שרה נעמדה במרכז החדר והתבוננה סביב.‏ דמיין לעצמך אישה מהמזרח התיכון בעלת עיניים כהות מרשימות ומלאות הבעה.‏ האם היה בהן שמץ של עצבות?‏ אם כן,‏ בהחלט ניתן להבין מדוע.‏ היא צברה זיכרונות רבים בבית זה.‏ היא ובעלה היקר,‏ אברהם,‏ בילו כאן אינספור רגעים מאושרים.‏ a מקום זה היה לבית חם עבורם.‏

השניים התגוררו באור כשדים,‏ עיר משגשגת ובה שפע אומנים,‏ בעלי מלאכה ורוכלים.‏ לכן הם בוודאי צברו רכוש רב.‏ אך עבור שרה ביתה היה יותר מאשר מקום לאחסון חפציה.‏ היא ובעלה חלקו כאן לאורך השנים לא מעט רגעי שמחה ואכזבה והתפללו פעמים כה רבות לאלוהיהם האהוב,‏ יהוה.‏ לשרה היו סיבות למכביר לאהוב את המקום הזה.‏

אולם שרה הייתה מוכנה להותיר מאחור את כל מה שהכירה.‏ אף שאולי כבר הגיעה לגיל 60,‏ היא הסכימה לנדוד למקומות בלתי מוכרים ולחיות חיים רוויי סכנות וקשיים בידיעה שלא תחזור לביתה.‏ מה הוביל אותה לשנות את חייה מן הקצה אל הקצה?‏ ומה נוכל ללמוד מאמונתה?‏

‏”‏לך לך מארצך”‏

שרה ככל הנראה גדלה בעיר אור.‏ כיום כל שנותר מהעיר הם עיי חורבות.‏ אך בתקופתה של שרה היו מימיו של נהר הפרת ותעלותיו גדושים אוניות סחר שהובילו ממרחוק סחורות יקרות ערך אל העיר הפורחת.‏ אנשים צבאו על רחובותיה הצפופים והמתפתלים,‏ סירות נדחקו זו לזו לאורך רציפיה,‏ ושווקיה היו עמוסים כל טוב.‏ דמיין את שרה גדלה בעיר שוקקת חיים זו ולומדת להכיר רבים מתושביה בשמם.‏ היא ודאי לא נשכחה מזיכרונם,‏ שכן ניחנה ביופי יוצא מגדר הרגיל.‏ נוסף על כל זאת,‏ הייתה לה משפחה ענפה בעיר.‏

שרה נודעת במקרא בזכות אמונתה החזקה — אך לא הייתה זו אמונה באל הירח כפי שהיה נהוג בעיר אור,‏ אשר בה ניצב מגדל לכבוד אל זה.‏ שרה עבדה את האל האמיתי,‏ יהוה.‏ כתבי־הקודש אינם מציינים מניין רכשה אמונה זו.‏ אביה היה,‏ לפחות לזמן מה,‏ עובד אלילים.‏ מכל מקום,‏ היא נישאה לאברהם,‏ שהיה מבוגר ממנה בעשור b (‏בראשית י״ז:‏17‏)‏.‏ הוא נודע מאוחר יותר כ”‏אביהם של כל המאמינים”‏ (‏רומים ד׳:‏11‏)‏.‏ אברהם ושרה רקמו קשר נישואין איתן ויציב,‏ אשר התאפיין בכבוד,‏ תקשורת טובה ונכונות הדדית לצלוח קשיים יחדיו.‏ אך מעל הכול,‏ הקשר ביניהם עמד בסימן אהבתם לאלוהים.‏

שרה אהבה מאוד את בעלה,‏ והשניים הקימו  לעצמם בית בין קרוביהם באור.‏ אולם לא חלף זמן רב והם נאלצו להתמודד עם אכזבה מרה.‏ המקרא מוסר:‏ ”‏ותהי שרי עקרה;‏ אין לה וָלָד”‏ (‏בראשית י״א:‏30‏)‏.‏ באותה תרבות ובאותם ימים,‏ מצבה של שרה נחשב לאסון.‏ אך שרה נותרה נאמנה לאלוהיה ולבעלה.‏ לוט,‏ אחיינם היתום,‏ ככל הנראה הפך לבן עבורם.‏ החיים המשיכו כסדרם — עד שיום אחד הכול השתנה.‏

אברהם מיהר לעבר שרה כשהתרגשות ניכרת על פניו.‏ הוא התקשה להאמין למה שזה עתה אירע.‏ אלוהיהם נגלה אליו באמצעות מלאך ודיבר אליו!‏ דמיין לעצמך את שרה הנרגשת תולה את עיניה היפות בבעלה ושואלת:‏ ”‏מה הוא אמר לך?‏ אנא הגד לי!‏”‏ אברהם אולי התיישב תחילה כדי לארגן את מחשבותיו,‏ ואז סיפר לה את שאמר לו יהוה:‏ ”‏לך לך מארצך ומקרוביך ובוא אל הארץ אשר אראה לך”‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ לאחר ששככה ההתרגשות הראשונית,‏ הם החלו לחשוב לעומק על המשימה שהטיל עליהם יהוה.‏ היה עליהם לעזוב את חייהם הנוחים והיציבים ולחיות כנוודים!‏ כיצד תגיב שרה?‏ אברהם ודאי התבונן בה ובחן את תגובתה.‏ האם תהיה מוכנה לתמוך בו ולערוך שינוי כה משמעותי בחייהם?‏

המצב שבפניו ניצבה שרה אולי נשמע לנו זר.‏ אתה עשוי לחשוב,‏ ’‏אלוהים אף פעם לא ביקש ממני או מבת הזוג שלי לעשות דבר כזה!‏’‏ אבל אם חושבים על זה,‏ כולנו עומדים בפני בחירה דומה.‏ אנו חיים בעולם חומרני הדוחק בנו להציב בראש סדר העדיפויות שלנו את הנוחות,‏ הנכסים ותחושת הביטחון שלנו.‏ לעומת זאת,‏ המקרא מעודד אותנו לבחור אחרת — להציב דברים רוחניים במקום הראשון בחיינו ולתת עדיפות לרצון אלוהים על פני רצוננו אנו (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏ כאשר נבחן את מעשיה של שרה,‏ נוכל לשאול את עצמנו,‏ ’‏אילו החלטות אני אקבל בחיי?‏’‏

הם ’‏יצאו מארץ הכשדים’‏

כששרה ארזה את חפציה,‏ היא התחבטה בשאלה — מה לקחת ומה להותיר מאחור.‏ לא הייתה לה אפשרות לקחת שום פריט גדול מדי עבור שיירת חמורים וגמלים או כל דבר שיכביד עליהם בחייהם כנוודים.‏ הם ודאי נאלצו למכור או למסור חלק ניכר מרכושם.‏ בנוסף,‏ היה על שרה לוותר על הנוחות שבחיי העיר — הנגישות לדוכנים ולשווקים שבהם יכלה לקנות דגן,‏ בשר,‏ פֵּרות,‏ ביגוד,‏ מצרכים ודברי נוחות אחרים.‏

אך אולי הדבר הקשה ביותר עבור שרה היה לוותר על הבית עצמו.‏ אם ביתם דמה לבתים הרבים שחשפו ארכיאולוגים בחורבות אור,‏ נאלצה שרה לוותר על תנאים נוחים במיוחד.‏ חלק מהבתים  הללו כללו למעלה מתריסר חדרים,‏ מים זורמים ומערכות צנרת.‏ אפילו הבית הפשוט ביותר העניק קורת גג יציבה,‏ קירות,‏ דלת ובריח.‏ האם אוהל יוכל לספק את אותה ההגנה כנגד גנבים,‏ או כנגד אריות,‏ נמרים,‏ דובים וזאבים — שהיו כולם נפוצים בארצות המקרא באותם זמנים?‏

ומה באשר למשפחה?‏ ממי תיאלץ שרה להיפרד?‏ ייתכן שהצו שנתן אלוהים ”‏לך לך מארצך ומקרוביך”‏ היה קשה במיוחד עבור שרה.‏ כאישה חמה ואוהבת,‏ ודאי היו לה אחים ואחיות,‏ אחיינים ואחייניות,‏ דודים ודודות שאליהם נקשרה עד מאוד ושאותם אולי לא תראה עוד לעולם.‏ אף־על־פי־כן,‏ שרה האמיצה הביטה קדימה והמשיכה יום אחר יום בהכנות לקראת העזיבה.‏

למרות הקשיים שרה הייתה ערוכה ומוכנה ליציאה ביום שנקבע.‏ תרח,‏ ראש המשפחה,‏ חבר לאברהם ושרה אף שככל הנראה הגיע כבר לגיל מאתיים (‏בראשית י״א:‏31‏)‏.‏ אין ספק שחלק ניכר מהטיפול בהורה הקשיש ייפול על כתפיה של שרה.‏ גם לוט הצטרף אליהם בשעה ש’‏יצאו מארץ הכשדים’‏ כמצוות יהוה (‏מעשי השליחים ז׳:‏4‏)‏.‏

השיירה עשתה דרכה לאורך נהר הפרת והגיעה תחילה לחרן,‏ ששכנה כ־000,‏1 קילומטר צפונית־מערבית,‏ שם התיישבה המשפחה לזמן מה.‏ ייתכן שבשלב זה תרח כבר היה חלש מכדי להמשיך במסע,‏ והמשפחה נשארה בעיר עד אשר מת בגיל 205.‏ בשלב מסוים לפני שהמשיכו במסעם,‏ שוב דיבר יהוה לאברהם וחזר על הוראתו לעזוב את הארץ הזו ולעבור לארץ אשר יראה לו.‏ אך הפעם הוסיף אלוהים הבטחה מרגשת:‏ ”‏ואעשך לגוי גדול”‏ (‏בראשית י״ב:‏2–4‏)‏.‏ עם זאת,‏ כאשר עזבו את חרן אברהם היה בן 75 ושרה בת 65 וטרם נולדו להם ילדים.‏ איך ייתכן שאומה תיוולד מאברהם?‏ האם יישא אישה נוספת?‏ היות שפוליגמיה הייתה נפוצה באותם ימים,‏ שרה ודאי תהתה על כך.‏

על כל פנים,‏ הם עזבו את חרן והתקדמו במסעם.‏ אך שים לב מי התלוו אליהם כעת.‏ המקרא מספר שמשפחתו של אברהם עזבה את המקום עם הרכוש הרב שצברו וכן עם ”‏הנפש אשר עשו בחרן”‏ (‏בראשית י״ב:‏5‏)‏.‏ מי היו אותם אנשים?‏ ככל הנראה משרתים.‏ אברהם ושרה ללא ספק סיפרו על אמונתם לכל מי שהיו מוכנים להקשיב.‏ כמה מקורות יהודיים עתיקים מציינים שאותם אנשים היו גם גרים,‏ כלומר הם החלו לעבוד את יהוה לצד אברהם ושרה.‏ אם כן,‏ אמונתה האיתנה של שרה ודאי הותירה רושם עז על סובביה כשדיברה על אלוהיה ועל תקוותה.‏ טוב נעשה אם נהרהר בכך,‏ כיוון שאנו חיים בתקופה שבה אמונה ותקווה הן מצרך נדיר במיוחד.‏ האם תוכל לשתף אחרים בדברים הטובים שאתה לומד מהמקרא?‏

‏’‏וירדו מצרימה’‏

לאחר שחצו את נהר הפרת,‏ ככל הנראה בי”‏ד בניסן 1943 לפה״ס,‏ המשיכו במסעם דרומה לעבר הארץ שהבטיח להם יהוה (‏שמות י״ב:‏40,‏ 41‏)‏.‏ ראה בעיני רוחך את שרה מביטה סביבה ומתפעמת מהיופי,‏ המגוון והאקלים הנעים של הארץ.‏ ליד אלון מורה שבקרבת שכם,‏ שוב נגלה יהוה לאברהם.‏ הפעם אמר לו:‏ ”‏לזרעך אתן את הארץ הזאת”‏.‏ איזו משמעות עמוקה הייתה טמונה במילה ”‏זרע”‏ עבור אברהם!‏ הוא ללא ספק נזכר במה שאירע בגן עדן,‏ כאשר ניבא יהוה שיבוא זרע אשר ישמיד ביום מן הימים את השטן.‏ עוד קודם לכן אמר יהוה לאברהם שאנשי כל העמים יוכלו להתברך בזכות האומה שתיוולד ממנו (‏בראשית ג׳:‏15;‏ י״ב:‏2,‏ 3,‏ 6,‏ 7‏)‏.‏

יחד עם זאת,‏ קשיי החיים לא פסחו על משפחתו של אברהם.‏ כשהכה רעב בארץ כנען,‏ החליט אברהם לקחת את משפחתו דרומה לעבר מצרים.‏ אולם הוא ידע שבאותו אזור קיימת סכנה מסוימת.‏ לכן אמר לשרה:‏ ”‏הנה נא,‏ ידעתי כי אישה יפת מראה את.‏ והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו,‏ ’‏אשתו זאת’‏.‏ והרגו אותי,‏ ואותך יחַיו.‏ אמרי נא אחותי את,‏ למען ייטב לי בעבורך,‏ וחייתה נפשי בגללך”‏ (‏בראשית י״ב:‏10–13‏)‏.‏ מה הוביל את אברהם לפנות לשרה בבקשה חריגה זו?‏

אברהם לא היה שקרן או פחדן,‏ כפי שטוענים חלק מהמבקרים.‏ שרה באמת הייתה אחותו  למחצה.‏ כמו כן,‏ לזהירותו של אברהם היה בסיס מוצק.‏ אברהם ושרה ידעו כי אין דבר חשוב יותר ממטרתו של אלוהים להקים מאברהם זרע מיוחד ועם סגולה,‏ כך שהיה זה חיוני שאברהם יגלה זהירות.‏ זאת ועוד,‏ ממצאים ארכיאולוגיים חשפו כי לא היה זה דבר חסר תקדים במצרים שאדם בעל כוח חוטף אישה והורג את בעלה.‏ לכן אברהם פעל בתבונה,‏ ושרה גילתה ענווה ושיתפה פעולה עם החלטתו.‏

תוך זמן קצר התברר שחששותיו של אברהם לא היו חסרי שחר;‏ כמה משרי פרעה הבחינו ביופייה המרשים של שרה — עובדה יוצאת דופן בהתחשב בגילה.‏ הם דיווחו על כך לפרעה,‏ אשר ציווה להביאה אליו.‏ קשה לתאר את הייסורים שחש אברהם או את הפחדים שהציפו את שרה.‏ אולם נראה כי היא זכתה ליחס של אורחת כבוד,‏ ולא של בת־ערובה.‏ פרעה ככל הנראה רצה לחזר אחריה ולהרשים אותה בעושרו ואז לנהל עם ”‏אחיה”‏ משא ומתן בכדי לשאת אותה לאישה (‏בראשית י״ב:‏14–16‏)‏.‏

דמיין לעצמך את שרה משקיפה על הנוף הנפרש בפניה מחלון או ממרפסת הארמון המצרי.‏ כיצד חשה כעת,‏ כששוב התגוררה בבית עם קירות וקורת גג ונהנתה ממטעמים משובחים?‏ האם הוקסמה מחיי המותרות — שאולי היו מפוארים אף יותר מכל מה שידעה באור?‏ חשוֹב עד כמה היה השטן מרוצה אילו הייתה עוזבת את אברהם ונישאת לפרעה!‏ אבל אפשרות זו לא עלתה בדעתה.‏ היא הייתה נאמנה לבעלה,‏ לנישואיה ולאלוהיה.‏ כמה טוב היה אילו כל אדם נשוי בעולמנו הבלתי מוסרי היה מגלה נאמנות כזו!‏ התוכל לחקות את נאמנותה של שרה ביחסיך עם יקיריך וידידיך?‏

יהוה התערב על מנת להגן על אישה אהובה זו והמיט נגעים על פרעה ועל ביתו.‏ כאשר נודע לפרעה ששרה היא אשת אברהם,‏ שלח אותה בחזרה לבעלה וביקש מכל המשפחה לעזוב את מצרים (‏בראשית י״ב:‏17–20‏)‏.‏ עד כמה שמח אברהם לקבל שוב לחיקו את אשתו היקרה!‏ זכור כי עוד קודם לכן אמר לה באהבה:‏ ”‏ידעתי כי אישה יפת מראה את”‏.‏ אך אברהם העריך פי כמה וכמה יופי מסוג אחר — יופי שלא הסתכם רק במראה החיצוני.‏ לשרה היה יופי פנימי אמיתי,‏ מהסוג שיהוה מעריך (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ זהו יופי שכל אחד מאתנו יכול לטפח.‏ אם נציב עניינים רוחניים לפני דברים חומריים,‏ נחלוק עם אחרים את מה שאנו לומדים על אלוהים ונדבק בנאמנות בעקרונות המוסר של אלוהים לנוכח פיתויים — נוכיח שאנו הולכים בעקבות אמונתה של שרה.‏