מחקרים והשקפות

שליטתו של ארסמוס ביוונית ובלטינית אפשרה לו להשוות בין תרגומי מקרא לטיניים,‏ כגון הוולגטה,‏ לבין כתבי יד יווניים קדומים של הברית החדשה (‏הנקראת גם כתבי־הקודש היווניים)‏.‏ הוא הגיע למסקנה שמן ההכרח שכל אדם ירכוש ידע מקראי.‏ לכן הוא הצהיר שיש לתרגם את כתבי־הקודש לשפות השגורות בימיו.‏

ארסמוס האמין שצריכה להתרחש רפורמה פנימית בכנסייה הקתולית משום שלדידו הדת המשיחית צריכה להיות דרך חיים ולא להסתכם בטקסים חסרי משמעות.‏ כתוצאה מכך,‏ כאשר החלו הרפורמאטורים במחאותיהם ודרשו שיתחוללו שינויים בתוך הכנסייה הרומית,‏ הוא עורר את חשדם של גורמים קתוליים.‏

בכתביו חשף ארסמוס בצורה סטירית את מעשיהם הפסולים של אנשי הכמורה,‏ את סגנון חייהם הראוותני ואת שאיפותיהם של האפיפיורים שתמכו בלהט במלחמות.‏ הוא יצא חוצץ נגד אנשי הכמורה המושחתים שניצלו את המאמינים באמצעות מסורות כנסייתיות כמו וידוי,‏ פולחן קדושים,‏ צום ועלייה לרגל.‏ הוא גם התנגד למנהגים כגון מכירת כתבי מחילה ופרישות כפויה.‏

 הנוסח היווני של הברית החדשה

בשנת 1516 הוציא ארסמוס מתחת ידו את המהדורה הראשונה שלו של הברית החדשה ביוונית — הנוסח המודפס הראשון בשפת המקור של כתבי־הקודש היווניים שאי פעם יצא לאור.‏ נוסח זה כלל הערות ותרגום לטיני פרי עטו לכתבי־הקודש היווניים שהיה שונה מתרגום הוולגטה.‏ לאורך תקופה מסוימת הוא ערך תיקונים בתרגומו,‏ והתוצר המוגמר היה שונה אף יותר מנוסח הוולגטה הלטינית.‏

אחד ההבדלים נגע ליוחנן א׳.‏ ה׳:‏7‏.‏ כדי לתמוך בדוקטרינת השילוש הלא־מקראית שובצה בוולגטה תוספת מאוחרת המכונה קוֹמָה יוֹהַנַאוּם (‏comma Johanneum)‏, וזו לשונה:‏ ”‏בשמיים האב,‏ הדבר ורוח הקודש ושלושתם אחד המה”‏.‏ ארסמוס השמיט את המילים הללו משתי מהדורותיו הראשונות של הברית החדשה משום שהן לא הופיעו באף אחד מכתבי היד היווניים שהיו ברשותו.‏ אולם מאוחר יותר לחצה עליו הכנסייה לכלול אותן במהדורה השלישית שלו.‏

המהדורות המתוקנות של הברית החדשה ביוונית שהוציא ארסמוס מתחת ידו סיפקו בסיס לתרגומים משופרים לשפות אירופיות.‏ מרטין לותר,‏ ויליאם טינדל,‏ אנטוניו ברוצ׳ולי ופרנסיסקו דה אנתינס נעזרו בהן כשתרגמו את כתבי־הקודש היווניים לגרמנית,‏ אנגלית,‏ איטלקית וספרדית בהתאמה.‏

ארסמוס חי בתקופה מכרעת של סערה דתית,‏ והנוסח שלו לברית החדשה ביוונית נחשב לכלי יקר מאין כמוהו בעיני הרפורמאטורים הפרוטסטנטים.‏ היו שראו בארסמוס רפורמאטור,‏ אך דעתם השתנתה כשהחלה הרפורמציה והתנהלו בעקבותיה פולמוסים תיאולוגיים גדולים.‏ באותה עת הבהיר ארסמוס שהוא אינו מוכן לתמוך באף צד.‏ מעניין לציין שלפני למעלה מ־100 שנה כתב החוקר דיוויד שַף שארסמוס ”‏מת בבדידות,‏ ללא כל שייכות דתית.‏ הקתולים לא היו מוכנים להכיר בו,‏ והפרוטסטנטים לא יכלו להכיר בו”‏.‏