עוד משחר ההיסטוריה נכספו בני האדם להישאר צעירים ובריאים לנצח. אולם, למרבה הצער, המציאות המרה היא שאנו בני תמותה. דבריו של איוב לעיל, אשר נכתבו לפני למעלה משלושת אלפים שנה, עומדים בעינם.‏

הרצון העז לחיות לנצח משותף לכלל בני האדם. מן המקרא עולה שאלוהים נטע בלבנו את הכמיהה לחיות לעד ואת הרצון לתפוס את מושג הנצח (‏קהלת ג’:11‏). האם זה הגיוני לדעתך שאל אוהב ייטע בנו כמיהה שאי־אפשר לממש? אם אתה סבור שלא, אתה צודק. דבר־אלוהים מכנה את המוות אויב ומבטיח שבעתיד הוא ”ימוגר” (‏קורינתים א’. ט”ו:26‏).‏

אין ספק שהמוות הוא אויב. אף אדם בריא בנפשו אינו רוצה למות. כשאנו נמצאים במצב מסוכן, אנו מנסים להתחמק מהסכנה, להסתתר או להימלט. כשאנו חולים, חשוב לנו למצוא טיפול טוב. אנו עושים כל מאמץ להימנע מדברים העלולים להביא למותנו.‏

האם יש סיבה להאמין שאויב עתיק יומין זה ימוגר ביום מן הימים? כן. יהוה אלוהים, בורא הכול, לא יצר את בני האדם כדי שיחיו מספר מועט של שנים וימותו. המוות לא היה חלק ממטרתו המקורית כלפי בני האדם. מטרתו הייתה שנחיה לנצח עלי אדמות, ואלוהים תמיד מממש את מטרותיו (‏ישעיהו נ”ה:11‏).‏

אם כן, כיצד ימוגר המוות? במרוצת ההיסטוריה חיפשו בני האדם דרכים לגבור על המוות אך נחלו כישלון חרוץ. גם בימינו החיפוש נמשך. מדענים פיתחו חיסונים ותרופות למחלות שונות. הם חקרו לעומק את המבנה הגנטי של היצורים החיים. במקומות רבים תוחלת החיים הממוצעת של בני האדם עלתה בהשוואה למאה הקודמת. אך המוות נותר אויב בלתי מנוצח, כנאמר במקרא: ”הכול שב אל העפר” (‏קהלת ג’:20‏).‏

החדשות הטובות הן שאיננו צריכים להישען על חוכמת אנוש כדי לפתור בעיה נושנה זו. יהוה אלוהים סלל את הדרך להצלתנו מן המוות, ולישוע המשיח יש תפקיד מרכזי בכך.‏