המקרא מציין שאזורים מסוימים בארץ המובטחת היו מיוערים והיו בהם עצים ”‏לרוב”‏ (‏מל״א י׳:‏27;‏ יהו׳ י״ז:‏15,‏ 18‏)‏.‏ אך ישנם ספקנים התוהים אם כך אכן היה לנוכח העובדה שכיום חלקים גדולים בארץ קירחים מעצים.‏

הספר החיים בישראל המקראית (‏Life in Biblical Israel)‏ מסביר כי ”‏היערות בישראל הקדומה היו הרבה יותר נרחבים מבימינו”‏.‏ המעטה הטבעי של האזורים ההרריים היה מורכב בעיקר מעצי אורן ירושלים (‏Pinus halepensis‏)‏ עצי אלון מצוי (‏Quercus calliprinos‏)‏ ועצי אלה ארץ־ישראלית (‏Pistacia palaestina‏)‏. השפלה,‏ אזור הכולל בתוכו את הגבעות שבין שדרת ההר המרכזית לבין מישור החוף,‏ הייתה משופעת בעצי שקמה (‏Ficus sycomorus‏)‏.‏

הספר צמחי התנ״ך (‏Plants of the Bible)‏ מוסר כי מקומות שונים בישראל ריקים כיום לגמרי מעצים.‏ מה תרם לכך?‏ הספר מסביר שהיה זה תהליך הדרגתי:‏ ”‏האדם פגע בהתמדה בצומח הטבעי,‏ בייחוד כדי להרחיב את שטחי החקלאות והמרעה שלו וכן גם לצורך חומרי בנייה וחומרי בעירה”‏.‏