בית עניה הייתה כפר קטן ששכן שלושה קילומטרים מירושלים (‏יוחנן י”א:18‏). מספר שבועות לפני מותו של ישוע ניחת אסון על אחת המשפחות בכפר. אלעזר, אחד מידידיו הקרובים של ישוע, לקה בפתאומיות במחלה קשה ומת.‏

כאשר שמע ישוע את החדשות, הוא אמר לתלמידיו שאלעזר ישן ושהוא מתכוון להעירו (‏יוחנן י”א:11‏). אולם תלמידיו של ישוע לא הבינו את דבריו, ומשום כך הוא אמר להם מפורשות: ”אלעזר מת” (‏יוחנן י”א:14‏).‏

ארבעה ימים לאחר הקבורה הגיע ישוע לבית עניה וניחם את מרתא, אחותו של המנוח. ”לו היית פה, אחי לא היה מת”, אמרה מרתא (‏יוחנן י”א:17,‏ 21‏). ”אני התחייה והחיים”, השיב ישוע. ”המגלה אמונה בי, ישוב לחיות גם אם ימות” (‏יוחנן י”א:25‏).‏

על מנת להראות שהבטחות אלו אינן ריקות מתוכן, ניגש ישוע לקבר וקרא בקול: ”אלעזר, צא החוצה!” (‏יוחנן י”א:43‏) לתדהמת הנוכחים יצא המת מקברו.‏

עוד קודם לכן חולל ישוע לפחות שני נסי תחייה. באחד המקרים הקים לתחייה את בתו של יאיר. לפני שהקים את הנערה, הוא אמר גם לגביה שהיא ישנה (‏לוקס ח’:52‏).‏

שים לב שלאחר מותם של אלעזר ובתו של יאיר השווה ישוע את המוות לשינה. זהו דימוי הולם. מדוע? שינה היא מצב של חוסר תודעה, ולכן דימוי זה מעביר את הרעיון של מנוחה מכאב וסבל. (‏קהלת ט’:5‏; ראה התיבה הנלווית  ‏”המוות דומה לשינה עמוקה”.‏‏) תלמידיו הראשונים של ישוע  הבינו בבירור מהו מצב המתים. ”בעיני תלמידיו של ישוע המוות היה כמו שינה, והקבר היה מקום המנוחה... של מי שדבקו באמונתם עד מוות”,‏ * מציינת האנציקלופדיה לדת ואתיקה ‏(אנג’).‏

אנו שואבים נחמה מהידיעה שהמתים נחים בקברם ואינם סובלים. לפיכך המוות אינו נושא אפוף מסתורין, ואיננו צריכים לחרוד מפניו.‏

אנו אומנם נהנים לישון שנת לילה ערבה, אך מי מאתנו רוצה לישון לנצח? היש תקווה שהמתים הנחים בקבר ישובו לחיות כפי שקרה לאלעזר ולבתו של יאיר?‏

איוב, משרת אלוהים נאמן, העלה את אותה השאלה כאשר חש שקרבה שעתו למות. ”אם ימות גבר היחיה?” הוא שאל (‏איוב י”ד:14‏).‏

בהמשך דבריו לאל הכול יכול השיב איוב על השאלה שהעלה: ”תקרא ואנוכי אענך. למעשה ידיך תכסוף” (‏איוב י”ד:15‏). איוב היה סמוך ובטוח שיהוה נכסף ליום שבו יקים אותו לתחייה. האם הייתה זו רק משאלת לב? כלל וכלל לא.‏

נסי התחייה שחולל ישוע היו הוכחה חותכת לכך שאלוהים העניק לו את הכוח לגבור על המוות. למעשה, המקרא מציין שישוע מחזיק כעת ב”מפתחות המוות” (‏ההתגלות א’:18‏). כפי שישוע הורה להסיר את האבן שחסמה את פתח קברו של אלעזר, כך הוא יפתח בעתיד את שערי המוות.‏

המקרא חוזר שוב ושוב על הבטחתו של אלוהים להקים את המתים לתחייה. אחד המלאכים הבטיח לנביא דניאל: ”[אתה] תנוח, ותעמוד [תקום] לגורלך לקץ הימין [הימים]” (‏דניאל י”ב:13‏). ישוע אמר למנהיגי דת מקרב הצדוקים, ששללו את האמונה בתחיית המתים: ”אתם טועים, כי אינכם מכירים את הכתובים וגם לא את כוחו של אלוהים” (‏מתי כ”ב:23,‏ 29‏). השליח פאולוס אמר: ”אני תולה תקווה באלוהים... שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הלא־צדיקים” (‏מעשי השליחים כ”ד:15‏).‏

מתי יקומו לתחייה הצדיקים והלא־צדיקים? המלאך אמר לדניאל הצדיק שהוא יקום לתחייה ב’קץ הימים’. בדומה לכך, מרתא האמינה שאחיה אלעזר ”יקום בתחיית המתים ביום האחרון” (‏יוחנן י”א:24‏).‏

מן המקרא עולה שקיים קשר בין ה”יום האחרון” לבין ימי מלכות המשיח. פאולוס כתב על אודות המשיח: ”עליו למלוך עד אשר ישים אלוהים את כל האויבים תחת רגליו, והאויב האחרון שימוגר הוא המוות” (‏קורינתים א’. ט”ו:25, 26‏). מסיבה חשובה זו עלינו להתפלל שתבוא מלכות אלוהים ושייעשה רצונו על הארץ.‏ *

כפי שאיוב ידע היטב, רצונו של אלוהים הוא להקים את המתים לתחייה. בבוא העת ימוגר המוות לחלוטין, ואיש לא יתהה עוד: ’האם המוות הוא סוף מוחלט?’‏