על־פי ספר הבשורה של מתי, ”ישוע נכנס לבית המקדש וגירש משם את כל המוכרים והקונים והפך את שולחנות מחליפי הכספים ואת כיסאות מוכרי היונים. אמר להם: ’כתוב: ”ביתי בית תפילה ייקרא”, אבל אתם הופכים אותו למערת שודדים’” (‏מתי כ”א:12, 13‏).‏

ממקורות יהודיים היסטוריים עולה שהמוכרים בבית המקדש ניצלו את הקונים וגבו מהם מחירים מופקעים. לדוגמה, במשנה (כרתות א, ז) נאמר שמחיר קורבן זוג יונים במאה הראשונה לספירה עמד על דינר זהב. סכום זה היה שווה לשכר של 25 ימי עבודה של פועל פשוט. על־פי התורה הורשו העניים להקריב יונים; עם זאת, אפילו מחירן של ציפורים אלה הרקיע שחקים (‏וי’ א’:14; ה’:7; י”ב:6–8‏). מצב זה קומם את רבן שמעון בן גמליאל, ולכן הוא הפחית את מספר הקורבנות שנדרשו. בעקבות כך מחיר קורבן זוג יונים צנח מיידית למאית מהמחיר הקודם.‏

לאור האמור לעיל, ישוע בצדק כינה את המוכרים בבית המקדש ”שודדים” בשל נצלנותם וחמדנותם.‏