זכריה 11‏:1‏-17

  • תוצאות דחיית הרועה האמיתי ששלח אלוהים ‏(‏1–17‏)‏

    • ‏”רעה את הצאן המיועד לטבח” ‏(‏4‏)‏

    • שני מקלות:‏ נועם ואיחוד ‏(‏7‏)‏

    • שכרו של הרועה:‏ 30 יחידות כסף ‏(‏12‏)‏

    • הכסף מושלך אל בית האוצר ‏(‏13‏)‏

יא  ‏”פְּתַח דְּלָתֶיךָ,‏ לְבָנוֹן,‏לְמַעַן תֹּאכַל אֵשׁ אֶת אֲרָזֶיךָ.‏   הִתְאַבֵּל,‏ הָעַרְעָר,‏ כִּי נָפַל הָאֶרֶז;‏נִשְׁמְדוּ הָעֵצִים הָאַדִּירִים!‏ הִתְאַבְּלוּ,‏ אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן,‏כִּי יָרַד הַיַּעַר הֶעָבֹת!‏   הַקְשִׁיבוּ!‏ יִלְלַת הָרוֹעִים,‏כִּי נִשְׁמַד הֲדָרָם.‏ הַקְשִׁיבוּ!‏ שַׁאֲגַת כְּפִירִים,‏*כִּי נִשְׁמַד הַסֹּבֶךְ אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ הַיַּרְדֵּן.‏  ‏”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהַי,‏ ’‏רְעֵה אֶת הַצֹּאן הַמְּיֹעָד לַטֶּבַח,‏  אֲשֶׁר קוֹנֵיהֶם שׁוֹחֲטִים אוֹתָם וְאֵינָם נֶחְשָׁבִים אֲשֵׁמִים.‏ וְהַמּוֹכְרִים אוֹתָם אוֹמְרִים,‏ ”בָּרוּךְ יְהֹוָה,‏ כִּי אֶתְעַשֵּׁר”.‏ וְרוֹעֵיהֶם אֵינָם חוֹמְלִים עֲלֵיהֶם’‏.‏  ‏”’‏כִּי לֹא אֶחְמֹל עוֹד עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה.‏ ’‏לָכֵן אַפִּיל כָּל אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ;‏ וְהֵם יִכְתְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ,‏ וְלֹא אַצִּילֵם מִיָּדָם’‏”.‏  וְהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן הַמְּיֹעָד לַטֶּבַח,‏ לְמַעַנְכֶם,‏ הַסּוֹבְלִים בְּקֶרֶב הַצֹּאן.‏ וְלָקַחְתִּי שְׁנֵי מַקְּלוֹת,‏ וְלָאֶחָד קָרָאתִי נֹעַם וְלָאַחֵר קָרָאתִי אִחוּד,‏* וְהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן.‏  וְגֵרַשְׁתִּי שְׁלוֹשָׁה רוֹעִים בְּחֹדֶשׁ אֶחָד,‏ כִּי קָצְרָה נַפְשִׁי* בָּהֶם,‏ וְגַם הֵם תִּעֲבוּ אוֹתִי.‏*  וְאָמַרְתִּי:‏ ”לֹא אוֹסִיף לִרְעוֹת אֶתְכֶם.‏ הָעוֹמֵד לָמוּת יָמוּת,‏ וְהַגּוֹוֵעַ יִגְוַע.‏ וְהַנִּשְׁאָרִים יֹאכְלוּ זֶה אֶת בְּשַׂר זֶה”.‏ 10  וְלָקַחְתִּי אֶת מַקְּלִי,‏ אֶת נֹעַם,‏ וְגָדַעְתִּי אוֹתוֹ,‏ וְהֵפַרְתִּי בָּזֹאת אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִם כָּל הָעַמִּים.‏ 11  וְהִיא הוּפְרָה בַּיּוֹם הַהוּא,‏ וְהַסּוֹבְלִים בְּקֶרֶב הַצֹּאן הַמִּתְבּוֹנְנִים בִּי יָדְעוּ כִּי דְּבַר יְהֹוָה הוּא.‏ 12  וְאָמַרְתִּי לָהֶם:‏ ”אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם,‏ תְּנוּ לִי אֶת שְׂכָרִי;‏ אַךְ אִם לֹא,‏ אַל תִּתְּנוּ אוֹתוֹ”.‏ וְהֵם שִׁלְּמוּ* אֶת שְׂכָרִי,‏ שְׁלוֹשִׁים יְחִידוֹת כֶּסֶף.‏ 13  אָמַר אֵלַי יְהֹוָה:‏ ”הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל בֵּית הָאוֹצָר — אֶת הָעֵרֶךְ הַמְּפֹאָר שֶׁהָיָה לִי בְּעֵינֵיהֶם”.‏ לָכֵן לָקַחְתִּי אֶת שְׁלוֹשִׁים יְחִידוֹת הַכֶּסֶף וְהִשְׁלַכְתִּי אוֹתָן אֶל בֵּית הָאוֹצָר בְּבֵית יְהֹוָה.‏ 14  וְאָז גָּדַעְתִּי אֶת מַקְּלִי הַשֵּׁנִי,‏ אֶת הָאִחוּד,‏ וְהֵפַרְתִּי בָּזֹאת אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.‏ 15  וִיהֹוָה אָמַר אֵלַי:‏ ”קַח כָּעֵת אֶת כֵּלָיו שֶׁל רוֹעֶה חֲסַר תּוֹעֶלֶת.‏ 16  כִּי הִנְנִי מֵנִיחַ לְרוֹעֶה לָקוּם בָּאָרֶץ.‏ בַּכְּבָשִׂים הַגּוֹוְעִים לֹא יְטַפֵּל;‏ אֶת הַצָּעִיר לֹא יְחַפֵּשׂ וְאֶת הַפָּצוּעַ לֹא יְרַפֵּא,‏ וְאֶת הַמְּסֻגָּלִים לַעֲמֹד לֹא יְכַלְכֵּל.‏ תַּחַת זֹאת,‏ הוּא טוֹרֵף אֶת בְּשַׂר הַשָּׁמֵן וּמְפָרֵק אֶת פַּרְסוֹת הַכְּבָשִׂים.‏ 17  הוֹי לְרוֹעִי חֲסַר הַתּוֹעֶלֶת,‏ הָעוֹזֵב אֶת הַצֹּאן!‏ חֶרֶב תַּכֶּה אֶת זְרוֹעוֹ וְאֶת עֵינוֹ הַיְּמָנִית.‏ זְרוֹעוֹ תִּיבַשׁ כָּלִיל,‏וְעֵינוֹ הַיְּמָנִית תִּתְעַוֵּר כָּלִיל”.‏*

הערות שוליים

או ”כפירי אריות”,‏ אריות צעירים בעלי רעמה.‏
נה״מ,‏ ”חובלים”,‏ קושרים;‏ מחברים.‏
או ”פקעה סבלנותי”.‏
נה״מ,‏ ”וגם נפשם בחלה בי”.‏
נה״מ,‏ ”וישקלו”.‏
נה״מ,‏ ”כָּהֹה תִכְהֶה”.‏