בעיירה קטנה בגוג׳רט,‏ הודו,‏ נטבל אביו של ג׳ון כאחד מעדי־יהוה בשלהי שנות ה־50.‏ ג׳ון,‏ אמו וחמשת אחיו ואחיותיו היו כולם קתולים אדוקים,‏ ולכן הם התנגדו לאמונתו של האב.‏

יום אחד ביקש האב מג׳ון להעביר מעטפה לאח מהקהילה.‏ אולם באותו הבוקר נחתך ג׳ון חתך עמוק באצבעו כשפתח מכסה של פחית גדולה.‏ בכל זאת,‏ הוא רצה לציית לאביו,‏ ולכן כרך חתיכת בד סביב אצבעו המדממת והלך למסור את המעטפה.‏

כאשר הגיע ג׳ון ליעדו,‏ אשת הנמען,‏ שהייתה אחת מעדי־יהוה,‏ לקחה את המעטפה.‏ היא הבחינה שאצבעו של ג׳ון פצועה והציעה לו עזרה.‏ היא הוציאה ערכת עזרה ראשונה,‏ ניקתה את הפצע בחומר מחטא וחבשה את האצבע.‏ אחרי כן היא הכינה לג׳ון תה חם וניהלה אתו שיחה ידידותית על המקרא.‏

בשלב זה כבר החלו להתפוגג דעותיו הקדומות של ג׳ון על עדי־יהוה,‏ והוא שאל אותה לגבי שני היבטים שבהם אמונתו שונה מזו של אביו – האם ישוע הוא אלוהים,‏ והאם המשיחיים צריכים להתפלל למרים.‏ תודות לכך שלמדה גוג׳רטית,‏ שפת אמו של ג׳ון,‏ היא השיבה לו על שאלותיו מתוך המקרא ונתנה לו את הספרון ‏”‏בשורה זו של המלכות”‏.‏

בהמשך,‏ בשעה שקרא את הספרון,‏ הרגיש ג׳ון שלראשונה בחייו הוא נחשף לאמת המקראית.‏ הוא פנה לכומר שלו ושאל אותו את אותן שתי השאלות.‏ עד מהרה יצא הכומר מכליו,‏ זרק עליו ספר מקרא וצעק:‏ ”‏הפכת לשטן!‏ הראה לי איפה כתוב במקרא שישוע הוא לא אלוהים.‏ הראה לי איפה כתוב שאסור לך לסגוד למרים.‏ הראה לי!‏”‏ ג׳ון היה בהלם מהתנהגותו של הכומר ואמר לו:‏ ”‏כף רגלי לעולם לא תדרוך יותר בכנסייה קתולית!‏”‏ והוא אכן עמד בהבטחתו.‏

ג׳ון החל ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה,‏ נקט עמדה לצד עבודת אלוהים האמיתית והתחיל לשרת את יהוה.‏ לימים חברי משפחה נוספים נהגו כמותו.‏ לג׳ון נותרה צלקת על אצבע יד ימינו,‏ במקום שבו חתך את עצמו לפני כ־60 שנה.‏ הוא נזכר לטובה באותו מעשה של טוב לב משיחי שמשך אותו לעבודת אלוהים הטהורה (‏קור״ב ו׳:‏4,‏ 6‏)‏.‏