אוצר המקדש היה ממוקם בעזרת הנשים. בספר הדן בפולחן המקדש (The Temple—Its Ministry and Services) נאמר: ”את עזרת הנשים הקיפה שדרת עמודים, אשר בתחומיה, בקרבת החומה, ניצבו שלוש עשרה קופות, או ’שופרות’, לאיסוף תרומות”.‏

הקופות כונו שופרות מכיוון שפיהן היה צר וחלקן התחתון רחב. על כל קופה צוין סוג התרומה, והכספים שנאספו בהן יועדו לשימושים ספציפיים. ישוע היה בעזרת הנשים בשעה שהבחין באלמנה הענייה בין התורמים הרבים (‏לוקס כ”א:1, 2‏).‏

שתי קופות נועדו לגביית מס המקדש — תיבה אחת למס של השנה הנוכחית ותיבה שנייה למס של השנה הקודמת. קופות 3 עד 7 יועדו לאיסוף הסכומים שנקבעו בעבור תורים, בני יונה, עצים, קטורת וכלי זהב בהתאמה. אם באי המקדש הקצו סכום גבוה מהנדרש לקניית קורבן מסוים, הם תרמו את העודף בקופות הנותרות. בקופה 8 שמו כספים שנותרו מקניית קורבנות חטאת; בקופות 9 עד 12 תרמו את מה שנותר מרכישת קורבנות אשם, קורבנות מן העופות, קורבנות של נזירים וקורבנות של מצורעים. קופה 13 נועדה לתרומות נדבה אחרות.‏

לוקס כתב את ספר הבשורה הנושא את שמו ואת מעשי השליחים. לוקס ציין שהוא ’התחקה בדייקנות אחר כל הדברים מראשיתם’. אולם מספר חוקרים מטילים ספק בדיוקם של כתביו (‏לוקס א’:3‏). מכאן עולה השאלה: האם לוקס היה היסטוריון מהימן?‏

לוקס מציין עובדות היסטוריות שניתן לאמתן. לדוגמה, בשפת המקור הוא השתמש בתארים רומיים מדויקים בהתייחסו לאנשים רמי דרג אף שתארים אלה לא היו מוכרים לרבים. התארים הללו תורגמו כפקידי ממשל (בפיליפי); מושלי עיר (בתסלוניקי); מארגני חגיגות ומשחקים (באפסוס) ועוד (‏מעשי השליחים ט”ז:20; י”ז:6‏; י”ט:31‏). לוקס קרא להורדוס אנטיפס טטררך, כלומר מושל מחוז, ולסרגיוס פולוס פרוקונסול קפריסין, כלומר נציב המחוז (‏מעשי השליחים י”ג:1,‏ 7‏, הערת שוליים).‏

העובדה שלוקס השתמש בתארים מדויקים מרשימה מאוד כיוון שבכל פעם שהשתנה סיווגו של אזור שהיה מצוי בשליטה רומית, השתנה גם התואר של שליט האזור. חוקר המקרא ברוס מצגר מציין: ”פעם אחר פעם התיאורים במעשי השליחים תואמים את המקום והזמן שבהם התרחשו המאורעות”. החוקר ויליאם רמזי מכנה את לוקס ”היסטוריון מן השורה הראשונה”.‏