שיר 147
קניין מיוחד
(פטרוס א׳. ב׳:9)
-
בְּרֹב טוּבוֹ אָבִינוּ
מָשַׁח בְּרוּחוֹ בָּנִים.
מִקִּרְבֵּנוּ נִפְדּוּ הֵם;
רְצוֹנוֹ הֵם עוֹשִׂים.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
-
כְּגוֹי קָדוֹשׁ, יַבְהִירוּ
כָּל מָה שֶׁהָאֵל גִּלָּה.
נִקְרְאוּ הֵם מֵחֹשֶׁךְ
אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
-
בִּמְשִׂימָתָם דְּבֵקִים הֵם,
כְּבָשִׂים אֲחֵרִים אוֹסְפִים.
שֵׂה הָאֵל מַנְהִיגָם הוּא;
מִצְווֹתָיו הֵם שׁוֹמְרִים.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
(ראה גם יש׳ מ״ג:20ב, 21; מל׳ ג׳:17; קול׳ א׳:13.)
