דבורת הדבש מסוגלת לנחות בבטחה וללא כל קושי כמעט בכל זווית אפשרית.‏ כיצד היא עושה זאת?‏

נקודות למחשבה:‏ כדי לנחות ללא פגע צריכה דבורת הדבש להאט את מהירותה עד לכדי עצירה כמעט מוחלטת לפני שהיא יוצרת מגע עם המשטח.‏ דרך הגיונית אחת לעשות כן היא למדוד שני פרמטרים — מהירות התעופה והמרחק מהיעד — ולהאט את המהירות בהתאם.‏ אולם רוב החרקים יתקשו להשתמש בשיטה זו כיוון שעיניהם קרובות מאוד זו לזו ובעלות מיקוד קבוע,‏ ולכן הם אינם מסוגלים למדוד מרחק באופן ישיר.‏

ראייתה של דבורת הדבש שונה מאוד מזו של בני האדם,‏ הניחנים בראייה דו־עינית (‏בינוקולרית)‏ המאפשרת לחשב מרחק בין עצמים.‏ נראה כי דבורת הדבש מתבססת על עיקרון פשוט — ככל שמתקרבים לעצם כלשהו כך הוא נראה גדול יותר.‏ לפיכך ככל שהדבורה מתקרבת לעצם,‏ כך הוא גדל מהר יותר מנקודת מבטה.‏ מניסויים שנערכו באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה עולה כי דבורת הדבש מאטה את מהירות התעופה שלה כך שקצב הגדילה של העצם יישאר קבוע.‏ עד שדבורת הדבש מגיעה ליעדה,‏ מהירותה כמעט אפסית,‏ מה שמאפשר לה לנחות בבטחה.‏

כתב העת רשומות האקדמיה הלאומית למדעים מדווח:‏ ”‏הפשטות והכלליות של אסטרטגיית נחיתה זו.‏.‏.‏ הופכות אותה לאידיאלית ליישום במערכות ההכוונה של רובוטים מעופפים”‏.‏

מה דעתך?‏ האם אסטרטגיית הנחיתה של דבורת הדבש התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏