ישעיהו 22‏:1‏-25

  • הכרזה על גיא חיזיו ‏(‏1–14‏)‏

  • שבנא סוכן הבית מוחלף על־ידי אליקים ‏(‏15–25‏)‏

    • היתד הסמלית ‏(‏23–25‏)‏

כב  הַכְרָזָה עַל גֵּיא חִזָּיוֹן:‏* מָה קָרָה לָךְ,‏ שֶׁעָלִית כֻּלֵּךְ לַגַּגּוֹת?‏   הָיִית מְלֵאָה בַּהֲמֻלָּה,‏עִיר הוֹמִיָּה,‏ קִרְיָה עַלִּיזָה.‏ חֲלָלַיִךְ לֹא הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶבוְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה.‏   כָּל עָרִיצַיִךְ נִמְלְטוּ יַחְדָּו.‏ הֵם נֶאֶסְרוּ לְלֹא צֹרֶךְ בְּקֶשֶׁת.‏ כָּל מִי שֶׁנִּמְצְאוּ נֶאֶסְרוּ,‏אַף כִּי בָּרְחוּ רָחוֹק.‏   עַל כֵּן אָמַרְתִּי:‏ ”הָסִירוּ מַבַּטְכֶם מִמֶּנִּי,‏וַאֲמָרֵר בְּבֶכִי.‏ אַל תִּתְעַקְּשׁוּ לְנַחֲמֵנִיעַל חֻרְבַּן בַּת* עַמִּי.‏   כִּי זֶהוּ יוֹם מְהוּמָה וּתְבוּסָה וּבֶהָלָה,‏מֵאֵת אֲדֹנָי,‏ יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏בְּגֵיא חִזָּיוֹן.‏ יֶשְׁנָהּ הֲרִיסַת חוֹמָהוּזְעָקָה אֶל הָהָר.‏   עֵילָם נוֹשֵׂא אֶת אַשְׁפַּת הַחִצִּיםבְּמֶרְכָּבוֹת מְאֻיָּשׁוֹת וְסוּסִים,‏*וְקִיר חוֹשֵׂף* אֶת הַמָּגֵן.‏   עֲמָקַיִךְ הַמֻּבְחָרִיםיִמָּלְאוּ מֶרְכְּבוֹת מִלְחָמָה,‏וְהַסּוּסִים* יִתְיַצְּבוּ בַּשַּׁעַר,‏   וּמָסַךְ* יְהוּדָה יוּסַר.‏ ‏”בַּיּוֹם הַהוּא תַּבִּיט לְעֵבֶר בֵּית הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר בְּבֵית הַיַּעַר,‏  וְתִרְאוּ אֶת הַבְּקִיעִים הָרַבִּים שֶׁל עִיר דָּוִד.‏ וְתַאַסְפוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה.‏ 10  וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלַיִם תִּסְפְּרוּ,‏ וּתְנַתְּצוּ אֶת הַבָּתִּים כְּדֵי לְבַצֵּר אֶת הַחוֹמָה.‏ 11  וְתַעֲשׂוּ מִקְוֶה בֵּין שְׁתֵּי הַחוֹמוֹת עֲבוּר מֵי הַבְּרֵכָה הַיְּשָׁנָה,‏ אַךְ לֹא תַּבִּיטוּ אֶל עוֹשָׂהּ הָאַדִּיר,‏ וְלֹא תִּרְאוּ אֶת זֶה אֲשֶׁר יָצַר אוֹתָהּ לִפְנֵי זְמַן רַב.‏ 12  בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרָא אֲדֹנָי,‏ יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏לְבֶכִי וּלְאֵבֶל,‏לְגִלּוּחַ הָרֹאשׁ וְלִלְבִישַׁת שַׂק.‏ 13  אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת יֵשׁ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה,‏הֲרִיגַת בָּקָר וּשְׁחִיטַת צֹאן,‏אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן.‏ ‏’‏נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה,‏ כִּי מָחָר נָמוּת’‏”.‏ 14  אָז נִגְלָה יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּאָזְנַי:‏ ”’‏הֶעָווֹן הַזֶּה לֹא יְכֻפַּר לָכֶם עַד אֲשֶׁר תָּמוּתוּ’‏,‏ אוֹמֵר אֲדֹנָי,‏ יְהֹוָה צְבָאוֹת”.‏ 15  כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי,‏ יְהֹוָה צְבָאוֹת:‏ ”הִכָּנֵס אֶל הַסּוֹכֵן הַזֶּה,‏ אֶל שֶׁבְנָא,‏ הַמֻּפְקָד עַל הַבַּיִת,‏* וֶאֱמֹר,‏ 16  ‏’‏מָה לְךָ פֹּה,‏ וּמִי לְךָ פֹּה,‏ שֶׁחָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קֶבֶר?‏’‏ חוֹצֵב הוּא בַּמָּרוֹם אֶת קִבְרוֹ;‏ כּוֹרֶה לְעַצְמוֹ מְקוֹם מְנוּחָה* בַּסֶּלַע.‏ 17  ‏’‏הִנֵּה יְהֹוָה יַשְׁלִיכְךָ מַטָּה בְּכוֹחַ,‏ גֶּבֶר,‏ וְיֹאחַז בְּךָ בְּחָזְקָה.‏ 18  הוּא אָכֵן יִצְרֹר אוֹתְךָ הֵיטֵב וְיַשְׁלִיכְךָ כְּכַדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם.‏ שָׁם תָּמוּת,‏ וְשָׁם יִהְיוּ מֶרְכְּבוֹתֶיךָ הַמְּפֹאָרוֹת,‏ קָלוֹן לְבֵית אֲדוֹנְךָ.‏ 19  וְאַדִּיחַ אוֹתְךָ מִמַּעֲמָדְךָ וַאֲגָרֶשְׁךָ מִמִּשְׂרָתְךָ.‏ 20  ‏”’‏בַּיּוֹם הַהוּא אֶקְרָא לְעַבְדִּי אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ,‏ 21  וְאַלְבִּישֵׁהוּ בִּגְלִימָתְךָ וַאֲהַדֵּק סְבִיבוֹ אֶת אַבְנֵטְךָ,‏ וְאֶת סַמְכוּתְךָ* אֶתֵּן בְּיָדוֹ.‏ וְהוּא יִהְיֶה לְאָב לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וּלְבֵית יְהוּדָה.‏ 22  וְאָשִׂים אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ.‏ הוּא יִפְתַּח וְאִישׁ לֹא יִסְגֹּר;‏ וְיִסְגֹּר וְאִישׁ לֹא יִפְתַּח.‏ 23  אֶתְקַע אוֹתוֹ כְּיָתֵד בִּמְקוֹם קֶבַע,‏ וְהוּא יִהְיֶה כְּכִסֵּא כָּבוֹד לְבֵית אָבִיו.‏ 24  וְיִתְלוּ עָלָיו אֶת כָּל כְּבוֹד* בֵּית אָבִיו,‏ הַצֶּאֱצָאִים וְהָעֲנָפִים,‏* אֶת כָּל הַכֵּלִים הַקְּטַנִּים,‏ אֶת הַכֵּלִים דְּמוּיֵי הַקְּעָרָה,‏ וְגַם אֶת כָּל הַכַּדִּים הַגְּדוֹלִים.‏ 25  ‏”’‏בַּיּוֹם הַהוּא’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏ ’‏תֵּעָקֵר הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בִּמְקוֹם קֶבַע,‏ וְהִיא תִּגָּדַע וְתִפֹּל,‏ וְהַמַּשָּׂא אֲשֶׁר הָיָה עָלֶיהָ יִפֹּל וְיֵהָרֵס,‏ כִּי יְהֹוָה עַצְמוֹ דִּבֵּר’‏”.‏

הערות שוליים

הכוונה כאן היא לירושלים.‏
האנשה מליצית,‏ אולי לשם ביטוי רחמים או הזדהות.‏
או ”פרשים”.‏
או ”מכין”.‏
או ”והפרשים”.‏
או ”והגנת”.‏
או ”הארמון”.‏
נה״מ,‏ ”משכן”.‏
או ”שלטונך;‏ ממשלתך”.‏
או ”משקל;‏ כובד”.‏
או ”הזרע”,‏ הצאצאים.‏