צוהר אל העבר

אריסטו

אריסטו

אריסטו,‏ שחי לפני למעלה מ־300,‏2 שנה,‏ תרם תרומה נכבדת למדע ולפילוסופיה.‏ כתביו עוררו עניין רב לאורך הדורות,‏ תורגמו לשפות רבות ונלמדו בצורה נרחבת.‏ ג׳יימס מקלקלן,‏ פרופסור להיסטוריה,‏ כתב ש”‏תפיסותיו של אריסטו על הטבע עיצבו את המחשבה האירופית קרוב לאלפיים שנה”‏.‏ חלק מהשקפותיו אף חלחלו לתורות קתוליות ופרוטסטנטיות וכן לאסלאם.‏

איש אשכולות רחב אופקים

אריסטו כתב על אומנות,‏ אסטרונומיה,‏ אתיקה,‏ ביולוגיה,‏ חוק,‏ לוגיקה,‏ מגנטיות,‏ מטפיזיקה,‏ פואטיקה,‏ פוליטיקה,‏ פסיכולוגיה,‏ רטוריקה,‏ שפה,‏ תנועה ותענוגות,‏ וכן גם על הנפש,‏ שלא נתפסה בעיניו כאלמותית.‏ אולם שמו יצא לתהילה בראש ובראשונה בשל חיבוריו בתחום הביולוגיה והלוגיקה.‏

המשכילים היוונים מהעת העתיקה ניסו להסביר את עולם הטבע באמצעות התבוננות,‏ הסקת מסקנות והיגיון.‏ בבסיס שיטה זו עמדו תפיסות שנחשבו בעיניהם לאמיתות יסוד,‏ והם האמינו שאם ינתחו לעומק את האמיתות הללו,‏ יוכלו להגיע למסקנות הנכונות.‏

על סמך פילוסופיה זו הגיעו המשכילים היוונים למספר מסקנות מדויקות.‏ למשל,‏ הם הסיקו שיש סדר יסודי ביקום.‏ אך בשיטה זו היה ליקוי חמור מכיוון שההתבוננות שלהם הייתה מוגבלת למה שהם יכלו לתפוס בחושיהם — מגבלה שהוליכה שולל אנשים מבריקים רבים,‏ ובתוכם אריסטו.‏ לדוגמה,‏ הם סברו שכוכבי הלכת והכוכבים חגים סביב כדור הארץ.‏ בימים ההם נחשבה תפיסה זו לאמת ברורה כשמש.‏ ‏”‏נראה היה כי גם ההיגיון וגם הניסיון מאששים את השקפת היוונים שכדור הארץ הוא מרכז היקום”‏,‏ נאמר בספר אטימת החשיבה של העולם המערבי (‏The Closing of the Western Mind)‏.‏

לתפיסה שגויה זו לא היו נודעות השלכות משמעותיות אילו הייתה נותרת אך ורק בתחום המדע.‏ אך לא כך אירע.‏

הדת הקתולית חובקת את אריסטו

באירופה הנוצרית של ימי הביניים נחשבו חלק מתורותיו של אריסטו לאמת מקובלת,‏ כלומר הן נתפסו בעיני הכלל כאמת שאין עליה עוררין.‏ תיאולוגים מהכנסייה הרומית־קתולית — ובעיקר תומס אקווינס (‏1224–1274 בקירוב)‏ — שילבו את כתבי אריסטו בתיאולוגיה שלהם.‏ כתוצאה מכך,‏ הרעיון שהארץ קבועה במרכז היקום,‏ רעיון שהגה אריסטו,‏ הפך לדוֹגמה קתולית.‏ גם מנהיגי דת פרוטסטנטים,‏ כדוגמת קלווין ולותר,‏ אימצו השקפה זו וטענו שהיא עולה בקנה אחד עם המקרא (‏ראה התיבה ”‏ פרשנות מילולית מדי למקרא‏”‏)‏.‏

חלק מתורותיו של אריסטו נחשבו לאמת שאין עליה עוררין

‏”‏בתחומים מסוימים הפכו [‏תורות אריסטו]‏ ותורות הכנסייה הקתולית לזהות כמעט לגמרי”‏,‏ כתב החוקר צ׳ארלס פרימן.‏ משום כך יש אומרים שאקווינס ”‏הטביל”‏ את אריסטו לדת הקתולית.‏ אך לאמיתו של דבר,‏ ”‏אקווינס הוא שהמיר את דתו לאריסטוטליות”‏,‏ כתב פרימן.‏ ניתן לומר שבמובן מסוים זה מה שקרה גם לכנסייה.‏ בעקבות כך כאשר העז האסטרונום והמתמטיקאי האיטלקי גלילאו לטעון כי תצפיותיו מוכיחות שכדור הארץ סובב סביב השמש,‏ הוא נקרא להתייצב מול האינקוויזיציה ונכפה עליו לחזור בו מטענתו.‏ a למרבה האירוניה,‏ אריסטו עצמו ציין שידע מדעי נצבר בהדרגה ונתון לשינויים.‏ כמה חבל שהכנסיות לא אימצו השקפה זו!‏

a למידע נוסף ראה המאמר ”‏העימות של גלילאו עם הכנסייה‏”‏ בהוצאת עורו!‏ מ־8 במאי 2003.‏