהַאִם מָה שֶׁנּוֹצַר אוֹמֵר עַל יוֹצְרוֹ:‏ ‏”הוּא אֵינוֹ מֵבִין”?‏ 17  בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר בִּלְבַד יַהֲפֹךְ הַלְּבָנוֹן לְמַטָּע,‏וְהַמַּטָּע יֵחָשֵׁב לְיַעַר.‏ 18  בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁמְעוּ הַחֵרְשִׁים אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר,‏וּמִתּוֹךְ הָאֹפֶל וְהַחֹשֶׁךְ עֵינֵי הָעִוְּרִים יִרְאוּ.‏ 19  הָעֲנָוִים יִשְׂמְחוּ עַד מְאוֹד בִּיהֹוָה,‏וְהָאֶבְיוֹנִים מִקֶּרֶב בְּנֵי הָאָדָם יָגִילוּ בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.‏ 20  כִּי הֶעָרִיץ לֹא יִהְיֶה עוֹד,‏הָרַבְרְבָן יָבוֹא אֶל קִצּוֹ,‏וְיִכָּרְתוּ כָּל הַשּׁוֹקְדִים לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע,‏ 21  אֵלֶּה אֲשֶׁר בִּדְבַר כָּזָב מַאֲשִׁימִים אֲחֵרִים,‏הַטּוֹמְנִים מַלְכּוֹדוֹת לַמֵּגֵן בְּשַׁעַר הָעִיר,‏*וְהַמּוֹנְעִים צֶדֶק מִן הַצַּדִּיק בְּטִעוּנִים רֵיקִים מִתֹּכֶן.‏ 22  לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם,‏ אֶל בֵּית יַעֲקֹב:‏ ‏”יַעֲקֹב לֹא יֵבוֹשׁ עוֹד,‏וּפָנָיו לֹא יוֹסִיפוּ לְהַחְוִיר.‏* 23  כִּי בִּרְאוֹתוֹ אֶת יְלָדָיו,‏אֲשֶׁר מַעֲשֵׂה יָדַי הֵם,‏ בְּקִרְבּוֹ,‏הֵם יְקַדְּשׁוּ אֶת שְׁמִי;‏הֵם יְקַדְּשׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב,‏וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ.‏* 24  תּוֹעֵי רוּחַ יִרְכְּשׁוּ הֲבָנָה,‏וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח”.‏

הערות שוליים

ייתכן שפירוש השם הוא ”מוקד (‏אח;‏ תנור)‏ המזבח של אלוהים”,‏ וככל הנראה הכוונה לירושלים.‏
או ”אח;‏ תנור”.‏
נה״מ,‏ ”זרייך”.‏
או ”ונפשו ריקה”.‏
או ”ונפשו יבשה”.‏
כלומר,‏ בני העם.‏
או ”עצתם”.‏
או ”עד כמה מעוּות מצידכם!‏”‏
נה״מ,‏ ”למוכיח בשער”.‏
כלומר,‏ מבושה ואכזבה.‏
או ”ייראו;‏ יכבדו”.‏