הבל הביט בכבשיו שרעו להם בשלווה בצלע ההר,‏ ואז ייתכן שנשא מבטו הרחק מעבר לכבשיו אל נקודה באופק שבה הבחין בניצוץ קלוש.‏ הוא ידע ששם ישנה חרב לוהטת המתהפכת שוב ושוב,‏ ללא הפסקה,‏ וחוסמת את הכניסה לגן עדן.‏ פעם הוריו חיו שם,‏ אבל כעת הכניסה לשם נאסרה עליהם ועל ילדיהם.‏ דמיין לעצמך את הרוח הנושבת בשעות בין הערביים ופורעת את שערו של הבל בשעה שהוא מביט השמיימה ומהרהר בבוראו.‏ האם אי פעם ניתן יהיה לאחות את הקרע בין אלוהים לבני האדם?‏ הבל חפץ בכך בכל מאודו.‏

הבל מדבר אליך כיום.‏ האם אתה שומע אותו?‏ אולי תגיד שזה בלתי אפשרי.‏ הרי בנם השני של אדם וחוה מת לפני זמן רב.‏ שרידיו אבדו מזמן והתערבבו בעפר כבן 000,‏6 שנה.‏ באשר למתים מלמדנו המקרא שהם ”אינם יודעים מאומה” (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10‏)‏.‏ יתר על כן,‏ אף מילה של הבל אינה מתועדת במקרא.‏ אם כן,‏ כיצד הוא יכול לדבר אלינו?‏

בהשראת אלוהים אמר השליח פאולוס את הדברים הבאים על אודות הבל:‏ ”אף־על־פי שמת,‏ הוא עדיין מדבר על־ידי אמונתו” (‏עברים י״א:‏4‏)‏.‏ הבל היה בן האנוש הראשון שפיתח תכונה נעלה זו.‏ כה עזה הייתה אמונתו,‏ עד כי דוגמתו מהווה עד היום מופת לחיקוי עבורנו.‏ אם נלמד מאמונתו ונשתדל לחקותה,‏ יוכל סיפורו לדבר אלינו בצורה מאוד חיה ורבת־עוצמה.‏

אם כן,‏ מה נוכל ללמוד מהבל ומאמונתו אף שכל כך מעט נאמר עליו במקרא?‏ הבה נראה.‏

הבל נולד בשחר ימי האנושות.‏ מאוחר יותר קשר ישוע בין הבל לבין ’‏ייסוד העולם’‏ (‏לוקס י״א:‏50,‏ 51‏)‏.‏ בהשתמשו במילה ”עולם” התכוון ישוע לאנשים שיש להם תקווה להיפדות מן החטא.‏ אומנם הבל היה האדם הרביעי שחי עלי אדמות,‏ אך נראה שהוא היה הראשון שאלוהים ראה בו אדם שניתן לפדותו מן החטא.‏ * אין ספק שהבל לא גדל בסביבה בעלת השפעה חיובית.‏

אף שהעולם היה בראשיתו,‏ ריחפה עננה של קדרות מעל המשפחה האנושית.‏ הוריו של הבל,‏ אדם וחוה,‏ היו ככל הנראה אנשים יפים ונמרצים.‏ אך הם עשו טעות חמורה,‏ והיו מודעים לכך.‏ פעם הם היו אנשים מושלמים,‏ והייתה להם התוחלת לחיות לנצח,‏ אבל הם מרדו ביהוה אלוהים וגורשו ממשכנם הגן עדני.‏ בשימם את רצונותיהם מעל לכל דבר אחר — אפילו מעל צורכי ילדיהם — הם איבדו את שלמותם ואת התוחלת לחיות לנצח (‏בראשית ב׳:‏15 עד ג׳:‏24‏)‏.‏

 אדם וחוה גילו שהחיים מחוץ לגן עדן קשים.‏ אולם כאשר נולד בנם הראשון הם קראו לו קין,‏ כלומר ”משהו שנוצר”,‏ וחוה הכריזה:‏ ”קניתי [יצרתי] איש את [בעזרת] יהוה”.‏ ייתכן שדבריה מרמזים על כך שהיא זכרה את הבטחתו של יהוה בגן עדן,‏ שלפיה אישה מסוימת תביא ’‏זרע’‏ שיום אחד ישמיד את היצור המרושע שגרם לה ולאדם הראשון לסטות מדרך הישר (‏בראשית ג׳:‏15;‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ האם חוה סברה שהיא האישה בנבואה ושקין הוא ה’‏זרע’‏ המובטח?‏

אם היא סברה כך,‏ אזי טעות גדולה הייתה בידה.‏ יתר על כן,‏ אם היא ואדם הראשון החדירו רעיונות כאלו לראשו של קין כבר בילדותו,‏ הם ללא ספק רק העצימו את גאוותו של אדם לא־מושלם זה.‏ כעבור זמן מה ילדה חוה בן נוסף,‏ אך איננו מוצאים הצהרות שאפתניות דומות בנוגע אליו.‏ הוריו העניקו לו את השם הבל,‏ שפירושו אולי ”אד” או ”שווא” (‏בראשית ד׳:‏2‏)‏.‏ האם הבחירה בשם זה שיקפה ציפיות נמוכות יותר,‏ כאילו תלו פחות תקוות בהבל מאשר בקין?‏ נוכל רק להעלות השערות בנידון.‏

בכל מקרה,‏ ההורים בימינו יכולים ללמוד רבות מזוג ההורים הראשון.‏ האם בדבריכם או במעשיכם אתם מטמיעים בילדיכם גאווה,‏ שאפתנות ונטיות אנוכיות?‏ או האם אתם מלמדים אותם לאהוב את יהוה אלוהים ולבקש להיות ידידיו?‏ למרבה הצער,‏ זוג ההורים הראשון כשלו באחריותם.‏ אולם עדיין נותרה תקווה לצאצאיהם.‏

בזמן ששני הבנים גדלו,‏ אדם ככל הנראה הכשיר אותם לעסוק במלאכות שתרמו לכלכלת המשפחה.‏ קין היה לחקלאי;‏ והבל היה לרועה צאן.‏

אולם הבל עשה דבר חשוב בהרבה.‏ במשך השנים הוא פיתח אמונה — אותה תכונה יפה שפאולוס כתב עליה.‏ חשוב על כך.‏ לא הייתה לו דוגמה מקרב בני האדם שממנה יכול היה ללמוד.‏ אם כן,‏ כיצד פיתח אמונה ביהוה אלוהים?‏ תן דעתך לשלושה גורמים שעמדו ככל הנראה ביסוד אמונתו של הבל.‏

פלאי הבריאה של יהוה.‏

אמת,‏ יהוה קילל את האדמה וגרם לה להצמיח קוצים ודרדרים שהקשו על עיבודה.‏ אולם האדמה עדיין סיפקה שפע מזון שכלכל את משפחתו של הבל.‏ ולא רבצה שום קללה על בעלי החיים,‏ לרבות הציפורים והדגים;‏ ולא על ההרים,‏ האגמים,‏ הנהרות והימים;‏ ולא על השמיים,‏ העננים,‏ השמש,‏ הירח והכוכבים.‏ הבל יכול היה לראות בכל עבר ראיות לאהבתו,‏ לחוכמתו ולטובו הרבים לאין שיעור של יהוה אלוהים,‏ בורא הכול (‏רומים א׳:‏20‏)‏.‏ הוא הרהר בהערכה בכל אשר ראה,‏ והדבר חיזק את אמונתו.‏

אין ספק שהבל הקדיש זמן להרהורים בדברים  רוחניים.‏ דמיין לעצמך את הבל רועה את צאנו.‏ חייו של רועה צאן היו כרוכים בהליכה מרובה.‏ הוא הוליך את בעלי החיים העדינים דרך הרים,‏ גאיות ונהרות בחפשו ללא הרף אחר שטחי המרעה הירוקים ביותר,‏ מקורות המים הטובים ביותר והשטחים הבטוחים ביותר שבהם יכול היה עדרו לרבוץ ולנוח.‏ מכל בעלי החיים שברא אלוהים,‏ הכבשים נראו בעיניו כחיות התלותיות ביותר,‏ כאילו נבראו באופן הדורש את הדרכתו והגנתו של האדם.‏ האם הבל הבין שגם הוא זקוק למישהו שיוכל להדריכו,‏ להגן עליו ולדאוג לו,‏ מישהו חכם וחזק בהרבה מכל בן אנוש?‏ אין ספק שפעמים רבות הוא ביטא מחשבות מעין אלה בתפילותיו,‏ ואמונתו המשיכה לגדול בעקבות כך.‏

הבטחות יהוה.‏

אין ספק שאדם וחוה סיפרו לבניהם על האירועים בגן עדן שהובילו לגירושם משם.‏ מכאן שלהבל היה הרבה חומר למחשבה.‏

יהוה אמר שהאדמה תקולל,‏ והבל היה יכול לראות את הקוצים והדרדרים שהעידו על התגשמות מילים אלה.‏ יהוה גם אמר שחוה תחוש כאבים בהריונה ובלידתה.‏ אין ספק שכאשר נולדו אחיו ואחיותיו של הבל,‏ הוא ראה עד כמה גם מילים אלה נכונות.‏ יהוה חזה מראש שחוה תשתוקק נואשות לאהבתו ולתשומת לבו של בעלה,‏ ושהוא מצדו ימשול בה.‏ הבל היה עד למציאות עגומה זו.‏ בכל מקרה,‏ הוא ראה שניתן לסמוך לגמרי על מילתו של יהוה.‏ מכאן שהיו לו סיבות מוצקות להאמין בהבטחת אלוהים בנוגע ל’‏זרע’‏ שיום אחד יתקן את הנזק שהחל בגן עדן (‏בראשית ג׳:‏15–19‏)‏.‏

משרתי יהוה.‏

להבל לא היו דוגמאות טובות לחיקוי מקרב המשפחה האנושית,‏ אבל באותה עת בני האדם לא היו היצורים התבוניים היחידים על כדור הארץ.‏ כאשר גורשו אדם וחוה מגן עדן,‏ חסם יהוה בפניהם ובפני צאצאיהם את הכניסה לגן.‏ כדי להגן על הכניסה הציב יהוה כרובים — מלאכים רבי־מעלה — ואת החרב הלוהטת המתהפכת (‏בראשית ג׳:‏24‏)‏.‏

דמיין לעצמך את הבל מתבונן בכרובים אלה כילד.‏ אין ספק שהגוף הגשמי שלבשו העיד על כוחם העצום.‏ ואין ספק ש”החרב” שלהטה והסתובבה בלי הרף השרתה גם היא יראה גדולה.‏ האם במשך השנים ראה הבל אי פעם את הכרובים משתעממים ועוזבים את מקומם?‏ לא.‏ יום ולילה,‏ שנה אחר שנה,‏ עשור אחר עשור,‏ ניצבו יצורים תבוניים ורבי־עוצמה אלה על עומדם.‏ הבל למד מכך שליהוה אלוהים יש משרתים ישרים ונאמנים.‏ כרובים אלה גילו נאמנות וצייתנות ליהוה,‏ תכונות שהבל לא ראה אצל בני משפחתו.‏ דוגמתם של אותם מלאכים ודאי חיזקה את אמונתו.‏

אמונתו של הבל הלכה והתחזקה ככל שהרהר בכל הדברים שיהוה גילה על עצמו באמצעות הבריאה,‏ באמצעות הבטחותיו ובאמצעות דוגמתם של משרתיו.‏ דוגמתו אכן מדברת אלינו כיום.‏ הידיעה שניתן לפתח אמונה אמיתית ביהוה אלוהים,‏ ואין זה משנה כיצד נוהגים שאר בני המשפחה,‏ יכולה לחזק במיוחד את הצעירים.‏ נפלאות הבריאה שמסביבנו,‏ המקרא העומד כולו לרשותנו ואמונתם המופתית של רבים,‏ מספקים לנו כיום בסיס איתן לבניית אמונה.‏

ככל שאמונתו של הבל ביהוה התחזקה,‏ הוא רצה למצוא דרך להביע את אמונתו במעשים.‏ אולם מה יכול אדם בשר ודם לתת לבורא היקום?‏ אין ספק שאלוהים אינו זקוק למתנות או לסיוע מבני האדם.‏ עם הזמן הבין הבל עובדה חשובה:‏ אם הוא ייתן ליהוה את הטוב ביותר שברשותו מתוך המניע הנכון,‏ אביו השמימי האוהב יהיה מרוצה מכך.‏

לכן הבל החליט להקריב כמה כבשים מצאנו.‏ הוא לקח את המשובחים ביותר,‏ את בכורות צאנו,‏ והקריב את חלקיהם המובחרים ביותר.‏ באותו זמן ביקש גם קין לזכות בברכתו ובחסדו של אלוהים והכין מנחה מיבוליו.‏ אבל מניעיו לא היו כשל הבל.‏  ההבדל ניכר לעין כאשר הביאו שני האחים את מנחותיהם.‏

ייתכן ששני בניו של אדם הראשון השתמשו במזבחות ובאש על מנת להקריב את מנחותיהם,‏ אולי לעיני הכרובים,‏ שהיו באותו הזמן הנציגים היחידים של יהוה עלי אדמות.‏ יהוה הגיב!‏ אנו קוראים:‏ ”ויִשַע יהוה אל הבל ואל מנחתו” (‏בראשית ד׳:‏4‏)‏.‏ הכתוב אינו מוסר לנו פרטים באשר לאופן שבו הביע אלוהים את שביעות רצונו מהמנחה.‏ אך מדוע העדיף את מנחתו של הבל?‏

האם בשל סוג הקורבן שבחר?‏ הבל הקריב יצור חי ונושם ושפך את דמו יקר הערך.‏ האם הבל הבין מה רב ערכו של קורבן כזה?‏ מאות שנים אחרי ימי הבל השתמש אלוהים בקורבן של שה תמים כסמל לקורבנו של בנו המושלם,‏ ”שה אלוהים” שדמו הנקי עתיד היה להישפך (‏יוחנן א׳:‏29;‏ שמות י״ב:‏5–7‏)‏.‏ אולם הבל ודאי לא יכול היה לדעת או להבין את כל זאת.‏

אנו יודעים בוודאות שהבל הקריב מהמיטב שהיה ברשותו.‏ יהוה היה מרוצה הן מהמנחה והן ממקריבהּ,‏ מפני שהבל פעל מתוך אהבה ליהוה ומתוך אמונה אמיתית בו.‏

אך לא כך היה במקרה של קין.‏ ”אל קין ואל מנחתו [יהוה] לא שעה” (‏בראשית ד׳:‏5‏)‏.‏ לא היה כל פסול במנחתו של קין,‏ שהרי מאוחר יותר התיר אלוהים במסגרת התורה להקריב מפרי האדמה (‏ויקרא ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ אך המקרא מציין ש”מעשיו [של קין] היו רעים” (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏12‏)‏.‏ בדומה לרבים כיום,‏ הוא סבר ככל הנראה שמספיק לגלות מסירות לאלוהים כלפי חוץ.‏ אולם עד מהרה העידו מעשיו על חוסר אמונה אמיתית ועל חוסר אהבתו כלפי יהוה.‏

כאשר ראה קין שהוא לא זכה בחסדו של יהוה,‏ האם ביקש ללמוד מדוגמתו של הבל?‏ לא.‏ הוא התמלא שנאה כלפי אחיו.‏ יהוה ראה מה מתחולל בלבו של קין ובסבלנות פנה אל ההיגיון שלו.‏ הוא הזהיר אותו שדרכו עלולה לגרום לו לבצע חטא חמור וציין שאם ישנה את דרכו,‏ ירוּמם (‏בראשית ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

קין התעלם מאזהרת אלוהים.‏ הוא הזמין את אחיו הצעיר,‏ שבטח בו,‏ ללכת עמו לשדה.‏ שם תקף אותו ורצח אותו (‏בראשית ד׳:‏8‏)‏.‏ אפשר לומר שהבל היה הראשון שנרדף ונרצח על רקע דתי.‏ הוא אומנם מת אך בכך לא תם סיפורו.‏

במובן סמלי,‏ דמו של הבל צעק אל יהוה אלוהים וביקש נקמה,‏ או צדק.‏ ואלוהים דאג לכך שהצדק ייעשה בהענישו את קין המרושע על פשעו (‏בראשית ד׳:‏9–12‏)‏.‏ חשוב מכך,‏ סיפור אמונתו של הבל מדבר אלינו היום.‏ חייו של הבל — שאורכם היה אולי כמאה שנה — היו קצרים יחסית לעומת חייהם של בני דורו,‏ אך הוא חי את חייו בדרך הטובה ביותר.‏ הוא מת בידיעה שאביו השמימי יהוה אוהב אותו ושבע רצון ממנו (‏עברים י״א:‏4‏)‏.‏ נוכל להיות בטוחים שהוא שמור בזכרונו הבלתי מוגבל של יהוה ושהוא צפוי לקום לתחייה בגן עדן עלי אדמות (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ התזכה לפגוש אותו שם?‏ כן,‏ אם תהיה נחוש להקשיב להבל בדברו אליך ולחקות את אמונתו המופתית.‏